שני צמידים ונזם זהב על שפת באר

מֵה׳ יָצָא הַדָּבָר

הלכות והנהגות שידוכין מן התורה · מלווה לזוג לפני הפגישות ובתוכן

על פי חידושי הרב יהודה טאוב לפרשת חיי שרה

37 סימנים
8 פרקים
קישור ישיר לכל סימן

פתח דבר

סימן אחד
איור לסימן: שישים ושבעה פסוקים על שידוך אחד
#1

שישים ושבעה פסוקים על שידוך אחד

למה הספר הזה נכתב, ואיך קוראים בו

הלכות סוכה והלכות גט כתובות בתורה בפסוקים ספורים. הרבה הלכות נלמדות מאות אחת, מרמז, מריבוי של מילה. ואז מגיעה התורה אל עבד אחד שיוצא למצוא אשה לבן אדוניו, ועוצרת: שישים ושבעה פסוקים. כל מחשבה, כל מילה, כל גמל. וכשהסיפור נגמר, התורה מספרת אותו שוב מההתחלה.

חז״ל הרגישו בזה ואמרו משפט מפתיע: ״יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים״. פרשתו של אליעזר חוזרת על עצמה דפים שלמים, ואילו דין גדול כמו טומאת דם השרץ נלמד רק מריבוי של מילה.

מה יש בשיחה הזאת שגדול מגופי תורה? הרי התורה לא כתבה את שאר השיחות של אליעזר. אלא שבשיחה הזאת דווקא יש את מה שכל התורה רוצה להביא אליו: אדם שיוצא לדרך, מתפלל, רואה את יד ה׳ מובילה אותו צעד אחרי צעד, ואינו יכול לשתוק. שיחה בלשון חז״ל היא סיפור נפלאות, ״שיחו בכל נפלאותיו״. והזיווג הוא אחד המקומות בעולם שבהם רואים את היד הזאת הכי קרוב.

למי הספר

הספר נכתב למי שנמצא בתקופה הזאת ממש: לקראת פגישה ראשונה, באמצע פגישות, או כבר קרוב להחלטה. אולי לבד, ואולי יחד עם מי שיושב מולך. תקופה של תקווה ושל בלבול, של טלפונים ובירורים ולילות בלי שינה. הפרשה הזאת כתובה בדיוק עליה, והיא מעשית הרבה יותר ממה שנדמה.

הסדר בספר הוא סדר הדרך של אליעזר: ההכנה, מה מחפשים, מה רואים בתוך הפגישות, רגע ההחלטה, הימים שבין ה״כן״ לחופה, והבית שנבנה אחריה. אפשר לקרוא ברצף, ואפשר לפתוח בפרק שמתאים למה שעובר עליכם השבוע.

איך קוראים

  • הלכה היא דין שנלמד ממקור בגמרא או ברש״י.
  • הנהגה היא דרך חיים שלומדים מן הפרשה, והיא נכונה ברוב המקרים, לא בכולם.
  • בפגישה הקרובה הוא דבר אחד קטן שאפשר לעשות או לשים לב אליו כבר בפעם הבאה.
  • לשיחה ביניכם היא שאלה שאפשר לשאול זה את זה כשהקשר כבר מרשה.

הספר הזה הוא לימוד ולא פסק. שאלה הלכתית למעשה, ובוודאי החלטה על קשר מסוים, מביאים אל רב שמכיר אתכם ואל מי שמלווה אתכם. ועוד דבר: רוב הלשון בפרשה מדברת על בחירת כלה, כי התורה מספרת על שליח שיצא לחפש כלה. המידות שבודקים נכונות לשני הצדדים באותה מידה.

בראשית רבה ס, ח; רש״י בראשית כד, מב; תהלים קה, ב; ישעיה מג, כא.

חלק א · לפני שיוצאים לדרך

6 סימנים
איור לסימן: ההחלטה שעליה משביעים
#2

ההחלטה שעליה משביעים

כל הרכוש בלי שבועה, והשידוך רק בשבועה
״וַיֹּאמַר ה׳ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם״: הדרך מתחילה בתפילה
״וַיֹּאמַר ה׳ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם״: הדרך מתחילה בתפילה

אליעזר הוא ״המושל בכל אשר לו״. כל הכסף, כל העדרים, כל המשק של אברהם עוברים דרך ידיו, ואברהם לא ביקש ממנו מעולם שבועה על אף שקל. ויום אחד הוא קורא לו, ועל דבר אחד בלבד הוא דורש שבועה: מי תהיה אשתו של יצחק.

בראשית כד, בוַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל־עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ הַמֹּשֵׁל בְּכָל־אֲשֶׁר־לוֹ שִׂים־נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי
בראשית כד, גוְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה׳ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא־תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ

על כל רכושו האמין לו בלי שבועה, ועל זיווג טוב ליצחק לא האמין לו בלי שבועה. ללמדך שכל רכושו של אדם אינו שווה כנגד זיווג הגון.

אנשים יכולים להשקיע חודשים בבחירת דירה, ולהחליט על הזיווג לפי תחושה משיחה אחת. אברהם מלמד איפה המשקל האמיתי.

בראשית כד, ב–ג. על פי ״פניני הודיה לנישואין״ ו״הדרך המהירה לזיווג הגון במהרה״.

איור לסימן: בת פלוני לפלוני
#3

בת פלוני לפלוני

מי שיודע מי מזווג, נושם אחרת

בכל יום, אומרת הגמרא, יוצאת בת קול ואומרת: בת פלוני לפלוני. שלוש פעמים בתנ״ך נכתב אותו דבר, בתורה, בנביאים ובכתובים: ״מה׳ אשה לאיש״. מן התורה, מפיהם של לבן ובתואל דווקא: ״מה׳ יצא הדבר״.

וכאן השאלה הטובה: הרי הכל מאת ה׳. מה מיוחד בזיווג? התשובה היא שבזיווגים ההשגחה גלויה הרבה יותר.

אליעזר חי את הידיעה הזאת. עלי מוטלת ההשתדלות, ואת התוצאה ה׳ מנהל. ומי שחי כך, קורים לו שני דברים שנראים הפוכים זה מזה. הוא אינו נלחץ כששידוך מתבטל, כי פשוט זו לא הכתובת. והוא גם אינו מבטל הצעה בגלל דברים קטנים, כי הוא אינו מחפש בעצמו שלמות שתרגיע אותו.

כששידוך מתבטל, לא נסגרה דלת. התברר שזו לא הכתובת.

נראה שאליעזר מצא את הזיווג מהר כל כך משום שהרגיש בכל לבו שרק ה׳ מזווג. וככל שמרגישים כך, מוצאים מהר יותר.

מועד קטן יח, ב; בראשית כד, נ. על פי ״הדרך המהירה לזיווג הגון במהרה״ ו״דרשה לשבע ברכות״.

איור לסימן: הקרה נא לפני היום
#4

הקרה נא לפני היום

ההשתדלות החזקה ביותר

אליעזר עומד ליד הבאר, אחרי מסע, עם עשרה גמלים ואחריות על עתיד כל עם ישראל. יש לו תכנית טובה ויש לו מבחן חכם. והדבר הראשון שהוא עושה הוא לפתוח את הפה ולהתפלל.

בראשית כד, יבוַיֹּאמַר ה׳ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם הַקְרֵה־נָא לְפָנַי הַיּוֹם וַעֲשֵׂה־חֶסֶד עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם
בראשית כד, ידוְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי־נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם־גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי־עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם־אֲדֹנִי

שימו לב למילה שחוזרת. פעמיים בתפילה הקצרה הזאת הוא מזכיר חסד: פותח בחסד ומסיים בחסד. וגם כשהוא מודה בסוף: ״אשר לא עזב חסדו ואמיתו״. הוא לא חשב שמגיע לו.

החידושי הרי״ם אמר דבר נפלא. האוצר של מתנת חינם הוא הגדול והמשופע מכל האוצרות. ולמה אין נותנים ממנו לכולם? כי נותנים ממנו רק למי שמכיר היטב שבחינם ניתן לו, ורוב בני האדם, כשמקבלים משהו, חושבים שמגיע להם. והרי אברהם ראוי גם בדין! אלא שאברהם היה רבי טוב, והכניס בלב תלמידיו שאין לאדם כלום אצל בוראו, רק חסד.

״ובה אדע״: הבקשה שאינה מובנת מאליה

רש״י מפרש ״ובה אדע״ בלשון תחינה: הודע לי בה. ומכאן עצה נפלאה. לא לבקש רק ״תן לי״, אלא לבקש לראות את החסד עצמו:

ריבונו של עולם, אני רוצה להכיר את חסדך. הודע לי בזיווגי שעשית עמדי חסד, ואפרסם אותו לעיני כולם.

בראשית כד, יב, יד, כז; רש״י שם, יד; חידושי הרי״ם, מובא בשפתי צדיק ואתחנן אות ז. על פי ״הדרך המהירה לזיווג הגון במהרה״ ו״יפה שיחתן של עבדי אבות״.

איור לסימן: לא תיבעי רחמי הכי
#5

לא תיבעי רחמי הכי

על מה לא מתפללים

רבא שמע פעם אדם מתפלל: ״תזדמן לי פלונית״. ריבונו של עולם, דווקא היא. עצר אותו רבא ואמר לו: אל תתפלל כך. אם היא ראויה לך, לא תלך ממך. ואם לא, כפרת בה׳.

כמה מדויק. מי שמתאהב ברעיון על אדם מסוים ומתחיל לדרוש, כבר אינו מבקש חסד. הוא מכתיב.

ועם זאת, אותה סוגיה עצמה מלמדת שתפילה איננה מילים ריקות. בת הקול כבר הכריזה, ובכל זאת התירו חכמים לארס אשה בחול המועד, ״שמא יקדמנו אחר ברחמים״, שמא אדם אחר יקדים בתפילה.

שתי האמיתות יחד הן הדרך. מתפללים הרבה, ומתפללים פתוח.

מועד קטן יח, ב.

איור לסימן: מי מייעץ לכם?
#6

מי מייעץ לכם?

הבת של אליעזר

יש בפרשה פרט קטן שאפשר לעבור עליו בלי לראות. כשאליעזר מספר בבית לבן על השיחה עם אברהם, הוא אומר ״אֻלַי לא תלך האשה אחרי״, והמילה כתובה בלי וי״ו. אפשר לקרוא אותה ״אלי״, אלי. רש״י מגלה מה עמד מאחוריה: לאליעזר הייתה בת. הוא חיזר למצוא עילה שאברהם יאמר לו לפנות אליו ולהשיא את בתו ליצחק.

האיש הנאמן ביותר בבית אברהם היה בעל עניין. ולא ממזימה. הוא פשוט אב שרוצה טוב לבתו.

בראשית כד, לטוָאֹמַר אֶל־אֲדֹנִי אֻלַי לֹא־תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי

וזה מה שגדול בו: הוא ידע, הוא שאל, הוא קיבל תשובה, ואחר כך יצא לדרך ועשה את השליחות בשלמות, נגד הנגיעה של עצמו. כך נראה שליח.

בראשית כד, לט; רש״י שם.

איור לסימן: להכין כבר עכשיו את הדרשה
#7

להכין כבר עכשיו את הדרשה

העצה המוזרה ביותר בספר

הנה עצה שנשמעת כמעט מוגזמת למי שעוד לא פגש אף אחד: להכין כבר עכשיו את הדרשה לשבע ברכות. הדרשה שבה תודו ותספרו את חסדי ה׳ בזיווג שלכם.

למה עכשיו? כי ההודיה הנפלאה של אליעזר כשמצא את רבקה לא באה מהתלהבות של רגע. הייתה לה הכנה גדולה. ודווקא עכשיו, כשמרגישים את המצוקה, אפשר לדמיין חזק יותר את הברכה שבבניין בית. ככל שנכיר שאין ה׳ חייב לנו כלום, ושעל עצם המציאות הנפלאה של חתן וכלה יש להודות יום ולילה, כך נהיה כלי מוכן להודיה, ובעזרת ה׳ נמצא מהר.

פנקס החסד

ובינתיים: פנקס. רושמים בו את כל שלבי החסד המתגלגל עד יום החתונה. מי הציע, איזה צירוף מקרים קרה, איזו תפילה נענתה, איזו הצעה נפלה והתברר אחר כך למה. כדאי לאדם לרשום לעצמו מתי הועילה לו תפילה, כי צריך להאמין לא רק שתפילה מועילה, אלא שהתפילה שלי מועילה.

ביום קשה קוראים בפנקס. וביום השבע ברכות, הוא כבר כתוב.

על פי ״הדרך המהירה לזיווג הגון במהרה״ ו״יפה שיחתן של עבדי אבות״.

חלק ב · מה בעצם מחפשים

6 סימנים
איור לסימן: קודם כל, המידות והבית
#8

קודם כל, המידות והבית

למה אברהם העדיף עובדי עבודה זרה
״וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם״
״וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר אֶל בְּאֵר הַמָּיִם״

אברהם אבינו, שמסר את נפשו נגד עבודה זרה, שולח את אליעזר אל בית שעובדים בו עבודה זרה. ובנות כנען, ממש ליד הבית, פסולות. זו אחת השאלות החזקות בפרשה.

בראשית כד, גוְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּה׳ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא־תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ

הכלי יקר מבאר: מידות רעות התלויות בגוף, כמו תאווה, קמצנות וקנאה, עוברות מן האבות לבנים. עבודה זרה תלויה בשכל, והשכל והנשמה באים מן הקדוש ברוך הוא, ולכן אינה עוברת בירושה. הכנענים היו שטופים במידות רעות, ובית בתואל היה פגום רק בעבודה זרה. דעה אפשר לשנות. מידה עמוקה הרבה יותר קשה.

ויהודי יקר הוסיף: הכלי יקר מקשה, וכי לא ידענו שאברהם יושב בקרב הכנעני? אלא ״אנכי יושב בקרבו״: האנוכיות יושבת בקרבו. זו הסיבה שאין לקחת משם.

אבל לא גזר דין

ומיד צריך לומר את הצד השני. רבקה עצמה יצאה מבית של לבן ובתואל. רש״י בפרשה הבאה כותב בשבחה: ״שהיתה בת רשע ואחות רשע ומקומה אנשי רשע, ולא למדה ממעשיהם״. הבית הוא מידע חשוב. הוא אינו פסק דין על האדם שיושב מולכם, ויש שגדולתם היא בדיוק במה שהם עשו עם מה שקיבלו.

כלי יקר בראשית כד, ג; בשם אבי מורי; רש״י בראשית כה, כ. על פי ״פרשת חיי שרה״.

איור לסימן: הבדיקה היחידה
#9

הבדיקה היחידה

למה אליעזר לא בדק אמונה וצניעות

אליעזר מחפש אם לעם ישראל, אשה ליצחק אבינו. היינו מצפים לרשימה ארוכה. מה רמתה ביראת שמים? איך היא בצניעות? מה דעותיה? והוא בודק דבר אחד: האם היא תשקה את הגמלים.

רש״י כותב זאת במפורש, ״ראויה היא לו שתהא גומלת חסדים, וכדאי ליכנס בביתו של אברהם״. תעודת הכניסה לבית אברהם היא חסד.

רבי יחזקאל לוינשטיין מבאר למה זה מספיק. כל יהודי מטבעו מאמין בבוראו. מה שמפריע לאמונה הוא בעיקר הגאווה, ״כוחי ועוצם ידי״. כשראה אליעזר נערה שמציעה מעצמה, ולא רק מציעה אלא שואבת בעצמה לכל הגמלים, אף שעומדים שם עשרה עבדים, הבין שזה נובע מביטול עצמי. ומי שאין בה גאווה, אין לה מפריע לאמונה.

ובאותה דרך מובן למה לא בדק צניעות. מהות הצניעות היא חוסר התבלטות, וביטול האנוכיות הוא גם מה שמוליד את החסד. הצניעות היא אחותה התאומה של החסד.

בספר ייטב לב דרשו: ״אנכי עומד בין ה׳ וביניכם״. ה״אנכי״, מה שהאדם חשוב בעיני עצמו, הוא שעומד ומפסיק בין ה׳ לבינו.

ענווה ונדיבות הן השורש. מתוכן צומחות האמונה, הצניעות ושלום הבית.

רש״י בראשית כד, יד; בשם רבי יחזקאל לוינשטיין, מובא ב״לתתך עליון״ עמ׳ קצה; ייטב לב תולדות; דברים ה, ה; ישעיה נז, טו. על פי ״פרשת חיי שרה״.

איור לסימן: מבחן הכד
#10

מבחן הכד

שלוש מידות בפעולה אחת

למה דווקא הגמלים? הבית הלוי מגלה שהמבחן של אליעזר היה מבריק הרבה יותר ממה שנראה.

אדם זר מבקש לשתות מהכד של נערה, ושותה מעט. עכשיו נשארו בכד מים שהוא שתה מהם. מה תעשה בהם?

בראשית כד, יזוַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ וַיֹּאמֶר הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט־מַיִם מִכַּדֵּךְ
  • לב טוב: האם תיתן לזר לשתות מכדה בכלל.
  • שכל: היא לא תביא הביתה שאריות שזר שתה מהן.
  • דרך ארץ: היא לא תשפוך אותן בפניו ותבזה אותו.

הפתרון היחיד שעונה על שלושתם: להשקות את הגמלים. נערה שאומרת ״וגם גמליך אשקה״ הוכיחה בשנייה אחת לב, שכל ועדינות.

ובכל זאת ידע אליעזר ששלוש המידות האלה אינן עדיין ראיה שהיא ראויה לבית אברהם, ולכן התפלל שה׳ יראה לו. גם המבחן החכם בעולם אינו מחליף תפילה.

בית הלוי בראשית כד, יד. על פי ״פרשת חיי שרה״ ו״יפה שיחתן של עבדי אבות״.

איור לסימן: ואיש לא ידעה
#11

ואיש לא ידעה

הכבוד ששומר על אדם

התורה כבר אמרה ״בתולה״. מה מוסיפות המילים ״ואיש לא ידעה״?

בראשית כד, טזוְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ וַתֵּרֶד הָעַיְנָה וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל

רבי שמשון רפאל הירש מבאר שהביטוי הזה אינו חוזר בשום מקום אחר בתורה. פירושו שהייתה צנועה כל כך, ששום אדם לא העז מעודו להתקרב אליה בקלות ראש. יש אנשים שכבודם העצמי יוצר סביבם מרחב, ולידם גם הקל שבפרחחים אינו מעז לנבל את פיו. בארם של אותם ימים זה היה דבר מיוחד במינו.

והמלבי״ם מוסיף פרט יפה: גם כשיצאה, לא הסתכלה סביב. רק ירדה העינה ומילאה את כדה. היא באה לעשות את מה שבאה לעשות.

צניעות איננה חולשה ואינה ביישנות. היא אדם שיודע מה ערכו, ולכן אינו צריך שיסתכלו עליו. וזה נכון לבחור כמו לבחורה: מי שמכבד את עצמו, גם אחרים מכבדים אותו.

רש״ר הירש בראשית כד, טז; מלבי״ם שם. על פי ״פרשת חיי שרה״.

איור לסימן: שני לוחות מצומדים
#12

שני לוחות מצומדים

חסד שלא מחובר למקור

אליעזר נותן לרבקה שני צמידים, ורש״י אומר שהם רומזים לשני הלוחות, ״מצומדות״. למה לרמוז לה על הלוחות דווקא ברגע הזה, ולמה חשוב שהם צמודים?

בראשית כד, כבוַיְהִי כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל־יָדֶיהָ עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם

בלקח טוב מבואר שאליעזר רצה לומר לה: חסד את עושה נפלא, ואצלנו יש עוד חלק. שהחסד יהיה מחובר לעבודת ה׳. שני לוחות צמודים: מה שבין אדם לחברו הולך צמוד למה שבין אדם למקום.

חסד כזה פירושו שאדם מתבונן: כמו שה׳ גומל איתי חסד, כמו שה׳ נותן לי כבוד, כך אני הולך בדרכיו. יש אנשים טובים מאוד שאין להם קשר חי עם ה׳, ויש אנשים אדוקים שקשה לחיות לידם. הבית של יצחק ורבקה נבנה על שני הלוחות יחד.

רש״י בראשית כד, כב; לקח טוב; משלי כא, כא. על פי ״פרשת חיי שרה״.

איור לסימן: כולן שוות לטובה
#13

כולן שוות לטובה

איך אדם מספר על ימים קשים

רש״י אומר על שנותיה של שרה: ״כולן שוין לטובה״. איך ייתכן? היא הייתה עקרה עד גיל תשעים, גלתה ממקום למקום, ונלקחה פעמיים לבית מלכים.

בעל ״אש דת״ מפרש: לא שכל ימיה היו קלים, אלא שכל ימיה היו שווים בעיניה לטובה. השוויון לא היה במציאות, אלא בלב שלה.

ואת שרה הזאת ממלאת רבקה באוהל. לכן שווה לשים לב למידה הזאת בתקופת הפגישות. כל אדם עבר דברים. השאלה היא איך הוא מספר עליהם: כקרבן שכולם חייבים לו, או כמי שמחפש מה ה׳ רוצה ממנו. החיים המשותפים יביאו גם ימים קשים, ואיתם תחיו.

גם זה קשור לענווה. בזוהר נדרש על שנות חייה ש״מי שקטן הוא גדול״: התורה הקטינה את המספר הגדול וכתבה ״שנה״, והגדילה את הקטן וכתבה ״שנים״. מי שאינו צריך להיות הכי גדול בחדר, הוא זה שאפשר לחיות איתו.

רש״י בראשית כג, א; אש דת; זוהר, תוספתא חיי שרה קכב, ב. על פי ״פרשת חיי שרה״.

חלק ג · בתוך הפגישות

8 סימנים
איור לסימן: אסור לקדש עד שיראנה
#14

אסור לקדש עד שיראנה

ההלכה שבזכותה בכלל נפגשים
״וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת״
״וַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל הַשֹּׁקֶת״

הגמרא בקידושין קובעת דין ברור: ״אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, שמא יראה בה דבר מגונה ותתגנה עליו, ורחמנא אמר: ואהבת לרעך כמוך״.

הפגישה אינה רק מנהג של הדור, והיא גם אינה ״ראיון עבודה״. לפי הגמרא, יש בה קיום של ואהבת לרעך כמוך. מי שמתחתן בלי שראה, מסכן את הזולת: הוא עלול לגלות אחר כך שהלב אינו שם, ומי שישלם על כך הוא האדם שמולו.

התורה עצמה לא התביישה לכתוב על רבקה ״טובת מראה מאוד״. משיכה ואהבה הם חלק מן הבניין. ואם בפגישה מרגישים דחייה ממשית, אין זה ״לא רוחני״ לומר זאת. זו ההלכה.

מצד שני, אין זה היתר לחפש שלמות. בין ״תתגנה עליו״ ובין ״לא בדיוק מה שדמיינתי״ יש מרחק גדול. והזכרנו את מי שאינו מבטל הצעה בגלל דברים קטנים.

קידושין מא, א; בראשית כד, טז.

איור לסימן: מחריש לדעת
#15

מחריש לדעת

התרגשות אינה מסקנה

הנערה רצה. המים זורמים. עשרה גמלים שותים. זה עובד! זה בדיוק מה שאליעזר התפלל עליו, מילה במילה, ועוד לפני שגמר להתפלל. אדם רגיל היה קופץ ממקומו. ומה עושה אליעזר?

בראשית כד, כאוְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה לָהּ מַחֲרִישׁ לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה׳ דַּרְכּוֹ אִם־לֹא

רש״י מתאר את הרגע: ״משתומם ומתבהל על שראה דברו קרוב להצליח, אבל אינו יודע אם ממשפחת אברהם היא אם לאו״. הלב שלו דופק, ובכל זאת הוא מחריש. והוא ממשיך לשאול: ״בת מי את״. רק אחרי התשובה הוא כורע ומודה.

אלה שני כוחות שצריכים לחיות יחד. לב שמתרגש, ומי שאינו מתרגש כנראה אינו בקשר. ושכל שעוצר, בודק ושואל. המילה ״מחריש״ מלמדת שגם בתוך ההתלהבות יש מקום לשתיקה.

בראשית כד, כא; רש״י שם.

איור לסימן: שתה אדוני
#16

שתה אדוני

לתת בלי שהשני ירגיש

אליעזר ביקש סימן: שהנערה תאמר ״שתה וגם גמליך אשקה״. ורבקה לא אמרה כך. היא אמרה רק ״שתה אדוני״, ורק אחרי שסיים הוסיפה ״גם לגמליך אשאב״. לכאורה טעות. למה היא שינתה?

בראשית כד, יחוַתֹּאמֶר שְׁתֵה אֲדֹנִי וַתְּמַהֵר וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל־יָדָהּ וַתַּשְׁקֵהוּ
בראשית כד, יטוַתְּכַל לְהַשְׁקֹתוֹ וַתֹּאמֶר גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב עַד אִם־כִּלּוּ לִשְׁתֹּת

כי רבקה רצתה שאליעזר ישתה בהרגשה טובה. אילו אמרה מיד ״וגם גמליך אשקה״, היה נלחץ: לא נעים לשתות הרבה כשיודעים שהמים צריכים להספיק גם לגמלים. לכן אמרה ״שתה״, והוא שתה בנחת, ורק כשגמר אמרה מה שאמרה.

על זה נאמר ״אשרי משכיל אל דל״. לא מספיק לתת לעני, צריך לתת לו בשכל, שלא יתבייש כלל. ורבקה גם אמרה ״אשאב״, מים חדשים, כדי שלא יחשוב שהיא שופכת לשוקת את השארית כי אינה רוצה לשתות אחריו.

חסד טוב הוא חסד שהמקבל יכול לקבל בנחת ובכבוד.

כל זה קרה בשני משפטים, מול זר, ליד באר. אדם שחושב כך באופן טבעי על הרגשתו של זר, יחשוב כך על בן זוגו בעוד שלושים שנה.

תהלים מא, ב; אור החיים בראשית כד, יח. על פי ״פרשת חיי שרה״ ו״יפה שיחתן של עבדי אבות״.

איור לסימן: תודה לנהג האוטובוס
#17

תודה לנהג האוטובוס

הרגע שאומר הכל

מה אני מרגיש כשאני אומר תודה לנהג אוטובוס או למוכר בחנות, שכל כוונתם לטובת עצמם?

רבי חיים שמואלביץ מביא מקורות רבים שיש מצוות הכרת הטוב גם כשלמטיב לא הייתה שום כוונה להטיב. ונראה שכל אדם שמטיב לנו, גם הנהג וגם המוכר, הוא חלון שדרכו עבר טוב ה׳ אלינו. כשאני אומר לו תודה, אני אומר: תודה לה׳, ותודה גם לך, כפי המידה שאתה משקף את טובו.

כאן נמצאת אחת הבדיקות הפשוטות ביותר בפגישה, והיא אינה עולה כלום. איך מי שמולכם מתנהג עם המלצר? עם השומר בכניסה? עם הנהג? אליכם הוא מתאמץ להיות נחמד. אל מי שאינו יכול לתת לו דבר, הוא מראה מי הוא.

אברהם השתחווה ל״עם הארץ״, ובמדרש אמרו שגם זו הייתה הודיה לה׳. הוא ראה בכל אדם את כבוד השמים, ולא היה צריך שתי הודאות. אדם שמכיר טובה בקטנות, יכיר טובה לאשתו ולבעלו על ארוחת ערב ביום שלישי רגיל. ומי שהכל מגיע לו בחוץ, הכל יגיע לו גם בבית.

שיחות מוסר לרבי חיים שמואלביץ (תשל״ב, ״הכרת הטוב״); בראשית רבה נח, ו. על פי ״הכרת הטוב כשאין כוונה להטיב״ ו״פרשת חיי שרה״.

איור לסימן: אותה ריצה, שני עולמות
#18

אותה ריצה, שני עולמות

אחרי מה אדם רץ

שלוש פעמים בשלושה פסוקים: ״ותמהר״, ״ותמהר״, ״ותרץ״. התורה רוצה שנראה את רבקה בתנועה. היא אינה רק נותנת, היא ממהרת ורצה.

בראשית כד, כוַתְּמַהֵר וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל־הַשֹּׁקֶת וַתָּרָץ עוֹד אֶל־הַבְּאֵר לִשְׁאֹב וַתִּשְׁאַב לְכָל־גְּמַלָּיו

ואז, עשרה פסוקים אחר כך, עוד ריצה. אחיה.

בראשית כד, כטוּלְרִבְקָה אָח וּשְׁמוֹ לָבָן וַיָּרָץ לָבָן אֶל־הָאִישׁ הַחוּצָה אֶל־הָעָיִן
בראשית כד, לוַיְהִי כִּרְאֹת אֶת־הַנֶּזֶם וְאֶת־הַצְּמִדִים עַל־יְדֵי אֲחֹתוֹ וּכְשָׁמְעוֹ אֶת־דִּבְרֵי רִבְקָה אֲחֹתוֹ לֵאמֹר כֹּה־דִבֶּר אֵלַי הָאִישׁ וַיָּבֹא אֶל־הָאִישׁ וְהִנֵּה עֹמֵד עַל־הַגְּמַלִּים עַל־הָעָיִן

לבן ראה את רבקה עם הצמידים, וחשב שמחלקים תכשיטים בחינם, ורץ לקבל גם. תוך כדי ריצה שמע שהאיש דיבר על שידוך, הבין שזה לא בחינם וצריך לבוא בחשבון, ולכן ״ויבא״. הריצה נגמרה.

רבקה רצה לחסד, ולבן רץ לבצע. המשנה באבות אומרת ״הוי רץ למצווה קלה״, והיעב״ץ מבאר שמצווה גוררת מצווה רק כשהיא נעשית בשמחה, והריצה היא הדרך לשמחה.

אבות ד, ב; יעב״ץ שם; רש״י בראשית כד, כט. על פי ״פרשת חיי שרה״.

איור לסימן: ביני ובינך מה היא
#19

ביני ובינך מה היא

שני אוהבים ושיחה על כסף

עפרון אומר לאברהם ״ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא״, ורש״י מפרש: ״בין שני אוהבים כמונו״. ממתי אברהם ועפרון אוהבים?

יש על כך וורט חסידי יפה. עפרון אמר: שנינו אוהבים. אני אוהב כסף, ואתה אוהב מצוות. לאוהב כסף, מה הם ארבע מאות שקל? ״אוהב כסף לא ישבע כסף״, וכל סכום קטן בעיניו. ולאוהב מצוות, מה הם ארבע מאות? בשביל מצווה הוא מוכן לתת הכל.

וההבדל בין שני האוהבים מכריע. אהבת הכסף משאירה את האדם רעב תמיד, ואהבת המצוות משאירה אותו שבע ושמח.

בתקופת השידוכים מדברים על כסף, וטוב שכך. אבל מתחת למספרים יש שאלה אחרת: על מה קל לאדם הזה לוותר, ועל מה קשה לו? שם נמצא הלב.

בראשית כג, טו; רש״י שם; קהלת ה, ט. וורט חסידי. על פי ״פרשת חיי שרה״.

איור לסימן: אין דבר כזה פראייר
#20

אין דבר כזה פראייר

ומתי כן צריך לעצור

נערה צעירה שואבת מים לעשרה גמלים, כשעומדים לידה עשרה עבדים בריאים. גמל צמא שותה הרבה מאוד. והם עומדים ומסתכלים. האם זה לא קצת ״פראייר״?

בספר ״זכו״ מסופר על בחור צעיר שדרש בחתונה שאדם בבית צריך להיות בעל חסד, ״אבל לא פראייר״. אחרי הדרשה ניגש אליו הרב דיאמנט ואמר לו: נערה קטנה מול עשרה עבדים, ומשקה את כל הגמלים. האם זה לא ״פראייר״? ובכל זאת התורה שיבחה את המעשה הזה מאוד. ללמדך שבחסד אין ״פראייר״.

בתוך הבית, החשבון ״מי עשה יותר״ הוא בדיוק מה שהורס את החסד. מי שמתחיל לספור כבר הפסיד.

והגבול

אבל יש תנאי: שהשני אינו מנצל. התורה אומרת ״עזוב תעזוב עמו״, עם בעל הבהמה, כשהוא עוזר גם הוא. נתינה שמחה בין שני אנשים שנותנים היא הבית של אברהם. מצב שבו צד אחד נותן והשני רק לוקח, דורש, מזלזל או מפחיד, אינו חסד.

מי שמרגיש בפגישות שמקטינים אותו, ששולטים בו, שמתעלמים מרצונו, או שהוא מפחד להגיד את דעתו, לא יפתור את זה בעוד נתינה. מדברים על כך מיד עם רב, עם הורים או עם מי שמלווה, גם אם האדם נראה מצוין מבחוץ.

ספר ״זכו״; בשם הרב דיאמנט; חוברת ״בחכמה יבנה בית״ עמ׳ 19; שמות כג, ה. על פי ״פרשת חיי שרה״.

איור לסימן: על מה מדברים
#21

על מה מדברים

יפה שיחתן

הגענו אל הלב. למה התורה כותבת את שיחתו של אליעזר פעמיים? כי יש שיחה אחת ששווה יותר מגופי תורה. אליעזר ישב בבית לבן וסיפר איך התפלל, ואיך ״טרם אכלה לדבר״ והנה רבקה יוצאת. הסיפור היה חזק כל כך, שגם לבן ובתואל אמרו ״מה׳ יצא הדבר״.

ורש״י מביא את ״יפה שיחתן״ דווקא על הפסוק ״ואבא היום אל העין״, ״היום יצאתי והיום באתי, מכאן שקפצה לו הארץ״. ובפירוש נחלת יעקב ביאר: דווקא בפסוק הזה נזכר הנס, ללמד שבזה חפץ ה׳, לספר את מעשיו ונפלאותיו.

בראשית כד, מבוָאָבֹא הַיּוֹם אֶל־הָעָיִן וָאֹמַר ה׳ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם אִם־יֶשְׁךָ־נָּא מַצְלִיחַ דַּרְכִּי אֲשֶׁר אָנֹכִי הֹלֵךְ עָלֶיהָ

איך יודעים מה בוער בלבו של רב? מסתכלים על התלמידים שלו ורואים מה נדבק בהם. שאברהם התנהג כך אין זה חידוש. אבל כשרואים איך אליעזר מתנהג, יודעים איזו אש הייתה בבית אברהם. וכך גם אתם: מי שרוצה לדעת מה בוער במי שמולו, שיקשיב על מה הוא מספר כשהוא מתלהב.

להאריך

ואם מספרים, מספרים בפרטים. כשמספרים חסדי ה׳ צריך להאריך ולפרט. פעם הייתי בסעודת הודיה. יהודי קם להודות לה׳ על שהצילו, ואמר בקיצור: הייתי במינוס של שנים עשר אלף, וה׳ עזר ונכנס הכסף. ולא התרגשתי בכלל. כי כשמקצרים, לא רואים את היד שהובילה כל צעד.

בראשית רבה ס, ח; רש״י בראשית כד, מב; נחלת יעקב שם. על פי ״יפה שיחתן של עבדי אבות״ ו״פרשת חיי שרה״.

חלק ד · רגע ההחלטה

4 סימנים
איור לסימן: מה׳ יצא הדבר
#22

מה׳ יצא הדבר

איך ה׳ מדבר בלי נבואה
״וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ״
״וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת רִבְקָה וַיֵּלַךְ״

לבן ובתואל, שני אנשים שאיש לא יחשוד בהם בצדקות, עונים לאליעזר בשתי מילים שהפכו למקור של כל שידוך בעולם. והם מוסיפים: ״כאשר דיבר ה׳״. היכן דיבר ה׳? איש מהם לא שמע נבואה.

בראשית כד, נוַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה׳ יָצָא הַדָּבָר לֹא נוּכַל דַּבֵּר אֵלֶיךָ רַע אוֹ־טוֹב
בראשית כד, נאהִנֵּה־רִבְקָה לְפָנֶיךָ קַח וָלֵךְ וּתְהִי אִשָּׁה לְבֶן־אֲדֹנֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה׳

הנצי״ב אומר: כשרואים השגחה פרטית גלויה כל כך, זה נקרא שה׳ דיבר. ה׳ לא צריך להופיע בנבואה כדי לדבר אלינו. הוא מדבר דרך מה שהוא מסדר.

ולכן, כשהדברים מתחברים באופן מופלא, כדאי לעצור ולשאול: ה׳ מדבר אלי עכשיו, מה הוא רוצה לומר?

אבל שימו לב מה קדם לזה: אליעזר התפלל, ראה בעיניו מעשי חסד, שאל ״בת מי את״, ברר את המשפחה, ורק אז אמרו ״מה׳ יצא הדבר״. סיפור יפה על איך נפגשתם לא מחליף את כל אלה. ההשגחה מופיעה בתוך הבירור, ולא במקומו.

העמק דבר בראשית כד, נא; מועד קטן יח, ב. על פי ״יפה שיחתן של עבדי אבות״, ״הדרך המהירה לזיווג הגון במהרה״ ו״דרשה לשבע ברכות״.

איור לסימן: אל תאחרו אותי
#23

אל תאחרו אותי

כשהחלון פתוח

המשפחה מבקשת עוד כמה ימים. בקשה סבירה לגמרי. ואליעזר, האיש העדין והמנומס, אומר: לא.

בראשית כד, נהוַיֹּאמֶר אָחִיהָ וְאִמָּהּ תֵּשֵׁב הַנַּעֲרָ אִתָּנוּ יָמִים אוֹ עָשׂוֹר אַחַר תֵּלֵךְ
בראשית כד, נווַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַל־תְּאַחֲרוּ אֹתִי וַה׳ הִצְלִיחַ דַּרְכִּי שַׁלְּחוּנִי וְאֵלְכָה לַאדֹנִי

מה הקשר? אם ה׳ הצליח, למה למהר? המלבי״ם מבאר: מכך שמיד בבואי נזדמנה רבקה בדרך נס, מבואר שלא רק גוף הזיווג הוא מאת ה׳, אלא גם הזמן קבוע מאתו. ואם אתעכב, אתם מאחרים את הזמן שקבעה ההשגחה.

ובשם רבי ירוחם ממיר מבואר ״חפזון דשכינה״: השגחת ה׳ גלויה כשאדם עושה במהירות, וכשהוא מתמהמה השכינה מסתלקת.

גם ההלכה יודעת דחיפות כזאת. שמואל אמר שמותר לארס אשה בחול המועד, ״שמא יקדמנו אחר״. ועם זאת לא עושים אז סעודת אירוסין, והנישואין עצמם ממתינים. מה שדחוף הוא לא לתת להזדמנות טובה לחמוק.

לא לבלבל

״אל תאחרו״ נאמר אחרי הבירור והתפילה, ולא במקומם. אברהם השביע על השידוך ולא על המהירות. מי שעוד לא יודע, אינו ״מאחר״, הוא עדיין בודק. ואסור ללחוץ על אדם להחליט. האיחור שהפרשה מדברת עליו הוא אחר: מי שכבר ברור לו, והוא דוחה מפחד, מהרגל של בחירה, או מרצון לראות אם יש עוד משהו.

מלבי״ם בראשית כד, נו; בשם רבי ירוחם ממיר; מועד קטן יח, ב. על פי ״פרשת חיי שרה״.

איור לסימן: ונשאלה את פיה
#24

ונשאלה את פיה

אף אחד לא מחליט במקומכם

הכל כבר סגור, לכאורה. האבא הסכים, האח הסכים, יש מתנות, יש ״מה׳ יצא הדבר״. ואז עוצרים ואומרים משפט אחד קטן, ועליו נשען דין לכל הדורות.

בראשית כד, נזוַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת־פִּיהָ
בראשית כד, נחוַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הֲתֵלְכִי עִם־הָאִישׁ הַזֶּה וַתֹּאמֶר אֵלֵךְ

רש״י: ״מכאן שאין משיאין את האשה אלא מדעתה״. כל הניסים שבעולם, כל ההשגחה הגלויה, ועדיין: קוראים לה, ושואלים אותה. וגם הגמרא בקידושין אומרת שלא יקדש אדם את בתו ״עד שתגדיל ותאמר: בפלוני אני רוצה״.

ורבקה עונה מילה אחת: ״אלך״. ורש״י מוסיף: ״מעצמי, ואף אם אינכם רוצים״. התשובה הזאת באה מתוכה. לא היא הולכת כי אמרו לה, אלא משום שהיא רוצה.

הורים, רבנים, שדכנים וחברים יכולים לעזור מאוד. אבל שני אנשים יחיו את החיים האלה. כל ״כן״ שיוצא מלחץ, מפחד מה יגידו, מעייפות או מרצון לשמח מישהו, איננו ה״אלך״ של רבקה.

בראשית כד, נז–נח; רש״י שם; קידושין מא, א.

איור לסימן: מכאן שמודים על בשורה טובה
#25

מכאן שמודים על בשורה טובה

גם על חצי דבר

אליעזר משתחווה לה׳ פעמיים. פעם אחת כשהוא שומע שרבקה ממשפחת אברהם, ופעם שנייה כשהמשפחה מסכימה. ורש״י כותב ״מכאן שמודים על בשורה טובה״ רק על הפעם השנייה. למה?

בראשית כד, כווַיִּקֹּד הָאִישׁ וַיִּשְׁתַּחוּ לַה׳
בראשית כד, נבוַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁמַע עֶבֶד אַבְרָהָם אֶת־דִּבְרֵיהֶם וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה לַה׳

בעל נחלת דוד מבאר: בפעם הראשונה כתוב מה אמר אליעזר. בפעם השנייה כתוב רק ״וישתחו ארצה לה׳״, בלי פירוט, כי זה מובן מאליו. מן הפעם הראשונה היינו אומרים שאליעזר צדיק. מן השנייה למדנו שכל אחד חייב.

ויש לדון: האם מודים גם על חצי דבר? הרי בפעם הראשונה עוד לא הסכימו לשידוך. ואבי מורי אמר שלכן כתב רש״י ״מכאן״ דווקא בפעם השנייה: על חצי דבר אין חובה, אולי רשות.

רשות, ואיזו רשות יפה. פגישה טובה היא חצי דבר. שיחה שבה הרגשתם שהבינו אתכם היא חצי דבר. אפשר להודות עליה בלי להחליט כלום, ואפילו אם בסוף זה לא ימשיך.

רש״י בראשית כד, נב; מזרחי; נחלת דוד. על פי ״פרשת חיי שרה״.

חלק ה · מן ה״כן״ אל החופה

5 סימנים
איור לסימן: קיחה קיחה משדה עפרון
#26

קיחה קיחה משדה עפרון

מה בין קידושין לקניית מערה
״כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה״: הלשון שנלמדת משדה עפרון
״כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה״: הלשון שנלמדת משדה עפרון

מסכת קידושין נפתחת בשאלה מפתיעה. מניין שאשה מתקדשת בכסף? והתשובה היא: משדה עפרון. ״גמר קיחה קיחה משדה עפרון: כתיב הכא כי יקח איש אשה, וכתיב התם נתתי כסף השדה קח ממני״.

מה הקשר בין קידושי אשה לקניית מערת קבורה? אשה אינה נקנית כמו עבד, בקניין ממוני בלבד. עיקר הקניין הוא ברית של אהבה ואחווה, שלום ורעות. ובדיוק כך ארץ ישראל: אינה רק נכס, אלא ״כלה״ שמתחברים אליה בנפש. ולא לחינם קנה אברהם דווקא בחברון, מלשון חיבור. מטרת הקניין היא להתחבר.

למה לא בחינם

עפרון הציע את המערה במתנה, ואברהם התעקש: ״בכסף מלא״. למה? כי דבר שאדם משלם עליו הוא מתחבר אליו. רש״י על ״עם זו קנית״ אומר: ״כחפץ הקנוי בדמים יקרים שחביב על האדם״. ולא לחינם נקרא הכסף כסף, מלשון כיסופים.

מי שרוצה לאהוב צריך לתת מעצמו. לא מחכים שהאהבה תגיע ואז נותנים. נותנים, והיא גדלה.

קידושין ב, א; ארץ צבי לרבי אריה צבי פרומר; דברים כד, א; בראשית כג, יג; רש״י שמות טו, טז. על פי ״קיחה קיחה משדה עפרון״ ו״להתחתן עם ארץ ישראל״.

איור לסימן: לא אוכל עד אם דיברתי דברי
#27

לא אוכל עד אם דיברתי דברי

מה עושים בזמן הייחוד

סיפור קטן לפני הרציני. המגיד מדובנא התאכסן פעם אצל קמצן גדול, שבאותו לילה ערך סעודת אירוסין. אחרי הסעודה פרץ ויכוח בין המחותנים מי צריך לשלם עליה, כי ״כשישבנו לאכול כבר היינו מחותנים״. אמר המגיד: עכשיו אני מבין למה סירב אליעזר לאכול לפני שיגמור את השידוך. חשש שאם יאכל קודם, מי יודע כמה יבקשו ממנו...

הטעם האמיתי: הייתה מוטלת עליו חובה לספר את חסדי ה׳, כי חלק מן ההודיה הוא לספר. הוא הגיע מדרך ארוכה, האוכל כבר על השולחן, והוא לא יכול לאכול לפני כן.

בראשית כד, לגוַיּוּשַׂם לְפָנָיו לֶאֱכֹל וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל עַד אִם־דִּבַּרְתִּי דְּבָרָי וַיֹּאמֶר דַּבֵּר

ובתרגום יונתן מובא שבתבשיל ששמו לפניו היה סם המוות. ומה חשב שיעזור לו הדיבור? כשאדם מספר נס שקרה לו, עושים לו נס נוסף. בזמן שסיפר הוחלפו הקערות. וכן כתב הפלא יועץ: מי שנעשה לו נס ואומר שירה, שכרו שעושים לו נס אחר.

הלכה למעשה בחתונה

וחשבתי ללמוד מכאן למעשה: בכל חתונה, בזמן שהחתן והכלה בחדר הייחוד וכולם עומדים ומחכים, יעמוד אבי החתן או אבי הכלה, או יהודי אחר, ויקיים ״לא אוכל עד אם דיברתי דברי״. יספר את חסדי ה׳ שליוו את השידוך הזה.

בראשית כד, לג; תרגום יונתן שם; פלא יועץ ערך הילול; תהלים נ, כג. על פי ״פניני הודיה לנישואין״, ״הדרך המהירה לזיווג הגון במהרה״ ו״דרשה לשבע ברכות״.

איור לסימן: עשרה זהובים
#28

עשרה זהובים

ברכה שיוצאת מהלב

למה התורה כותבת שאליעזר ״לקח״ את הצמידים, ולא שנתן אותם? האור זרוע מביא בשם רבי יהודה החסיד: ברכה שווה עשרה זהובים. התורה לא כתבה ״ויתן״, כדי שלא נחשוב שזו הייתה מתנה. אליעזר אמר בלבו: הנערה הזאת גרמה לי שאברך את ה׳. לכן אני חייב לתת לה עשרה זהובים.

והרי אליעזר בירך את ה׳ כל יום! במה זיכתה אותו רבקה? אלא שאינה דומה ברכה עם התעוררות הלב לברכה קרה ויבשה. ״רחמנא ליבא בעי״. בעקבות מעשיה של רבקה, לבו התמלא הכרת טוב.

גם בתקופת הפגישות זה קורה: לפעמים האדם שפגשתם גורם לכם לברך את ה׳ אחרת. וזה סימן טוב.

מה עושה גדול בשעת צרה

גדול אחד, שחלה במחלה מסוכנת, שאל את רבי שלמה זלמן אויערבך איך להתחזק. ענה לו: איני ראוי לומר זאת לאחרים, אבל אומר לך מה הייתי עושה בעצמי. הייתי מתחזק באמירת מאה ברכות, שתהיה אמירת ״ברוך״ כמו שצריך, ו״אתה״ כמו שצריך, והשם כמו שצריך.

ומעל הכל: אליעזר, שנקרא ״ארור״ ושאברהם אמר עליו ״אין ארור מתדבק בברוך״, שומע פתאום את לבן קורא לו ״בוא ברוך ה׳״. מי שמברך את ה׳ בכל לבו, ה׳ מברך אותו.

בראשית כד, לאוַיֹּאמֶר בּוֹא בְּרוּךְ ה׳ לָמָּה תַעֲמֹד בַּחוּץ וְאָנֹכִי פִּנִּיתִי הַבַּיִת וּמָקוֹם לַגְּמַלִּים

אור זרוע חלק א, הלכות כיסוי הדם סימן שצט, בשם רבי יהודה החסיד; זוהר שלח קנח, א; מכתב מאליהו; ספר ״מצות מאה ברכות כהלכתה״. על פי ״פרשת חיי שרה״ ו״פניני הודיה לנישואין״.

איור לסימן: לשבח את הכלה
#29

לשבח את הכלה

כיצד מרקדין

בכל פרשת השידוך כמעט אין שבח על יצחק, ועל רבקה יש הרבה מאוד. היופי, הצניעות, החסד, הזריזות, השכל. למה?

חז״ל דנים ״כיצד מרקדין לפני הכלה״, ונחלקו בית שמאי ובית הלל מה אומרים. ולמה לא דנו כיצד מרקדים לפני החתן? ללמדך שעיקר החתונה הוא לשבח את הכלה, להתפעל מן החסד שה׳ ברא במתנה של הכלה. התורה מלמדת את החתן ואת כל המשתתפים במה להתבונן.

ההרגל הזה מתחיל עכשיו, הרבה לפני החתונה. מי שמתרגל למצוא מה טוב במי שמולו ולומר זאת בקול, לא יצטרך בעוד עשר שנים לחפש מה נעלם.

כתובות טז, ב – יז, א. על פי ״פניני הודיה לנישואין״ ו״הדרך המהירה לזיווג הגון במהרה״.

איור לסימן: הקול החמישי
#30

הקול החמישי

ה״א אחת שנוספת בחתונה

בכל הפרשה נכתבת המילה ״נער״ בלי ה״א, ונקראת ״נערה״. כבר עמד על כך החזקוני. ויש מי שביאר שהה״א מגיעה לה כשהיא נישאת, ומודים לה׳ עליה. ״איש ואשה זכו, שכינה ביניהם״: היו״ד שבאיש והה״א שבאשה מצטרפות לשם ה׳.

ובירמיהו נאמר שבגאולה יישמעו ״קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את ה׳ צבאות״. ארבעה קולות של חתונה, ועוד אחד. הקול החמישי הוא קול התודה.

ונחלקו המפרשים אם הוא הולך על שמחת חתן וכלה או על שיבת ציון. ובאמת שניהם אמת: יש חתונה עם אשה ויש חתונה עם ארץ ישראל, ובשתיהן מודים. ולכן בפרשתנו יש הודיה כפולה, בקניית הארץ ובשידוך: אברהם משתחווה פעמיים, ואליעזר משתחווה פעמיים.

אדם שראה נס חייב בשני דברים: להודות ולפרסם. ״יודו לה׳ חסדו ונפלאותיו לבני אדם״. כך עושה אליעזר. משתחווה, ואינו אוכל עד שסיפר.

חזקוני דברים כב, יט; ספר הפרשיות; ירמיה לג, יא; סוטה יז, א; תהלים קז. על פי ״פניני הודיה לנישואין״, ״להתחתן עם ארץ ישראל״ ו״דרשה לשבע ברכות״.

חלק ו · הבית שנבנה

3 סימנים
איור לסימן: בקע
#31

בקע

למה הנזם שקל חצי
״וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ״
״וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ״

התורה טורחת לציין את משקל הנזם: ״בקע״. ורש״י אומר שהוא רומז לשקלי ישראל. מה הקשר בין מחצית השקל לשידוך?

״בקע״ הוא מחצית השקל, והאבן עזרא מבאר שנקרא כך כי הוא השקל כשהוא ״נבקע״ לשניים. נראה שאליעזר רמז לרבקה: את עכשיו בקע, חצי. את צריכה את יצחק שישלים אותך. ויצחק צריך אותה באותה מידה.

ויש לזה רמז במשכן. לכל קרש היו שני אדנים מתחתיו, אף שקרש אחד לכאורה צריך בסיס אחד. וחז״ל אומרים שמחצית השקל היא שעשתה את האדנים. המשכן רומז ליהודי: כל יהודי הוא קרש אחד, נשמה אחת. כשירדה לעולם הזה נחתכה לשניים, והוא נצטווה לחבר אותן לאחד.

״איש ואשה זכו, שכינה ביניהם״.

בראשית כד, כב; רש״י שם ושמות לח, כו; אבן עזרא שם; סוטה יז, א. על פי ״פרשת חיי שרה״.

#32

החסד הגדול ביותר

מה שחשוב בבית אינו נראה

המדרש מחפש את החסד הגדול של אברהם, איש החסד, האיש עם האוהל הפתוח לארבע רוחות. ומוצא אותו בדבר מפתיע: שקבר את שרה אשתו. והרי כל בעל עושה זאת!

הסבא מסלבודקה היה מרבה לחזור על המדרש הזה, ואמר שיש בו ידיעה מרעישה. אנחנו רגילים לחשוב שחסד הוא ללכת ולהיטיב עם הזולת. אבל כל הטבה שאדם עושה, עם זולתו, עם בני ביתו, ואפילו עם עצמו, היא חסד והליכה בדרכי ה׳. אברהם היה דבוק בקונו כל כך, שאפילו פעולה טבעית שכל בעל מחויב בה עשה לא מחמת טבעו, אלא מחמת הרצון ללכת בדרכי ה׳.

יש אנשים שמשקיעים בחוץ את כל הסבלנות שלהם, ובבית לא נשאר. אברהם מלמד היכן החסד הגדול. ובמיוחד כתוב אחרי הקבורה ״וה׳ ברך את אברהם בכל״. החסד והכבוד שבתוך הבית משפיעים על כל העולם יותר מכל דבר אחר.

בראשית כד, אוְאַבְרָהָם זָקֵן בָּא בַּיָּמִים וַה׳ בֵּרַךְ אֶת־אַבְרָהָם בַּכֹּל

בכל יום אנו עושים מאות מעשי חסד: כוס שתייה, עזרה קטנה, מילה טובה. עם קצת מחשבה אפשר לרומם את כולם, לדעת שבכל אחד מהם אני מקיים ״והלכת בדרכיו״. אותה פעולה, ערך אחר לגמרי.

בראשית רבה נח, ט; בשם הסבא מסלבודקה (נתיבי חיים, שמות עמ׳ כג); בבא בתרא טז, ב; רמב״ן בראשית כד, א. על פי ״פרשת חיי שרה״.

איור לסימן: ויאהבה
#33

ויאהבה

איפה האהבה נמצאת בפסוק

הנה הפסוק האחרון בפרשה, ושימו לב לסדר המילים.

בראשית כד, סזוַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת־רִבְקָה וַתְּהִי־לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ

קודם ״ויביאה האהלה״. אחר כך ״ויקח״. אחר כך ״ותהי לו לאשה״. ורק אז ״ויאהבה״. בפגישות יש התרגשות, יש הערכה, יש הרגשה ש״זה זה״. והכל חשוב. אבל התורה שמה את המילה הגדולה בסוף, ולא בהתחלה. האהבה העמוקה נבנית בתוך הבית.

ומה יצחק ראה באוהל? רש״י מספר: כל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האוהל. ומשמתה פסקו. וכשבאה רבקה חזרו.

לא נאמר כאן דבר על פאר. נר, לחם, והרגשה ששכינה יושבת כאן. זה הבית שאתם הולכים לבנות. ״ויאהבה וינחם יצחק אחרי אמו״: מי שאיבד, נחם. הבית הטוב הוא גם המקום שבו שני אנשים מרפאים זה את זה.

בראשית כד, סז; רש״י שם.

נספחים לדרך

4 סימנים
איור לסימן: כרטיס הכיס
#34

כרטיס הכיס

עשרים כללים בקצרה

לקריאה מהירה בדרך לפגישה.

לפני הדרך

  1. זו ההחלטה החשובה בחייכם. משקיעים בה מחשבה, בירור ותפילה.
  2. מה׳ אשה לאיש. שידוך שנפל פשוט לא היה הכתובת.
  3. מתפללים בלשון חסד, לא בלשון ״מגיע לי״.
  4. לא מכתיבים לה׳ ״דווקא זה״.
  5. בודקים את הנגיעה של כל יועץ, גם האהוב.
  6. כותבים פנקס חסדים.

מה מחפשים

  1. מידות ואווירת בית לפני הכל. ובכל זאת שופטים את האדם, לא את משפחתו.
  2. ענווה ונדיבות הן השורש.
  3. לב טוב, שכל ועדינות יחד.
  4. שני לוחות: יראת שמים וטוב לב באדם אחד.

בפגישות

  1. חובה לראות זה את זה. זו הלכה ו״ואהבת לרעך״.
  2. התרגשות אינה מסקנה. שותקים רגע ובודקים.
  3. שימו לב למלצר.
  4. אחרי מה האדם רץ, ומתי הוא מאט.
  5. בחסד אין פראייר. אבל חד־צדדיות, זלזול או פחד הם תמרור עצור.
  6. דברו על יד ה׳ בחיים שלכם.

ההחלטה ואחריה

  1. ההשגחה מופיעה בתוך הבירור, לא במקומו.
  2. כשברור, לא מאחרים. כשלא ברור, אל תיתנו ללחוץ עליכם.
  3. ״אלך״ חייב לבוא מכם.
  4. מודים על כל צעד, ומספרים.
איור לסימן: שאלות לשיחה לפי שלבים
#35

שאלות לשיחה לפי שלבים

מה מתאים מתי

לא צריך לעבור על הרשימה. בחרו שאלה אחת שמעניינת אתכם באמת. אנשים מרגישים כשעורכים להם ראיון.

בפגישות הראשונות

  • ספר/י לי על משהו שעשית בשביל מישהו.
  • על מה אתה יכול לדבר שעות?
  • מי האדם שהכי השפיע עליך, ולמה?
  • מה עושה לך טוב ביום רגיל?

כשכבר יש היכרות

  • מה קיבלת מהבית ותרצה להמשיך, ומה תרצה לעשות אחרת?
  • איך את מתנהגת כשאת כועסת? ומה עוזר לך להירגע?
  • מה מחזק אותך בעבודת ה׳ היום?
  • ספר/י על רגע שבו הרגשת שה׳ מוביל אותך.
  • אם היה לך סכום גדול שלא תכננת, מה היית עושה בו?

לקראת החלטה

  • איך נראה יום רגיל בבית שלנו בעוד חמש שנים?
  • מה יהיה קשה בינינו, ואיך נתמודד עם זה?
  • למי נפנה כשלא נסכים?
  • מה הם הנר, העיסה והענן של הבית שלנו?
איור לסימן: תפילה קצרה לפני פגישה
#36

תפילה קצרה לפני פגישה

במילים של הפרשה

זו אינה תפילה קבועה. היא נבנתה מלשון הפסוקים, ואפשר לומר אותה או לשנות אותה למילים שלכם.

ריבונו של עולם,

הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם, וַעֲשֵׂה חֶסֶד.

אני יודע שאינך חייב לי דבר, וכל מה שאקבל, חסד הוא.

תן לי לב שרואה, ושכל שבודק, ופה שמדבר בעדינות.

שאהיה טוב אל מי שיושב מולי, גם אם דרכינו ייפרדו.

אם זה הטוב בעיניך, סלול את הדרך. ואם לא, הראה לי בעדינות.

הודע לי בזיווגי שעשית עמדי חסד, ואספר אותו לעיני כולם.

ובלשון נקבה: ״אני יודעת... שאהיה טובה״.

על פי בראשית כד, יב, יד; ״הדרך המהירה לזיווג הגון במהרה״.

איור לסימן: פנקס החסד שלי
#37

פנקס החסד שלי

עמוד להדפסה ולמילוי

רשמו כאן, או בפנקס משלכם, את שלבי החסד. ביום השבע ברכות הדרשה כבר תהיה כתובה.

מי הציע, ואיך זה הגיע אלי
צירוף שלא יכולתי לתכנן
תפילה שנענתה
דבר שנפל, ואחר כך הבנתי למה
אדם שה׳ שלח לי בדרך
על מה אני מודה היום
📚 עוד חומרי לימוד על פרשת חיי שרה – חינם, במאגר הקול החמישי:
https://www.kol-toda.co.il/chidushim/chayei-sara.html
המאגר המלא: https://www.kol-toda.co.il/