רבנן סבוראי הם חכמי בבל שבאו אחרי חתימת התלמוד הבבלי, משנת ד'ר"ס (500) בערך ועד ד'תמ"ט (689). שמם בא מן המילה "סברא": הם לא חידשו הלכות, אלא ביארו את סוגיות הגמרא, השלימו את עריכתה וקבעו את נוסחה. ספר הקבלה לראב"ד מונה אותם בחמישה דורות, ומחכמיהם רב יוסי, רב סימונא ורב עינא, ובסוף התקופה רב שישנא.