שיעור שישי - משמעת: בין טבע הנפש לעבודת ה'

פתיחה: שורש המשמעת בנפש האדם

משמעת אינה רק כלי חינוכי או אמצעי ניהולי - היא נטועה עמוק בטבע הנפש שהטביע בנו הבורא יתברך. כשם שנטע בנו כוח של מרי, כך נטע בנו כוח עמוק של שאיפה למסגרת ולסדר. הבנה זו מהווה יסוד מוסד בגישתנו לחינוך ולעבודת ה'.

חלק א': "לא מסוגל למשמעת" - הפרכת המיתוס

היסוד הראשון: טבע האדם ומשמעת

ראיות מן המציאות

  1. תופעת כנופיות הרחוב - דווקא הנערים ה"בלתי ניתנים למשמעת" מצייתים לחוקי הכנופיה - מוכנים לשלם מחיר כבד על הפרת המשמעת - מוכיח שהיכולת למשמעת קיימת

  2. הפרדוקס של שמירת המצוות - אותם ילדים "חסרי משמעת" מקפידים על כשרות - שומרים על איסורי תורה גם ללא פיקוח - מראה שהבעיה אינה ביכולת אלא בהכוונה

חלק ב': שורשי ה"חוסר משמעת"

הבנת התופעה

  1. מקור הבעיה - לא חוסר יכולת אלא חוסר הכוונה נכונה - תוצאה של הזנחת המשמעת בדור הקודם - השפעות תרבותיות שליליות

  2. הוכחות מהשטח - ילדים מראים משמעת בתחומים מסוימים - יכולת להתמיד במסגרות מסוימות - משמעת סלקטיבית מעידה על יכולת בסיסית

חלק ג': דרכי התיקון

עקרונות מעשיים

  1. בדיקה עצמית - זיהוי תחומים בהם כן יש משמעת - הבנת הגורמים להצלחה - העתקת העקרונות לתחומים אחרים

  2. בניית מסגרת נכונה - יצירת גבולות ברורים ועקביים - הבנה שהילד זקוק למסגרת ורוצה בה - חיזוק הביטחון דרך מסגרת יציבה

סיפור מפתח: השוואת בוקר וערב

נספח: הסיפורים המלאים והלקחים מהם

סיפור א': האברך והמוסד הסגור

בשעת ערב מאוחרת, בין כותלי המוסד הסגור לנוער עברייני, עמדתי והתבוננתי בנער אחד שהתגנב בין המסדרונות. היה משהו בהליכתו שמשך את תשומת לבי - תנועותיו המחושבות, המבט החד, הזהירות המופלגת בכל צעד.

החלטתי לעקוב אחריו בשקט. הוא עבר דרך שערי הברזל הכבדים, פותח אותם במיומנות מפתיעה עם כלים מאולתרים, בלי להשמיע קול. שער אחר שער, מנעול אחר מנעול, עד שהגיע לחדר שלא היה שלו.

לפני שנכנס, בדק שלוש פעמים את המסדרון - ממש כמו מומחה לפריצות. נכנס לחדר, נעל אחריו, ובדק אפילו מתחת למיטות. ואז פתח את הארון של חברו, שם היה מונח ארנק עם סכום נכבד.

אבל ברגע שנגע בארנק, קפץ לאחור כמו נכווה והביט סביב בבהלה. הוא כבר בדק שאין איש, אז ממי הוא פחד? זו הייתה תגובה אינסטינקטיבית של מי שיודע שעושה משהו אסור - הוכחה חיה שיש בו יכולת למשמעת פנימית.

אותו נער, שתויג כ"בלתי ניתן למשמעת", הראה בדיוק את ההפך: את היכולת העמוקה שלו לציית לחוקים כשהוא באמת מאמין בהם. הוא היה חבר בכנופיית רחוב, ושם - איש לא העז להפר את החוקים הנוקשים.

הלקח מהסיפור

הסיפור מלמד שלוש נקודות מפתח: 1. אין ילד שבאמת "לא מסוגל למשמעת" 2. כל אחד מראה משמעת בתחומים מסוימים 3. השאלה אינה יכולת אלא הפנמה והזדהות

סיפור ב': המשפחה מאמריקה

בחדר הייעוץ הקטן בבני ברק ישבו זוג הורים שבורים. הם הגיעו מארצות הברית, והביאו איתם גישות חינוכיות חדשניות - אלה שטוענות שאסור להציב גבולות לילדים. התוצאות לא איחרו לבוא.

"הילדים מרביצים לנו," האם אמרה בקול רועד. "בעיטות, נשיכות..." היא השפילה את מבטה, מתביישת להמשיך. האב ישב שותק, מובס.

היועץ החינוכי שהביא אותי לראות את המקרה הזה חשב שסוף סוף מצא הוכחה ניצחת - הנה ילדים שבאמת לא מסוגלים למשמעת. אבל היה לי ניסיון אחר, וידעתי לשאול את השאלות הנכונות.

"הילדים שלכם אוכלים בשר בחלב?" שאלתי.

"חס ושלום!" קפצו שניהם כאחד, נדהמים מעצם השאלה.

"ולמה לא?"

"כי זה אסור!" ענו בתוקף.

"ולתת בעיטה לאבא ונשיכה לאמא - זה מותר?"

שתיקה השתררה בחדר. פתאום הם הבינו - יש גבולות שהם כן הצליחו להנחיל לילדיהם. יש דברים שהילדים לא מעלים על דעתם לעשות. מישהו בא אליהם בחלום והזהיר אותם על איסור בשר בחלב? לא. הם פשוט שידרו את זה בצורה ברורה, עקבית, בלי פשרות.

"אם הצלחתם להנחיל את הערכים האלה," אמרתי בשקט, "תוכלו להנחיל גם את השאר. לא בבת אחת, אבל בהדרגה, באותה דרך בדיוק."

הלקח מהסיפור

  1. גבולות ברורים ועקביים נקלטים גם אצל ילדים "קשים"
  2. הבעיה אינה ביכולת הילדים אלא בעקביות המבוגרים
  3. מה שמצליח בתחום אחד יכול להצליח בכל התחומים

הקשר להרצאה

הסיפור מדגים שלושה עקרונות מרכזיים: - חשיבות העקביות בחינוך - הצורך בהצבת גבולות ברורים - היכולת ללמוד מההצלחות בתחום אחד לתחומים אחרים

סיפור ג': ההרצאה בכפר הנופש

ערב קיץ נעים בכפר נופש. קבוצת אימהות התכנסה להרצאה על חינוך ילדים, ובמהלך הדיון עלתה טענה מעניינת: "אין בית נורמלי בארץ ישראל שבו הילדים הולכים לישון בזמן," אמרה אחת האימהות, וכולן הנהנו בהסכמה.

באותו רגע, הגיע המארגן אליי נבוך. עקב תקלה, האולם שיועד להרצאה נתפס לאירוע אחר. הוא הציע אולם חלופי במרחק כמה דקות נסיעה. "אני עושה לך טובה גדולה," אמרתי לו בחיוך. "תודיע לכולם שאני יקה, ושאצלי 7:30 זה 7:30 בדיוק - לא שנייה יותר."

בשעה 7:31 בדיוק, כשהתחלתי את ההרצאה באולם החדש, הבטתי בקהל שהגיע במלואו. "איך הצלחתן להגיע בזמן?" שאלתי. "מה עשיתן עם הילדים? קשרתן אותם? כפתן אותם?"

ואז המשכתי: "הרי אמרתן שבאף בית נורמלי הילדים לא הולכים לישון בזמן. אבל ב-99.9% מהבתים, כל הילדים מגיעים בבוקר לבית הספר בזמן. מה ההבדל?"

שתיקה השתררה באולם. "התשובה פשוטה," המשכתי. "בבוקר אתן יודעות שאין ברירה, ובלילה אתן יודעות שיש ברירה. נכון, גם בבוקר יש קרבות - עם מים קרים, צעקות, כל המסורת המשפחתית. אבל יש שעת אפס שממנה אין ויתורים. למה? כי ההורה צריך להגיע לעבודה, לכולל, או שהשעה פשוט תעבור."

"אז אם אתן מצליחות בבוקר, תעתיקו את אותה גישה לערב. אם הילד לא אוכל בשר בחלב גם כשאתן לא רואות, אין סיבה שלא יציית גם בדברים אחרים. הכל תלוי בעקביות שלכן ובתפיסה שאין ברירה."

הלקח מהסיפור

  1. ההצלחה במשמעת תלויה בתפיסת ההורה
  2. כשאין ברירה - מוצאים דרך להצליח
  3. העקביות היא המפתח, לא הטכניקה

הקשר להרצאה

הסיפור מהווה המחשה מושלמת לעיקרון המרכזי: - משמעת היא עניין של תפיסת עולם - ההורים קובעים מה "אין ברירה" ומה "יש ברירה" - צריך להעתיק את ההצלחות מתחום לתחום

סיכום כללי

המשמעת אינה טכניקה לפתרון בעיות הורים, אלא דרך להעניק לילד כלים להתמודדות עם החיים. הסיפורים ממחישים שהיכולת למשמעת קיימת אצל כל ילד - השאלה היא רק איך מפתחים ומכוונים אותה.

המבט הרוחני

היישום המעשי

  1. להאמין ביכולת הבסיסית של כל ילד
  2. לזהות את התחומים בהם יש הצלחה
  3. להרחיב בהדרגה את תחומי המשמעת
  4. לבנות מסגרת יציבה ועקבית

← עוד בסדרת שיעורי חינוך – הרב יהודה טאוב · אתר הקול החמישי