היום יום חמישי, כ״ז אדר תשע״ט. ובכל יום חמישי נשתדל ונתחזק עוד משהו בקול החמישי.
"קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים: הודו את ה׳ צבאות!"
הקול החמישי הוא הקול שנאמר בירמיהו לג: "קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים: הודו את ה׳ צבאות!" דהיינו - יש מצווה להודות לקדוש ברוך הוא על המציאות הנפלאה של חתן וכלה!
אז אנחנו משתדלים בעזרת ה׳ לחזק בכל יום חמישי בהודיה לה׳ מיוחדת על הבית היהודי!
ונספר סיפור נפלא, נקשר אותו לפרשה, ונקשר אותו גם בעזרת ה׳ להודיה.
כך מספרים:
כאשר הרב אלישיב זצ״ל היה דיין, בא אליו יהודי והוא ביקש:
"הרב, אני רוצה לפתוח תיק גירושין!"
"מה?" שאל הרב. "כבודו רוצה לגרש את אשתו? מדוע רוצה לך לגרש את אשתך? מה עשתה? למה? מדוע ולמה רוצה לפרק כזה דבר יקר?!"
בית יקר! בית של השכינה! מדוע אתה רוצה לפרק את המשכן?!
אמר היהודי: "הרב, אני אסביר לרב מה קורה. כבר אמרתי כמה וכמה פעמים לאשתי: שבמסרק שלי לא תיגע! ואם חס ושלום תיגע - שלא תשאיר שם שערות! זה מאוד מאוד מפריע לי!"
"והרב - זה שוב פעם קרה! שוב פעם הגעתי והשתמשו במסרק שלי והיו שם שערות!"
"זהו! זה קצה היכולת שלי! איני יכול יותר ואני רוצה לפרק את החבילה!"
הסתכל עליו הרב אלישיב זצ״ל, הרים את העיניים ואמר:
"כאן נראה שמידי טוב לך בחיים!"
"כמובן, אם אלה הבעיות שלך, ועל זה אתה רוצה לגרש - כנראה שמידי טוב לך בחיים!"
המילים אך יצאו מפי הרב, וכשהיהודי יצא מבית הדין - החליק ושבר את האגן!
מבית הדין יצא ישר לבית החולים. אף לבית לא פסע באמצע. ישר מבית דין לבית החולים. הוא שבר מאוד טוב את הצלעות, וישב שם לא מעט זמן בבית החולים.
שבוע ראשון - הגיעו המשפחה
שבוע שני - הגיעו חברים
שבוע שלישי - הגיעו ידידים
שבוע רביעי - כבר אנשים הפסיקו להגיע
רק אדם אחד המשיך להגיע יום יום, ללא הפסקה. יום יום!
כמובן, אתם יודעים מי זאת הייתה? זה כמובן הייתה אשתו!
האישה, עם כוח הנאמנות, הגיעה יום יום יום יום לבקר אותו. סעדה אותו בכל מקום שהוא היה - גם בבית החולים, ואחר כך מבית החולים לבית שיקום.
תמיד הייתה מגיעה, עוזרת לו, עד שברוך ה׳ חזר היהודי שלנו על הרגליים!
לימים פגש אותו הרב אלישיב ושאל אותו:
"אה, מה עם התיק שלך שפעם ביקשת? מה קורה איתו?"
"אוי, אמר היהודי, הרב! הרב! מה עבר עליי!"
"גיליתי שאין לי חבר יותר טוב בעולם מאשר אשתי!"
"אני לא מתכוון בשום אופן - לא! לא! כבר! יכול לסגור את התיק - זה בסדר גמור!"
לפעמים צריך ליהודי שתקום צרה בשביל לדעת להעריך את החיים. מה לעשות? הרבה פעמים אדם לא מכיר הטוב רק מתוך הרע.
לא, זה כבר לא דבר חדש. וערב - בוקר: אם אין ערב, לא מכירים את האור של הבוקר!
"קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה"
מה הקשר לפסוק מירמיהו? הפסוק מדבר על שמחה ועל הודיה. אבל לפני השמחה באה ההכרה!
כמו שהיהודי בסיפור היה צריך לעבור משבר כדי להכיר את ערך אשתו - כך גם אנחנו צריכים לעורר בעצמנו הכרה לפני שהחיים מעוררים אותה בכוח!
א. קול חמישי - מצוות ההודיה:
"קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים: הודו את ה׳ צבאות!" - יש מצווה להודות לה׳ על הבית היהודי!
ב. הסיפור המלמד:
יהודי שרצה להתגרש בגלל מסרק - גילה אחרי אסון שאשתו היא החבר הכי טוב שלו בעולם!
ג. המסר המרכזי:
ד. הקריאה לפעולה:
אל נחכה לצרות! נכיר את הטוב עכשיו! נודה לה׳ על הזוג, על הבית, על המשפחה - היום!
תרגיל קטן שישנה הכל:
1. כל יום חמישי: תודה מיוחדת לה׳ על הזוג והמשפחה
2. במקום להתרגז על דברים קטנים: לשאול את עצמך - "האם זה באמת חשוב? האם זה שווה להרוס את הבית?"
3. לזכור: מה שמפריע לנו היום בבן/בת הזוג - הוא לא כלום לעומת מה שהיינו מרגישים אם הוא/היא לא היו כאן!
4. להגיד "תודה": פעם ביום, לפחות, תודה אמיתית לבן/בת הזוג על משהו שהם עושים
5. להתפלל: "רבונו של עולם, תודה על הזוג שלי, תודה על הבית שלי, תן לי עיניים לראות את הטוב!"
אל נחכה שיקרה משהו רע כדי שנכיר את הטוב!
כמו שאמר הרב אלישיב: "כנראה שמידי טוב לך בחיים!"
בוא נכיר את הטוב - היום! עכשיו! לפני שהחיים ילמדו אותנו בדרך הקשה!
"קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים: הודו את ה׳ צבאות!"