הקול החמישימאגר חומרי הלימוד התורני · יהודה טאוב 📖 קטלוג

להפסיק לצרוד – המדריך המעשי לשמירה על הקול



  1. - נוטבוק⬇
📝 תמלול ההקלטה

תמלול אוטומטי של ההקלטה, ללא עריכה – ייתכנו בו טעויות.

ברוכים השווים לעוד צלילה משותפת שלנו פנימה אל תוך המקורות והפעם נושא שוואו הוא נוגע כמעט לכל אחת ואחד הקול זה שפתאום נחלש נהיה צרוד אולי פשוט עייף כזה בסוף יום של דיבור במיוחד למי שמשתמשים בקול שלהם כל היום נגיד מורים מרצים

לגמרי התחושה הזאת שאתה מסיים את היום ו אין כל

בדיוק אז זו המשימה שלנו היום נכננו די לעומק לכמה קטעי וידאו ומאמרים שקיבלנו מקלי היו תקשורת מורים לפיתוח קול שמות כמו קטרינה ה בטלנזה סופריט בדי גם מטרים כמוס speech house המטרה היא לנסות להבין אוקיי מה באמת גורם לכל להתעייף ולהישחק ויותר חשוב איזה אסטרטגיות מעשיות כאלה שלא דורשות איזה מאמץ מיוחד אפשר ליישם כדי לשמור עליו בריא וחזק

וזה אפשרי בהחלט

יופי אז בוא נתחיל אולי ממשהו שכולם מכירים העצה הזאת לדבר מהשרעפת כמה פעמים שמענו את זה

או כן, צות קלאסיקה וזה מקום מצויין להתחיל כי כמו שראינו במקורות, במיוחד אצל קטרינה ה ובט לנזה, העצה הזו, למרות הכוונות הטובות היא היא בעייתית.

בעייתית. למה?

כי היא מאוד מעורפלת. א לדבר מהשרפת, מה זה אומר בתכלס? רוב האנשים מפרשים את זה בתור צריך לדחוף דחוף אוויר בכוח מהבטן.

כן, ככה זה נשמע.

בדיוק. והניסיון הזה לדחוף באופן אקטיבי הוא זה שיכול ליצור המון מתח מיותר בגרון, בצו, במיתרים עצמם. זה בעצם מאמץ יתר ההפך ממה שאנחנו רוצים.

אוקיי? אז אם לא לדחוף מה כן, מה התפקיד האמיתי של השרעפת בכל הסיפור הזה?

אז זהו שהשרפת היא קודם כל שריר נשימה, עיקרי אבל שריר נשימה והיא עובדת אוטומטית. היא יורדת כשאנחנו שואפים אוויר, מאפשרת לראות להתמלא ואז היא עולה כשאנחנו נושפים או מדברים ועוזרת לאוויר לצאת. זה קורה. אנחנו לא באמת צריכים להפעיל אותה בכוח,

היא פשוט עושה את העבודה שלה.

בדיוק. המטרה היא לא שליטה ישירה בה, שזה גם כמעט בלתי אפשרי, אלא להגיע לנו לקוררדינציה. תיאום טוב וייל בין כל המערכת, הנשימה, איך שהמיטאים מייצרים את הכל והתעודה איפה הכל מהדהד. קטרינה ה למשל מראה יפה שלא צריך כמויות אדירות של אוויר כדי לדבר. אפשר לנשוף רגיל ואז לספור עד 10, 15, לפעמים יותר. עודף בירו דחיפה רק מקשים

רגע אבל ראיתי שאחת המומחיות פרית בדירני היא כן מדברת על החשיבות של להרגיש את התמיכה מהאזור הזה הבטן השרפת היא אפילו מציעה תרגילים כמו צחוק או ש כדי למצוא את התחושה אז זה לא סותר

זאת נקודה מעולה זה לא סותר זה משלים המפתח הוא לא הדחיפה אלא המודעות לתמיכה טבעית התרגילים האלה כשעושים אותם נכון כלומר בקלות בזרימה הם יכולים לעזור לנו לפתח מודעות לאזור הזה להרגיש איך זרימת אוויר יציבה תומכת בקול

אז זה יותר תחושה מאשר פעולה של כוח

בדיוק אם מרגישים מאמץ קיבוץ דחיפה אקטיבית סימן שעושים משהו לא נכון המטרה היא קלות יעילות אפשר לסכם את זה אולי במשפט בדיבור יעילות מנצחת כוח

יעילות מנצחת כוח אוקיי אז שמנו בצד את המיטוס של לדחוף מהשרעפת אז חוזרת השאלה אם זה לא הגורם המרכזי לצרידות אז מה כן מה בעצם שוחק לנו את הכל במהלך היום

טוב אז לפי ה מקורות זה מין קוקטייל של כמה דברים. אפשר להתחיל אולי מהשימוש במתרי הכל עצמם. קטרינה ה ובנזו מסבירות שזה יכול להיות לא יעיל בשתי דרכים עיקריות. או שהמטרים לא נסגרים מספיק טוב ואז כאילו בורח אוויר, הכל נשמע אוירי, חלש כזה ואז אנחנו צריכים להתאמץ יותר כדי שישמעו אותנו.

ואני מניחה שהאפשרות השנייה היא ההפך.

בדיוק. סגירה חזקה מדי, לחוצה מדי. זה יוצר לחץ, מאמץ בגרון וזה כמובן מעי וגם לא נעים. ובכלל כל מצב של דלקת או נפיחות במתרים, נגיד כשחולים, זה פוגע ישירות ביכולת שלהם לרתות כמו שצריך. בטלנז הרייתה תמונה כזאת של מטרים נפוכים ואדומים. רואים מיד למה קשה לדבר ככה.

זה לגמרי הגיוני, אבל זה לא רק האיך מדברים, נכון? זה בטח גם הכמה. יכול להיות שגם אם אני מדברת בטכניקה מושלמת, עדיין עצם הדיבור הממושך פשוט יעייף את המיתרים. כמו כל שריר.

שאלה מצוינת והתשובה היא כן בהחלט. בת לנזק קוראת לאנשים שמשתמשים הרבה בקול שלהם כמו מורים אתלטים קוליים.

אתלטים קוליים. אהבתי?

כן. ואם הדגיש גישה שצריך להתייחס לקול כמו שאתלט מתייחס לשרים. הוא צריך אימון נכון אבל הוא חייב גם מנוחה ותחזוקה. לכל אחד מאיתנו יש מה שהיא קוראת לו תקציב קולי יומי.

תקציב קולי.

כן. כמות מסוימת של שימוש שהכל יכול לעמוד בה בנוחות. אם כל הזמן חורגים מהתקציב הזה נוצר עומס קולי גבוה והעייפות מצטברת. וזה עוד לפני שדיברנו על ההשפעות הסביבתיות

כמו מה למשל?

כמו רעש רקע בכיתה רועשת, במסעדה, ברחוב. רעש רקע גורם לנו אוטומטית להרים את הכל או אקוסטיקה גרועה בחדר שהכל כאילו נבלא ולא מגיע רחוק. וכמובן מה שהיה מאוד רלוונטי בשנים האחרונים, הצורך לקבל דרך מסכה. כל אלה מגבירים את המאמץ בצורה משמעותית.

נכון. ויש בטח גם דברים שאנחנו עושים בעצמנו אולי בלי לשים לב בכלל שהם סתם הרגלים רעים לכל

לגמרי. המקורות מציינים כמה הרגילים מזיקים קלאסיים. אולי הכי נפוץ זה הכחקוח הזה בגרון.

אה, כחקוח.

כן, בטלנזה וספיד שאוס ממש מדגישים שכל חכוח כזה הוא כמו סתירה קטנה למיתרי הכל העדינים. זה אולי מרגיש כמו הקה לרגע, אבל זה בעצם מכה פיזית שמגרה ומחלישה אותם לאורך זמן.

ומה עוד?

לחישה. זה מפתיע כי הרבה חושבים שללחוש זה לתת מנוחה לכל. אבל זה לא נכון.

באמת. למה? כי בלחישה המיתרים לא רוטטים בצורה יעילה ואנחנו בעצם מאמצים שרירים חיצוניים אחרים בגרון כדי להפיק את הצליל הזה וזה יכול להגביר מתח דווקא

וואו לא חשבתי על זה

נכון עוד גורם זה מתח כללי בגוף במיוחד בצווא בכתפיים בלסת זה קשור הרבה פעמים ליציבה ללחץ נפשי וזה משפיע ישירות על כמה מנגנון הקול שלנו חופשי ומשוחררר והאחרון חביב אבל אולי הכי בסיסי וקריטי התייבשות

מים מים מים

בדיוק בטלנז וספיץ'אוס חוזרים על זה שוב ושוב. מים הם הדלק והשימון של מיתרי הכל. בלי מספיק נוזלים, הריקמות העדינות שלהם מאבדות גמישות, הן פחות מרופדות והן פשוט פגיעות יותר לשחיקה.

טוב, אז זה היה החלק שלמה לא לעשות ועל למה זה קורה. חשוב מאוד למודעות, אבל בואו נגיע לתכלס. מה כן אפשר לעשות באופן יומיומי, פרקטי, כדי לשמור על הכל? כאן זה מתחיל להיות מעניין.

נכון מאוד. והחדשות הטובות הן שיש לא מהדברים שאפשר לעשות והם לא מסובכים מדי. נתחיל אולי מהבסיס, מהנשימה.

אז לא לדחוף מהשרעפת, אלא אלא לטפח נשימה שהיא רגועה, טבעית וכזאת שמרגישים נותנה בעיקר למטה בבטן, בצלעות התחתונות. לא הנשימה הגבוהה הזאת שמרימה את הכתפיים ואת החזה ויוצרת מתח בצווא.

איך יודעים איפה נושמים?

אפשר פשוט לשים יד על הבטן ויד על החזה ולנשום רגיל, רגוע ולשים לב איזו יד זזה יותר. המטרה היא שהתנועה תהיה בעיקר בבטן וכמו שקטרינה ה הראתה לא צריך לשאוף תון אוויר זרימה טבעית ומבוכרת מספיקה לגמרי באתי לנזה קוראת לזה לדבר על הנשימה

לתת לאוויר לשת את הכל

בדיוק בעדינות התרגילים של סופריט בדיעים הצחוק והש יכולים לעזור לחוש את התמיכה הזו אבל שוב כל עוד זה בא בקלות זרימה לא כוח נשימה נמוכה ורגועה היא הבסיס

קוקי נשימה נשמע משהו שאפשר לתרגל ולהתחיל לשים לב אל ליו ומה לגבי המיטרים עצמם? איך מתפכים אותם ישירות? הזכרת קודם את ההידרציה?

כן, הירציה זה קו ההגנה הראשון והכי חשוב. בטלןזה דיברה על שני סוגים. יש את ההידרציה הפנימית שזה פשוט לשתות מים מספיק כל היום. לא לחכות שמרגישים צמא.

לשתות כל הזמן קצת.

נכון. זה שומר על הרקמות לחות וגמישות מבפנים. והסוג השני זה הידרציה חיצונית. לחות שמגיעה מבחוץ.

כמו מה?

כמו מכשיר הדין בחדר. במיוחד אם יש מזגן או חימום. שמייבשים את האוויר או אינהלציות. אפשר עדי מים פשוטים או אפילו תמיסת סיילין איזוטוני מי מלח בריכוז של הגוף שיש מחקרים שמראים שהיא נספגת אפילו טוב יותר ברקמות הכל.

אינלציה של מי מלח מעניין

כן ובמקביל כמובן לאזן דברים מייבשים כמו קפאין ואלכוהול עם עוד מים ולהימנע מעשן עדים כימיים וספיץ' האוס הוסיפו אזהרה לגבי סוכריות מנטול חזקות הן אולי מרגישות מרעננות אבל יכולות דווקא לייבש אז המסר הוא באמת מים מים מים מבפנים ומבחוץ, החברים הכי טובים של הכל.

לגמרי כל כך קל לשכוח לשתות מספיק ביום אמוס. בת לנזה דיברה גם על איזה תרגילים מיוחדים, משהו עם קשית. זה נשמע לי קצת מוזר.

כן, זה נשמע מוזר, אבל זה אחד הכלים הכי יעילים שיש לפי בית לנסה ולפי הרבה מומחים אחרים. קוראים לזה תרגילי SOT.

Sovי

כן. Semocודed vocal tract. בעברית זה משהו כמו נתיב קולי סגור למחצה. השם טכני אבל הרעיון פשוט גאוני.

אוקיי, אז מה עושים?

לוקחים כשית שתייה רגילה, מכניסים לפה ודרך הכשית הזו מפיקים צליל, צליל ארוך ויציב כמו ו אוו. אפשר גם לדבר דרכם משפטים קצרים. יש גם וריאציה שעושים את זה לתוך כ** עם קצת מים ואז נוצרות בועות וזה עוזר לבסט את זרימת האוויר.

ולמה זה טוב? מה זה עושה?

אז ההסבר המדעי בגדול הוא שהסגירה החלקית הזו בפה הקשית יוצרת מין לחץ אוויר עדין שחוזר אחורה לכיוון מיתרי הכל. הלחץ הזה עוזר מיתרים לרתות בצורה הרבה יותר יעילה, מאוזנת ועם פחות מאמץ. זה כמו זה מפחיט את העומס עליהם.

זה כאילו נותן להם פידבק שעוזר להם לעבוד נכון.

בדיוק. זה ממש עוזר להם למצוא את הדרך הכי יעילה לרטות. זה מקדם תחושת קלות וגם עוזר למקד את התחושה של הכל קדימה. המפתח הוא להרגיש את הריטות בשפתיים, באף, קדימה בפנים ולא להרגיש את זה תקוע בגרון.

וכמה זמן צריך לעשות את זה?

לא הרבה. שלוש חמש דקות אפילו כמה פעמים ביום בין שיעורים בהפסקה קטנה זה כמו הפיזיותרפיה קטנה וטובה למטרי הכלשית הזאת בעצם מלמדת את המערכת לעבוד חכם יותר לא קשה יותר נשמע ממש טוב וזה קשור למה שקראו לו קל תעודתי

בדיוק הקשית היא כלי מעולה כדי להגיע לתחושה הזו של קול תעודתי או resonant voice קל תעודתי הוא קול שמרגישים שהוא מהדהד בעיקר בחלק הקדמי של הפנים

איפה בדיוק

באזור שקוראים לו לפעמים המסכה השפתה האף עצמות הלחי אפילו קצת במצח התחושה היא שהכל ממוקם קדימה שהוא לא תקוע מאחורה בגרון

ואיך מגיעים לזה בלי כשית

אפשר לתרגל את התחושה הזו עם המהום פשוט או זמזום ז תוך כדי שמנסים להרגיש את הרט הזה קדימה ב לן זה גם צינה ששימוש בייצורים קדימיים בדיבור כמו מ נ ל לב ד עוזר שוך את הכל קדימה באופן טבעי.

ה ז נשמע נעים.

כן, זה גם יעיל. ועוד משהו קטן בהקשר הזה, אינטונציה. הגיוון בגובה הצליל בדיבור. לא לדבר מונוטוני. העליות והירידות האלה לא רק הופכות את הדיבור למעניין יותר לשומים, הן גם שומרות על גמישות המיתרים ומפחיטות עומס. אז קול תעודתי הוא בעצם קול יעיל שמנצל את חללי התעודה הטבעיים שלנו כדי לקבל עוצמה ונוכחות בלי להתאמץ. בגרון.

אז יש לנו נשימה נמוכה ורגועה, הידרציה קשית והמהומים להביא את הכל קדימה. מה עוד? דיברנו קודם על התקציב הקולי. איך מנהלים את העומס הזה בפועל?

ניהול עומס זה קריטי במיוחד לאותם אתלטים קוליים. בית לנזה קוראת לזה ניהול תקציב קולי והצעד הראשון הוא פשוט מודעות.

לדעת כמה אני מדברת?

בדיוק כמה אני באמת משתמשת בקול שלי במהלך יום שלם. לא רק בעבודה גם בבית, בטלפון, בערב עם חבר. רק להבין את הכמות הכוללת. הצד השני הוא תכנון הפסקות קוליות יזומות.

הפסקות.

כן. היא קוראת לזה נמנומי קול. VALS

נמנומי קול. איזה חמוד.

כן זה נהדר. הרעיון הוא לקחת הפסקות של 10 15 אפילו 20 דקות של שתיקה מוחלטת במהלך יום עבודה עמוס. לתת למיתרים הזדמנות אמיתית לנוח ולהתאושש אפילו לזמן קצר. אולי כשהתלמידים עובדים בשקט או בהפסקת אמיתית

זה דורש משמעת עצמית אבל נשמע הגיוני

מאוד וכלי סופר חשוב נוסף במיוחד במצבים מאתגרים הוא שימוש בהגברה

מגבר קל

כן במיוחד בכיתות רועשות באולמות גדולים או כשמדברים עם מסכה מגבר קול אישי קטן כזה עם מיקרופון מדונה הדסט יכול להיות פשוט הצלה לכל יש היום המון סוגים במחירים שונים זה לא חייב להיות יקר

לתת לטכנולוגיה לעזור

בדיוק במקום לדחוף את הקול שלנו לקצה והיא הזכירה גם להשתמש ברמזים לא מילוליים כדי למשוך תשומת לב כשצריך. מחיית כף, לכבות ולהדליק אורות, פעמון קטן במקום לצעוק מעל הרעש. אז ניהול עומס זה שילוב של מודעות, הפסקות ושימוש חכם באזרים.

נמנומי קול. אני בהחלט הולכת לאמץ את זה. ומה לגבי ההרגלים המזיקים? הכרוח הזה שתמיד מגיע כשלא צריך והלחישה שאנחנו חושבים שעוזרת. יש תחליפים?

בהחלט. יש אסטרטגיות הרבה יותר ידות. למיתרים נתחיל עם הככוח במקום לכך חזק באף לנזה וספיץ' האס מציעים לנסות כמה דברים קודם כל לשתות לגימת מים ולבצע בלי חזקה זה לפעמים מנקה את הגרון בעדינות

בלי חזקה במקום כחכוח

כן אפשרות שנייה זה ככוח שקט זה בעצם להוציא אוויר חזק החוצה בלי קול כמו נשיפה חזקה כזאת דרך גרון פתוח או טכניקה שנקראת הף כף להוציא אוויר חד וקצ כמו צליל החזק כזה, שוב, בלי לסגור את המיתרים בחוזקה. וחשוב גם לזכור מה שבאף פלנזה אמרה שלפעמים התחושה הזאת שלך או גירוי היא בכלל לא מלך אלא מיובש או ממתח. ואז כיכוח לא יעזור אלא הידרציה והרפיה.

נכון?

ואם כן יש בעיית נזלת אחורית אמיתית שטיפות אף ימי מלח יכולות לעזור. להובש בפה אפשר מסטיק או סוכריות בלי סוכר או את המוצר הזה שהיא הזכירה כסילימלץ שעוזר לייצר רוק. אוקיי, אז יש תחליפים לכיחוכוח. ומה לגבי הלחישה? מה עושים במקום?

אז כאן המסר הוא די חד משמעי. עדיף להימנע מלחישה. היא לא באמת מנוחה והיא מאמצת שרירים אחרים. במקום ללחוש, ההמלצה היא להשתמש במה שבפלנזה קוראת לו קול סודי. קונפentiנש voice

קול סודי. מה זה?

זה דיבור שהוא מאוד שקט אבל עדיין יש בו קול. המיתרים כן רוטטים אבל בעדינות רבה עם זרימת אוויר טובה. זה לא הלחישה הזאת ש סמת את האוויר. זה מאפשר לדבר בשקט בלי הנזק של הלחישה.

הבנתי. לדבר חלש אבל עם קול.

לכול. ולגבי היציבה והמתח, ההמלצה היא כמובן לשמור על יציבה זקופה אבל רפויה. להיות מודעים למתח שמצטבר בצווא, בכתפיים, בלסת. בת לנזה הציע מתיחות עדינות ואיטיות לאזורים האלה תוך כדי נשימה רגועה. היא אפילו הדגימה מין עיסוי עצמי עדין לשרירים שמתחת לסנט. ובלסת אזורים שנותנים להיות מאוד מתוחים אצל אנשים שמדברים הרבה המפתח הוא לשחרר

טוב ומה קורה במצב חירום כשממש חולים דלקת גרון צרידות נוראית הכל בקושי נשמע מה אז

כאן יותר מתמיד הכלל הכי חשוב שגם בת לנזה וגם ספיץ'הס הדגישו ממש חזק מנוחה קולית כמה שיותר אם אפשר מוחלטת

שתיקה

בדיוק שתיקה היא זהב במצב הזה לדבר אפילו ללחוש על מטרי קול דלקתיים ונפוכים. בת לנזה השוותה את זה ללוץ מרתון על רגל שבורה. זה לא רק יעריך את ההחלמה, זה יכול לגרום נזק אמיתי. שטפי דם במיתרים, יבלות, פוליפים, אפילו צלקות שישפיעו על הכל אחר כך.

אז פשוט לשתוק.

כן, כמה שאפשר. ועוד נקודה קריטית שבת לנזו העלתה זה הזהירות מסטרואידים כמו פרדניזון לצרידות. אלא אם כן רופא מומחה בדק את מיתרי הכל עם מצלמה. סטרוסקופיה.

למה סטרואידים לא עוזרים לדלקת?

הם עוזרים לדלקת ולנפיחות. וזה בדיוק הבעיה. לפעמים הם יכולים לגרום לנו להרגיש שהכל בסדר בזמן שיש אולי פציעה מתחת לפני השטח, נגיד שטף דם, ואז אנחנו ממשיכים לדבר ומחמירים את הנזק. הם יכולים למסך את הבעיה האמיתית אז חובה בדיקה לפני.

נקודה סופר חשובה. ומה עם כל תרופות הסבתא? דבש, לימון, ביצה חיה, סירופ שיעול.

אז ספיץ צ'אוס התייחסו לזה. בגדול אין תרופות פלא. סירופ שיעול מטפל בשיעול לא בצרידות עצמה. ביצה חיה זה מיטוס.

חבל כיוויתי.

כן. דבש ולימון בתה או מים חמים זה נעים. זה מרכך את התחושה בגרון וזה עוזר מאוד להידרציה שזה קריטי אבל זה לא מרפא את המיתרים ישירות. יש איזה מחקרים ראשוניים על שוקולד מריר שאולי עוזר לשיעול ועל אננס ופפאיה שאולי מפחיטים דלקת. אבל זה לא עיקר הטיפול.

אז מה כן? זמן מחלה. הדברים שהכי עוזרים זה מנוחה קולית כמה שיותר, הירציה מוגברת, מים, תי צמחים, מרק צח, שימוש בעדים או אינלציות ואם חייבים לדבר אז בקל סודי. ואם יש אפשרות להגברה להשתמש בה. וסבלנות, לתת לגוף להחלים.

וואו, באמת עברנו על המון דברים. אם אני מנסה לסכם את זה לכמה עקרונות מפתח, נראה לי שאפשר להגיד. קודם כל, יעילות חשובה מכוח. לחפש את ה לא את הדחיפה

נכון

שנית הידרציה זה חובה לא המלצה מבפנים ומבחוץ שלישית לכוון את הכל קדימה להשתמש בתעודה רביעית לנהל את העומס בתבונה עם נמנומי קול

מהנן

וחמישית לשים לב להרגלים המזיקים כמו ככוח ולחישה ולמצוא להם תחליפים מדינים זה דרך הכיוון

סיכום מעולה והייתי מוסיף את המסר הגבול שעוטף את הכל להיות פרואקטיבים לא לחכות שתגיע צרידות להתייחס לקול שלנו כ אל נכס יקר כאל אותו אתלט קולי ולטפח אותו כל יום. הכלים האלה, האסטרטגיות האלה הם לא מסובכות. הן יכולות להעצים כל אחת ואחת, לשמור על הכל לאורך זמן, להשתמש בו בביטחון, בנוחות ובהנאה. זה יותר מניית שרידות. זה שמירה על כלי התקשורת שלנו.

וזה מביא אותי למחשבה אחרונה ככה לסיום. משהו שאולי לא עליי ישירות מהמקורות, אבל מתחבר לי לכל מה שאמרנו. דיברנו המון על הפיזי, על הנוחות, על מניעת נזק. אבל מה לגבי ההשפעה של כלשהו בריא, יציב, תהודתי על איך שאנחנו נתפסים, על הנוכחות שלנו, על היכולת שלנו להעביר מסר בצורה ברורה, אולי אפילו משכנעת יותר, כריזמטית יותר, על היכולת להתחבר לאנשים. אולי הטיפול בכל הוא לא רק בריאות, אלא גם השקעה בכלי תקשורת והשפעה, הרבה יותר חזק ממה שחושבים.

נקודה מעולה למחשבה. ולפני שנסיים לגמרי, חייבים להדגיש שוב כל מה שאמרנו כאן זה למניעה ולטיפול במצבים קלים וחולפים

נכון

אם יש בעיית קול צרידות עיפות קולית משמעותית שינוי בקול שנמשכת יותר משבועיים שלושה ולא עוברת עם מנוחה זה דורש בדיקה מקצועית ללכת לרופא פוזן גרון רצוי מומחה לקול או לקליני תקשורת שמתמכים בקול הם יכולים לעשות את הבדיקה עם המצלמה הסטרווסקופיה להבחן במדויק ולהמליץ על טיפול לא להתעלם מבעיה מתמשכת

חשוב מאוד לזכות את זה. תודה רבה. זה היה ממש מהיר עיניים.

בשמחה.