- - גימני⬇
50% מהמורים עם בעיות קול – הפיזיולוגיה, הנפש והכוח הנסתר של הקול
📝 תמלול ההקלטה
תמלול אוטומטי של ההקלטה, ללא עריכה – ייתכנו בו טעויות.
שלום וברוכים הבאים לעוד צלילה עמוקה. היום אנחנו צוללים לנושא שהוא אמ סופר קריטי אבל לא תמיד בראש סדר העדיפויות נכון? בריאות הקול של המורה
בדיוק. ויש לנו כאן מחקר ממש מקיף רב תחומי כזה שנוגע בפיזיולוגיה בפרקטיקה הקלינית גם בפסיכולוגיה אפילו תרבות ורחניות נכנסות לזה
לגמרי. והמטרה שלנו פה בואי נגיד היא לא לתת עוד פעם את העצות השטחיות האלה של תשתי מים אלא ממש לרדת לעומק.
נכון. מה שבאמתכ כאילו תפס אותי בנתונים זה לא רק שיש בעיות כל מועים זה ברור אלא המספר מעל 50% מהמורים מדווחים על בעיות זה זה המון
זה פשוט דרמטי זה אומר שזו בעיה כמעט מערכתית לא איזה משהו נקודתי
לגמרי זה מצביע על תני עבודה קולים שהם כנראה בעייתיים מיסודם
אוקיי אז בוא נתחיל לפרק את זה אני רוצה שנתחיל מהביטוי הכי מוכר לדבר מהבטן
אהאה הקלאסיקה
כן מה זה אומר בעצם כי פיזיולוגית הרי הכל לא באמת נוצר נכון
נכון מאוד נכון זו מטפורה כמובן זה לא איפה הכל נוצר אלא א איך הוא נתמך הרעיון הוא בעצם להעביר את מרכז הכובד של המאמץ ממערכת השרירים העדינה והפקיעה הזאת של הגרון הצווא
שמתאמצת מאוד
בדיוק אל מערכת שרירי הליבה שהיא הרבה יותר חזקה השרפת שרירי הבטן הצלעות אפילו רצפת האגן משחקת פה תפקיד
מעניין
וחשוב להדגיש זה לא אומר לדחוף אוויר בכוח מהבטן ממש לא זה יותר ליצור בסיסט מחי הציב דינמי כזה שמאפשר לכל להשתחרר ולהדהד בצורה יעילה חסכונית במאמץ.
אז הסרעפת היא בעצם שחקן מפתח פה והתפקיד שלה הרבה יותר מורכב מ סתם לקחת אוויר.
כן לגמרי. בהפקת קול מקצועי התפקיד שלה הרבה יותר נקרא לזה מתוחכם מנשימה שקטה רגילה.
איך זה עובד?
היא לא רק שואפת אוויר פנימה. בזמן הדיבור, כלומר בנשיפה היא יכולה לפעול כדי א לבסט ולעט את זרימת האוויר החוצה.
אהא.
וזה מה שמאפשר שליטה מדוייקת. בלחץ האוויר שנוצר ממש מתחת למטרי הקול זה הלחץ התט גלוטי הפיסאב
הדלק של הכל כמו שקראתם לזה במחקר
בדיוק זה הדלק ומה שעוד מעניין שבניגוד לנשימה רגילה שהיא סימטרית כזאת בדיבור השרירים השונים של הנשימה השרפת הבטן הצלעות יכולים לפעול באופן אסינכרוני
לא ביחד
לא בדיוק ביחד יותר כמו צוות מטואם כזה שכל חלק עושה משהו קצת אחר בזמן הנכון זה מאפשר שליטה מאוד עדינה ומתמשכת על זרם האוויר ורצפת האגן גם עוזרת לייצב את כל הגור ולתמוך בזה.
אוקיי, אז אם אני מנסה רגע לתמצת את המדע, צריך לחץ תת גלוט יציב ומבוכר ודיברתם גם על יעילות גלוטית. מה זה אומר?
יעילות גלוטית זה בעצם מדד לכמה טוב מטרי הכל עושים את העבודה שלהם. כמה יעיל הם הופכים את זרי האוויר הזה לצליל.
כלומר איך הם נסגרים ונפתחים?
בדיוק. בכל מחזור רטת. כשיש תמיכה נשימתית טובה מה פת ומהליבה היעילות הזאת משתפרת. זה אומר שאפשר להפיק קול חזק וצלול יותר אבל בפחות מאמץ פיזי על המיטרים עצמם. פחות שחיקה.
וכל הפיזיולוגיה המורכבת הזו איך מתרגמים אותה לכלים מעשיים? אני מבינה שיש גישות שונות בעולם.
נכון מאוד. בארצות הברית למשל יש דגש די חזק על טיפולים קליניים. דוגמה מוכרת זה טיפול בכל רזוננטי. Resonant voice therapy.
מה הרעיון שם?
הרעיון הוא להתמקד בתחושה של רטת באזור ה האף, השפתיים. התחושה הזאת מעידה שהכל מופק בצורה יעילה עם מינימום מאמץ סגרוני ומקסימום תעודה.
ובאירופה
באירופה הגישה נותה להיות יותר מערכתית, יותר מניעתית אולי. בצרפת יש את מודל הTT.
TTT
כן, ראשי תיבות של test, theory, training, transfer. כלומר, קודם כל אבחון ומבחן, אחר כך הבנה תיאורטית, אימון מעשי ובסוף העברה ועיסום לתנאים האמיתיים בכיתה. זה נשמע הגיוני.
ובגרמניה אפילו הלכו צעד קדימה. יש שם חובה של סינון והכשרה קולית לסטודנטים להוראה. ממש מנסים לתפוס את הבעיות לפני שהן מתחילות. גישה פרואקטיבית.
בניגוד לגישה ראקטיבית שמטפלת רק אחרי שכבר כואב. ויש גם התייחסות במחקר לחוכמה עתיקה יותר. מהודו למשל?
כן. זה נורא מעניין. הפרני ימה מתורת היוגה. ספציפית תרגול שנקרא בהמרי שזה נשימת הדבורה.
נשימת הדבורה.
כן. ממזמזים צליל נמוך כזה. כמו מ תוך כדי נשיפה איתית. זה נמצא כמרגיע מאוד למערכת העצבים ויש טענה שהרטת העדין הוה הוא כמו עיסוי למיתרי הכל.
וואו זה חיבור יפה בין הנפשי לפיזי.
בדיוק.
וזה מביא אותנו ישירות לקשר הזה שהוא באמת הדוק בין הנפש לכל. איך לחץ וחרדה משפיעים? זה נראה כמו מעגל קסמים כזה.
זה לגמרי מעגל אכזרי והרבה מורים מכירים אותו מקרוב. מדי. הלחץ והחרדה גורמים למתח שרירי, נכון? בעיקר בצווא, בלסת, בכתפיים. כן, כל האזור הזה מתכוץ
בדיוק. והמתח הזה מקווץ את אזור הגרון. מה שמפריע לנשימה להיות עמוקה ויעילה. היא הופכת להיות שטחית יותר.
ואז צריך להתאמץ יותר כדי שישמעו אותך.
בדיוק. המאמץ הקולי הזה מגביר עוד יותר את המתח ואת העומס על המיתרים. התוצאה היא כל צרוד, חלש או לא יציב. וזה כמובן מגביר את החרדה וחוזר חלילה, מעגל שמזין את עצמו.
וכאן נכנסת התיאוריה הפוליווגלית שלפי המחקר היא לא רק מסבירה את הקשר הזה אלא גם מציאה אולי כיוון לפתרון. זה לא רק שהלחץ משפיע על הכל, אלא שהכל הוא ממש כלי תקשורת למערכת העצבים.
בדיוק. זה אולי אחד הרעינות הכי א מהפכנים או מעצימים שעולים פה. התיאוריה הפוליווגלית מסבירה איך מערכת העצבים שלנו כל הזמן סורקת את הסביבה ואת ה סביבנו ומחפשת רמזים של ביטחון או סכנה. זה תהליך תת מודע שנקרא נוירוספציה.
אוקיי?
והקול של המורה הוא אחד הרמזים הכי חזקים בכיתה. קול רגוע, מלודי, עם אינטונציה מגוונת מאותט למערכת העצבים של התלמידים. כאן בטוח אתם יכולים להירגע וללמוד. זה מפעיל את מה שנקרא מערכת המעורבות החברתית.
וההפך.
וההפך. קול מתוח, מונוטוני, צעקני, רועד ומשדר אותו סכנה. זה מפעיל אצל התלמידים תגובות. הגנתיות כמופ fl שבעצם חוסמות את היכולת לקלוט מידע חדש וללמוד בצורה יעילה.
זה פשוט מדהים. אז היכולת של המורה לבסט את הקול שלו הופכת בעצם לכלי פדגוגי לניהול האווירה בכיתה. לא רק לשמירה על הגרון שלו
לגמרי.
אבל רגע עד כמה זה וקטי. כלומר בכיתה רואה שת עם כל הלחצים. איך מורה יכול כל הזמן לשדר רוג הקולי?
זו שאלה מצוינת. זה לא אומר שהמורה צריך להיות איזה זן מסטר כל הזמן אבל המודעות עצמה ו תרגול יכולים לעשות הבדל.
איזה תרגול? למשל?
אפילו דברים קטנים. זמזום קצר של לפני השיעור כמו הבא אמרי שדיברנו עליו. שימוש מכוון בקול קצת יותר רזוננטי שמורגש יותר בפנים הוא פחות מאומץ בגרון. אפילו נשיפה ארוכה ושקטה תוך כדי הפקת צליל רך. כל אלה יכולים להפעיל את עצב הווגוס ולעזור למורה לבסט קודם כל את מערכת העצבים שלו.
ואז זה משפיע החוצה.
ואז זה המקרין על הכיתה כולה. זה הופך את האימון הקולי לאמון בביסות עצמי ורגשי. הזכרתם במחקר גם נקודות מבט ממחשבת ישראל וחסידות חבד? איך אין משתלוות פה?
הן מוסיפות עוד רובד של עומק, של משמעות. במחשבת ישראל למשל יש דגש חזק על קדושת הדיבור, על הכוח של המילה המדוברת כמעט ככוח בורא. ומתוך זה באה החשיבות של דיבור שקול, מדוד, אחראי.
והחסידות.
בחסידות חבד יש הבחנה מעניינת בין מה שהם קוראים קול פשוט, שזה הקול שמבטא את המהות הפנימית. את הנשמה כביכול לבין כל מורכב שהוא מושפע יותר מרגשות חיצוניים מהמצב רוח החולף.
אז בשני המקרים יש חיפוש אחר האותנטיות.
כן. אני חושב שהרעיון המשותף שמהדהד בהרבה מסורות הוא שכל אותנטי, כל בריא, כל חזק במובן העמוק שלו נובע מתוך איזשהיא התאמה פנימית מתוך הרמוניה.
אוקיי? אז אם נאסוף את כל החוטים האלה ביחד, הפיזיולוגיה, הפרקטיקות, הפסיכולוגיה, הרוחניות, מה התמונה הגדולה של בריאות קולית למורים?
התמונה היא לגמרי הוליסטית. אי אפשר להפריד את החלקים. זה שילוב הדוק של, בוא נגיד ארבעה דברים עיקריים. פיזיולוגיה, לדעת איך לנהל את האנרגיה של הנשימה והכל. טכניקה קולית, למצוא את הדרך הכי יעילה להפיק קול, את הרזונס. ויסות פנימי, להיות מודע למצב הרגשי ולמערכת העצבים ולדעת איך להשפיע עליהם לטובה. ואסטרטגיות התנהגות וסביבתיות, דברים כמו קצב דיבור, מתי לעשות הפסקות, האם להשתמש בהגברה וכולי.
במחקר אתם קוראים לזה מודל וka.
כן, זה ראשי תיבות שחשבנו עליהם כדי לסכם את זה. ויסות רגשי ועצבי, כל טכניקה יעילה, אנרגיה, ניהול נשימה ומאמץ וליווי טקטי. אסטרטגיות בכיתה. כל רכב תומך בשער.
זה נותן מסגרת טובה. ולסיום כמיתב המסורת שלנו, איזו מחשבה נוספת, אולי קצת פרובוקטיבית, לקחת הביתה מהצלילה הזו. א אוקיי אז בעינתן ההקשר העצבי הזה שדיברנו עליו בין קל רגש ובויסות דרך התאוריה הפוליווגלית עולה שאלה מעניינת האם יכול להיות שאימון קולים מכוון הוא לא רק כלי קריטי לבריאות הקול של המורה עצמו אלא אולי אחד הכלים הפדגוגים הכי חשובים והכי מוזנחים שיש לנו לניהול דינמיקה בכיתה לקידום רווחה ולמידה של תלמידים
כלומר להשתמש בקול לא רק להוראה אלא לויסות
בדיוק מה אם נתחיל לחשוב על כל המורה פחות ככלי לעברת אינפורמציה ויותר ככלי עוצמתי למה שנקרא ויסות משותף corulation לויסות של המרחב הרגשי והקוגניטיבי של הכיתה כולה זה בהחלט משהו להמשיך ולחשוב עליו
לגמרי נקודה חשובה למחשבה תודה רבה על הצלילה המעמיקה הזו
תודה לך