הקול החמישימאגר חומרי הלימוד התורני · יהודה טאוב 📖 קטלוג

דיבור מתוך הבטן ושמירת קול המורה – מחקר עומק רב-תחומי - חלק 3 - GPT



  1. - GPT⬇
📝 תמלול ההקלטה

תמלול אוטומטי של ההקלטה, ללא עריכה – ייתכנו בו טעויות.

לכן תרגול נשימות עמוקות יכול גם להרגיע את הנפש וגם לשפר את הכל בו זמנית. מורים נמצאים לעתים קרובות בסיטואציות מלחיצות. כיתה רועשת, עומס חומר, התמודדות עם בעיות משמעת. תגובה נפוצה היא הגברת הכל בעצבנות, צעקה מתוך כעס או לחץ. אולם צעקות כאלה גם לא יעילות פדגוגית וגם מזיקות מאוד לכל. למעשה, מחקרים בפסיכולוגית קולית מראים שהמאזינים, התלמידים ב קרה זה קולטים תת מודע את המתח בקולו של המורה ולעתים דווקא פחות מקשיבים כשהם חשים לחץ וכעס בקולו. לעומת זאת כל רגוע ובטוח מושך קשב אמיתי. כאשר אדם מדבר בשמחה או בביטחון הנשימה שלו זורמת יותר בחופשיות. שימו לב למשל למורים המספרים בהתלהבות סיפור בכיתה. לעתים קרובות הם אינם מתנשמים בכבדות. הכל נשמע איתן ויציב אפילו אם הוא רם. זאת משום שברגעי התלהבות חיובית הגוף תנחן טוב יותר. הנשימה והכל עובדים בהרמוניה כדי להעביר את המסר. בנוסף, שמחה מפחיטה תחושת מאמץ. שרירי הגרון רפואיים יותר כשאדם נינוח ושמח. לעומת יותם מקוצים בעצב או כעס. בהקשר הזה בולט הרעיון של דיבור מתוך שלווה ואמונה. בספרות המוסר היהודית מודגש שכאשר אדם מלא ביטחון בהשם ונמצא דורג הפנימי, גם דיבורו יהיה רגוע, סבלני ומעמיק יותר. אחת האצ למרצים ורבנים היא להכין את הלב לפני דרשה, למשל באמצעות מחשבות אמונה או תפילה מתוך הבנה שהדיבור הוא הבל הפה והבל הפה מגיע מהנשמה שהיא שלווה כשהאדם בוטח בה. השלווה הנפשית ממש מתרגמת ללחץ פיזיולוגי נמוך יותר על מיתרי הקול ולכן פחות שרידות. רופא פוניטר מרוסיה העוסק בקולות של מורים האיר שאחד הגורמים משכיחים לצרידות ולאיבוד קול אצל מורים הוא עומס עצבי ונפשי. הוא כתב, פעמים רבות שרידות ואף עובדן כל מלא אצל מורה נגרמים מהפרעות של מערכת העצבים בגלל מתח רגשי. בהמלצותיו הוא כלל להשתדל להרפות מתחים בשיעים ולשמור על שלות הנפש כי זה ישפיע לטובה גם על חוזק הקול. טכניקות רגשיות לשיפור הקול. פסיכולוגים וקלינאי תקשורת עובדים עם הורים על ויסות רגשי כחלק משמירת הכל. כמה כלים אפקטיבים. תרגולי הרפיה ומיינדפולנס. כמה דקות של נשימות עמוקות, מדיטציית נשימה, לפני תחילת יום לימודים יכולים להוריד את רמת המתח. למשל, במקומות מסוימים ביפן הנהיגו שתלמידים ומורים יחדיו מתחילים בבוקר בתרגול נשימות ושירה קצר. התוצאה הדובחה ככיתה רגועה יותר וקולות פחות צועקים. דמיון מודרך. מורים לומדים לדמיין את עצמם, מדברים בשלווה ובביטחון לפני כניסה לחיטה. ספורטאים משתמשים בזה שנים וגם הורים שזו שיטה לכוונן את הכל. אם המורה מדמיין שהוא מדבר מתוך הבטן בקל נעים, הסיכוי גבוה שכך באמת יהיה. הבט רוחני אמוני. רבים מהמורים שומרי המצוות משתפים שקריאת פרקי תהילים או תפילה קצרה לפני השיעור מרגיעה אותם ומתבט בכך שהם מלמדים בכל אוהב וסבלני יותר במקום בתון כועס. אחד מציטותי החסידות אומר כשאדם מתחיל לדבר דברי אמונה הוא מעורר את נשמתו. וגורם לרצון הפנימי שלו להתגלות ובזה הוא מעורר גם את נשמת שומעיו. במילים פשוטות, דיבור מתוך אמונה ושלווה נדבק גם לקהל. תלמידים נרגעים כשכל המורה רגוע. גם ההפך נכון. קול יכול להשפיע על הרגש. נישואים יראו שאם אנשים מדברים בכוונה בכל שקט ואיתי יותר עם נשימות סדירות, הם מתחילים לחוש רוגע נפשי אחרי זמן קצר. כך שמורה שחש עצבני מול כיתה רועשת יכול במודע לשנות את גישת הדיבור שלו, במקום לצעוק בכעס, לדבר בתון יציב ונמוך וירגיש שגם הוא עצמו נרגע. בנוסף לכך שהתלמידים יושפעו מהשינוי ויקשיבו יתר דיבור מהלב. בהקשר אמוני רוחני מדברים גם על לדבר מתוך הלב. כלומר לא רק טכניקה אלא כוונה ורגש חיובי בדיבור. כשמורה אוהב את מקצועו ואת תלמידיו, הדבר ניכר בקולו. ולעתים קרובות מורים כאלה כמעט ואינם מפתחים צרידות. למרות שהם מדברים הרבה. ייתכן שהסיבה כפולה. הם פחות במתח כי דיברו באהבה ולא בכעס. וגם התלמידים מגיבים טוב יותר, מקשיבים. ואז המורה לא נאלץ לצעוק או להתאמץ כדי לשלוט בכיתה. מחקרים חדשים אף מציעים לכלול אימון רגשי במסגרת פיתוח כל אמורים. למשל ללמוד טכניקות של ניהול חרדת קהל שהיא סוג של סטרס הגורם לגרון להיסגר. נמצא שמורים חדשים לעתים סובלים מצרידות. פשוט עקב בישנות או חרדה מול התלמידים. הם מדמרים בלחץ ועם שרירים דפוסים. על ידי אימון בהתמודדות עם קהל כמו שחקנים, הביטחון עולה והכל משתחרר. גם הומור וצחוק בכיתה יכולים לשחרר את הכל. מורה שצוחק עם תלמידיו מפעיל באופן טבעי נשימה עמוקה כי צחוק בא מהשרעפת וזה מצאה את המיתרים באופן בריא. לסיכום פרק הרגש. רוגע, ביטחון ושמחה הם בני ברית של הכל. הבריא מורה המטפח שלווה פנימית ימצא שקל לו יותר לדבר שעות מבלי להתאמץ וכולו ישמע נעים וסמכותי יותר הדברים תועמים גם לתובנות רוחניות עתיקות בשקט ובפטחה תהיה גבורתכם ישעיהו ל כל איתן צומח מבפנים לא מכוח הצעקה פרק ארבע נקודת מבט רוחנית ותרבותית הכל ככלי של נשמה וכוח השפעה התרבויות השונות התייחסו לקול האנושי כאל משהו שמעבר לפיזיולוגיה גרדה. אצל עמים רבים הדיבור נחשב מתנת האלים או מתנת הבורא לאדם והכל מקושר לנשמה, לנשימה ולכוח החיים. בחלק זה נדון בתפיסות רוחניות לגבי הכל, ביהדות ובמסורות אחרות וכיצדן מתחברות לרעיון של דיבור נכון ומקודש אצל מורים. הכל ביהדות. הכל הוא האדם. הכל ככלי נשמתי. במסורת היהודית המילה שמה נפש האדם קרובה מאוד למילה נשימה. חז"ל והמקובלים עמדו על כך שהבל הפה, הנשיפה שמפיקה את הכל, היא למעשה הבל הנשמה היוצא מן הגוף. כאשר אדם מדבר, משהו מנשמתו מתבטא, לא בכדי נאמר שמוות וחיים ביד לשון. כוח הדיבור לברכה או חלילה לפורנות קשור לכוח הרוחני שתמון בו. בתנך ובמדרשים יש התייחסויות רבות לכל. דוגמה מפורסמת, שכינה מדברת מתוך גרונו של משה. על משה רבנו נאמר שכלשונו דיברה. בעצם הכל שהיה נשמע הוא כל השכינה. כלומר, משה הפך לצינור לבורא בדיבורו. זהו ביטוי לאופן שבו קולו של צדיק, כאשר הוא מבוטל ומדבר באמת ובטהרה, יכול לבטא את דברי אלוקים חיים. למעשה, הביטוי שכינה מדברת מתוך גרונו, שימש גם בחז"ל לגבי תנאים ומוראים מסוימים שתלמיד מידהם העידו שכאשר דיברו היה משהו אלוקי בקול שלהם, כלי לחיבור בנשמות. ספרי חסידות כמו ספרי רבי נחמן מברסלב כותבים שכשיהודי מדבר דברי אמת ואמונה, הדיבור שלו יכול להאיר נשמות אחרות. ציטות אחד אומר, כשאדם מדבר דיבורי אמונה הוא מעורר את נשמת עצמו ובזה הוא מעורר את נשמת זולתו. כלומר, הקול האנושי יכול לשמש צינור של השפעה רוחנית. מורה המדבר מתוך כוונה טהורה ואכפטיות לא רק מעביר ידע שכלי אלא גם מחבר נשמות, דבר שלגבי מורים משמעותי ביותר. הרי הוראה אינה רק אינפורמציה, אלא גם חינוך וערכים שעוברים דרך האישיות והקול של המורה, כוח הדיבור לברכה או להפך. בתורה רואים גם את סכנת הדיבור, לשון הרע, קללות. את כולן הוציא האדם בקולו. ולכן יש דגש על שמירת הלשון. בהקשר של מורה אפשר לומר הקול שלו הוא הכלי לחנך, לעודד ולבנות תלמידים. אם משתמשים בו שלא כראוי, בצעקות משפילות למשל, זה הפך התכלית. הכל הוא פיקדון שניתן לאדם מהשם יתברך. על כן יש לשמור עליו פיזית וגם מוסרית. כל כאנרגית חיים בתרבויות המזרח. בפילוסופיה ההודית מופיע המונח נדה ברמה. העולם הוא צליל. לפי תפיסה זו כל היקום נברא מרתטת קולי קדום. ההברה או למשל נחשבת לצליל הבריאה. לפי כך הקול האנושי נחשב מקודש בהודו. בפועל המסורת ההודית מלאה בתרגולות של שירה מקודשת, מנטרות ונשימת פרנה ימה כדי לכוון את התודעה. פרנה בסנסקריט משמעותה גם נשימה וגם אנרגיית החיים. כשאדם שולט בנשימתו הוא משמיע מנ בקל אומרים שהוא משפיע על זרימת האנרגיה הרוחנית בגופו. כיצד זה מתקשר למורה, מורים בהודו המסורתית, הגורו היו מעבירים ידע לעתים בשירה ובמנגן, כי האמינו שדרך הלחן והכל החוכמה נחקת עמוק יותר בנשמת התלמיד. גם כיום מורים רבים בהודו משתמשים בטכניקות של נשימה יוגית והפוגות מדיטיביות בשיעור כדי לשמור על ריכוז התלמידים ועל כל צלול ושלב. בבודהייזם ושינטו ביפן הכל משמש כלי לטהור. נזירים שרים סוטרות במנגינה חדגונית תוך כדי נשימות עמוקות. זה מרגיע את הגוף והסביבה. מורים ביפן מושפעים מתרבות זו במידת מה הם נוטים לדבר בטון פחות דרמטי ויותר שטוח ורגוע לפחות במסובתית. כמובן שגם ביפן המודרנית יש מורים עצבניים. סיפור מרתק שפורסם על מורת בית ספר ותיקה מיפן יוקו קוביישי ממחיש את כוח הטכניקה הרוחנית ב תחילת שיעורה היא דיברה בלחש ולא שמעו אותה ואז היא אמרה לכיתה ותוך כדי עשתה עכשיו אני אנשום נשימת בטן ותראו שהכל שלי ישמע ואכן לאחר נשימה עמוקה כולה נשמ צלול בכל הכיתה היא אמרה לתלמידים פוקושי קוקו אושתה קריו פוקושי קוקו הוסורותו כי כוארוכו איני נרונו יפנית תרגום נשמתי עכשיו עם הבטן בנשימה שרפתית ואמ אתם יכולים לשמוע את קולי ברור עכשיו התלמידים קמו ותרגלו יחד איתה נשימת בטן. זה לא רק שיעור בטכניקה, אלא מסר רוחני. כל צלול בא מתוך נשימה עמוקה, מתוך שקט פנימי. מסר דומה אגב נמצא בספר תהילים. בכל דממה דקה. כל דממה דקה הוא קולו של ה, כלומר, כל אמיתי נולד מן הדממה הפנימית. גישות רוחניות נוספות לכל. במסורת הנוצרית במיוחד אצל הנזירים. למשל בניגוני גרוגוריאני, השירה היא תפילה. הנזירים גילו ששירת המזמורים הארוכים חייבת להתנהלות נשימה נכונה. מי שלא נושם שרפתית לא יכול לשאיר בן אמה גרגורינית לאורך זמן, כך שבאופן טבעי אמנו אותם לנשום נכון. התוצאה היא לא רק שירה יפה, אלא גם מצב מדיטיבי. רבים העידו שההדהוד של כולם בכנסייה בעת השירה מכניס אותם לטרנס רוחני קל. גם בכנסיות האורתודוקסיות במזרח נהוג שה מתפללים שרים חלקים מהליטורגיה. שוב, דבר המצריך נשימות עמוקות. כומר או חזני כנסייה שעברו הכשרה קולית נכונה כמעט ואינם סובלים מבעיות קל, חרב שעות של שירה ודיבור וזאת כי הם לומדים לראות בכולם כלי של עבודת הקודש. באיסלאם אנו מכירים את קריאת המועזין שגם היא דורשת כל חזק ועמוק הנשאן על נשימה טובה. מתברר שמואזינים מיומנים משתמשים בטכניקות דומות מאוד למה שמתואר כאן. המידה תקופה, נשימה מהשרעפת, פתיחת בית החזה כדי שכולם יסר רחוק. המונח הערבי חנק שמשמעותו אומנות הפקת הכל נלמד במסגדים כדי להבטיח שהקריאה תהיה עוצמתית אך לא צעקנית מדי, שהרי זוהי תפילה. הדבר מזכיר שמורה הקורא כיתה לסנר יכול ללמוד מהמועזין, לקרוא בכל יציב מהשרעפת, לא מצוכה מהגרון. בתפיסה הסופית, זרם סתי באיסלאם, יש את מנהג הזיכר, חזרה קצבי על שמות השם או פסוקים בכל בהתמדה עד הגעה להכסתב הרוחנית. שוב, כדי לעשות זאת זמן ממושך, לומדים לנשום נכון. הסופים ממש מדווחים שעם הזמן התרגול מעניק חוזק וצלילות לכל ואכן תחושת שלובה עמוקה בנשמה. מה שמתקשר ישירות לנושא שלנו. שילוב תורה ומדע עבור המורה. מעניין לראות שכיום מחנכים מסוימים מנסים לשלב טכניקות רוחניות מסורתיות בשגרת המורים. למשל יש סדנאות כל הונשמה שבהן מלמדים מורים גם טכניקה פיזית וגם עקרונות מהקבלה והמוסר שמירת הלשון דיבור מתוך כבוד ואהבה אמירת דברי תורה או משפט חיובי בבוקר כדי לפתוח את הגרון בטוב ההנחה היא שמורה שרואה בקולו כלי לשליחות לכלי לעבודת השם ישמור עליו יותר וישתמש בו בתבונה למשל בישיבות תיכוניות מסוימות בארץ החלו קורסי ניגון וחזנות למורים הרעיון הוא שמורה שילמד לשיר נכון, חזנות דורשת נשימה עמוקה, גם ידבר נכון. וכמובן תוך כדי הוא מכוון ליבו לאבי שבשמיים. מסר אחיד ממגוון התרבויות. הכל אינו רק תופעה מכנית. הוא קשור לנפש ולרוח. מי שמתפח את קולו ברמה הרוחנית, בכוונה, בתואר, בשמחה, ימצא שגם מבחינה גשמית הקול שלו מצלצל יפה ובריא. רופא אפוזן גרון אמר פעם, מיתרי הכל הם הכלי. שאלוהים נתן לך כדי להשמיע את נשמתך. שמור עליהם ואל תחלל אותם בצעקות שו. אמנם זו אמירה דרמטית, אך היא הולמת למדי עבור מורים שכולם הוא שליחותם. פרק חמש. גישות בין תרבותיות לחינוך קולי ולשמירת כל המורים. שאלת שמירת הקול של מורים מוכרת בכל העולם, אך דרכי ההתמודדות משתנות בין מדינות ותרבויות. חלק זה משווה בין מספר ארצות וגישותיהם כדי ללמוד מכל תרבות מה ניתן ליישם גם אצלנו. הטבלה הבאה מסכמת מאפיינים בולטים מכמה מקומות: מדינה, תרבות, גישות והמלצות ייחודיות לשמירת כל המורה. ישראל מודעות גוברת לנושא בשנים האחרונות. קופות החולים ומשרד החינוך הוציאו עלוני הגיינת כל אמורים הממליצים על שתייה מרובה, הפסקות כל בין שיעורים, הימאות מצעקות, עמידה נכונה ונשימה שרפתית. איפומד co.coo. חלק מבתי הספר מצידים הורים במיקרו