🌕 לֵיל הַסֵּדֶר

בְּלֵיל הַסֵּדֶר יֵשׁ שְׁנֵי דְּבָרִים מֶרְכָּזִיִּים: לִזְכֹּר אֵיךְ יָצָאנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת, וּלְהַעֲבִיר אֶת הַסִּפּוּר לַדּוֹר הַבָּא. מִן הַתּוֹרָה צָרִיךְ לֶאֱכֹל בַּלַּיְלָה הַזֶּה פֶּסַח, מַצָּה וּמָרוֹר. הַיּוֹם, כְּשֶׁאֵין בֵּית מִקְדָּשׁ, אֵין קָרְבַּן פֶּסַח, וּבִמְקוֹמוֹ אוֹכְלִים אֶת הָ״אֲפִיקוֹמָן״ – זֵכֶר לְקָרְבַּן הַפֶּסַח. הַמַּצָּה נִשְׁאֲרָה מִצְוָה מִן הַתּוֹרָה, וְאֶת הַמָּרוֹר אוֹכְלִים כִּי חֲכָמִים תִּקְּנוּ. וַחֲכָמִים הוֹסִיפוּ עוֹד: אַרְבַּע כּוֹסוֹת, וַאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה בַּהֲסִבָּה – דֶּרֶךְ חֵרוּת.

כְּדֵי שֶׁהַיְּלָדִים יִשָּׁאֲרוּ עֵרִים וְסַקְרָנִים, מְשַׁנִּים בְּלֵיל הַסֵּדֶר הַרְבֵּה דְּבָרִים: טוֹבְלִים פַּעֲמַיִם, נוֹטְלִים יָדַיִם פַּעֲמַיִם, וְנִרְאֶה כְּאִלּוּ מַתְחִילִים לֶאֱכֹל – וּפִתְאֹם עוֹצְרִים לְהַגָּדָה. גַּם הַמַּצָּה, אַרְבַּע הַכּוֹסוֹת וְהַהֲסִבָּה מְעוֹרְרִים אֶת הַשְּׁאֵלָה ״מַה נִּשְׁתַּנָּה?״. וַחֲכָמִים אָמְרוּ לְחַלֵּק לַיְּלָדִים בִּתְחִלַּת הַסֵּדֶר אֱגוֹזִים וּמִינֵי מְתִיקָה, וְטוֹב לְחַלֵּק לָהֶם מַמְתַּקִּים קְטַנִּים גַּם בְּמֶשֶׁךְ הַהַגָּדָה.

לִפְנֵי פֶּסַח מִשְׁתַּדְּלִים לִקְנוֹת לַיְּלָדִים וּלְכָל בְּנֵי הַבַּיִת בְּגָדִים חֲדָשִׁים. בְּכָל חַג מִצְוָה לְשַׂמֵּחַ אֶת בְּנֵי הַבַּיִת: לִקְנוֹת לַנָּשִׁים וְלַבָּנוֹת בְּגָדִים וְתַכְשִׁיטִים, וּלְחַלֵּק לַיְּלָדִים הַקְּטַנִּים מִינֵי מְתִיקָה וֶאֱגוֹזִים. וְעַל הַשֻּׁלְחָן שָׂמִים אֶת הַכֵּלִים הַיָּפִים בְּיוֹתֵר, וּמְכִינִים כִּסְאוֹת נוֹחִים לַהֲסִבָּה.

נָכוֹן לַעֲרֹךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן, הַקְּעָרָה וְהַצַּלָּחוֹת לִפְנֵי הָעֶרֶב, כְּדֵי שֶׁמִּיָּד כְּשֶׁחוֹזְרִים מִבֵּית הַכְּנֶסֶת אֶפְשָׁר לְהַתְחִיל בַּקִּדּוּשׁ – כְּשֶׁהַקְּטַנִּים עוֹד עֵרִים. אֲבָל לֹא מְקַדְּשִׁים לִפְנֵי צֵאת הַכּוֹכָבִים.

בַּקְּעָרָה מַנִּיחִים: שָׁלֹשׁ מַצּוֹת (בְּתוֹךְ מַפִּית); מָרוֹר – חַסָּה אוֹ חֲזֶרֶת; זְרוֹעַ צְלוּיָה – זֵכֶר לְקָרְבַּן פֶּסַח; בֵּיצָה צְלוּיָה אוֹ מְבֻשֶּׁלֶת – זֵכֶר לְקָרְבַּן חֲגִיגָה; כַּרְפַּס, עִם מֵי מֶלַח אוֹ חֹמֶץ לִטְבֹּל בָּהֶם; וַחֲרֹסֶת – זֵכֶר לַטִּיט שֶׁעָשׂוּ אֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם, וּבָהּ טוֹבְלִים אֶת הַמָּרוֹר. הַיַּיִן לֹא בַּקְּעָרָה, כִּי הוּא מַשְׁקֶה וְלֹא מַאֲכָל.

אֵין חוֹבָה לְהָנִיחַ קְעָרָה לִפְנֵי כָּל אֶחָד – מַסְפִּיק לִפְנֵי עוֹרֵךְ הַסֵּדֶר. וְיֵשׁ נוֹהֲגִים לְהָנִיחַ קְעָרָה לִפְנֵי כָּל בַּעַל מִשְׁפָּחָה. גַּם בְּסִדּוּר הַמַּאֲכָלִים בַּקְּעָרָה יֵשׁ כַּמָּה מִנְהָגִים, וּבַהַגָּדוֹת רַבּוֹת מֻדְפָּס צִיּוּר שֶׁל הַקְּעָרָה. לְכָל מִנְהָג יֵשׁ מָקוֹם בַּהֲלָכָה.

פּוֹתְחִים אֶת הַסֵּדֶר בְּקִדּוּשׁ. בְּלֵיל הַסֵּדֶר מוֹזְגִים כּוֹס לְכָל אֶחָד מֵהַמְּסֻבִּים, וְאַחֲרֵי הַקִּדּוּשׁ כָּל אֶחָד מֵסֵב וְשׁוֹתֶה – זוֹ הַכּוֹס הָרִאשׁוֹנָה מֵאַרְבַּע הַכּוֹסוֹת. בְּסוֹף הַקִּדּוּשׁ מְבָרְכִים ״שֶׁהֶחֱיָנוּ״, וּמִי שֶׁשָּׁכַח – מְבָרֵךְ כְּשֶׁנִּזְכָּר, כָּל עוֹד לֹא נִגְמַר הַחַג. מִי שֶׁאוֹמֵר ״לְשֵׁם יִחוּד״ אוֹ ״הִנְנִי מוּכָן״ – אוֹמֵר לִפְנֵי הַקִּדּוּשׁ, וְלֹא בֵּין הַבְּרָכָה לַשְּׁתִיָּה.

חֲכָמִים תִּקְּנוּ לִשְׁתּוֹת בְּלֵיל הַסֵּדֶר אַרְבַּע כּוֹסוֹת, וְכָל חֵלֶק שֶׁל הַלַּיְלָה נֶאֱמָר עַל כּוֹס: הַקִּדּוּשׁ – עַל הַכּוֹס הָרִאשׁוֹנָה; הַהַגָּדָה וַחֲצִי הַהַלֵּל – עַל הַשְּׁנִיָּה; בִּרְכַּת הַמָּזוֹן – עַל הַשְּׁלִישִׁית; וַחֲצִי הַהַלֵּל הַשֵּׁנִי וְהַלֵּל הַגָּדוֹל – עַל הָרְבִיעִית. מִי שֶׁשּׁוֹתֶה אֶת אַרְבַּע הַכּוֹסוֹת בְּרֶצֶף, זוֹ אַחַר זוֹ – נֶחְשָׁב כְּאִלּוּ שָׁתָה כּוֹס אַחַת בִּלְבַד.

חֲכָמִים תִּקְּנוּ אַרְבַּע כּוֹסוֹת שֶׁל יַיִן מְשַׂמֵּחַ, כְּדֵי שֶׁנְּסַפֵּר אֶת סִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם מִתּוֹךְ שִׂמְחָה וְחֵרוּת. אֲבָל צָרִיךְ לְהִזָּהֵר שֶׁהַיַּיִן לֹא יִהְיֶה חָזָק מִדַּי וְיַפְרִיעַ לְהִתְרַכֵּז בַּהַגָּדָה. מִי שֶׁקָּשֶׁה לוֹ – מְעָרֵב בַּיַּיִן מִיץ עֲנָבִים אוֹ מַיִם, וּבִלְבַד שֶׁהַמַּיִם לֹא יִהְיוּ הָרֹב. יֵשׁ מַעֲלָה בְּיַיִן אָדֹם, אֲבָל יַיִן לָבָן מְשֻׁבָּח עָדִיף עַל אָדֹם פָּחוֹת מְשֻׁבָּח. גַּם נָשִׁים וּבָנוֹת מְצֻוּוֹת בְּאַרְבַּע כּוֹסוֹת, כְּמוֹ בְּכָל מִצְווֹת לֵיל הַסֵּדֶר.

בְּכָל כּוֹס צָרִיךְ לִהְיוֹת לְפָחוֹת ״רְבִיעִית״. הַכּוֹס צְרִיכָה לִהְיוֹת שְׁלֵמָה וְלֹא שְׁבוּרָה, נְקִיָּה וּשְׁטוּפָה מִבַּחוּץ וּמִבִּפְנִים, וּמְלֵאָה בִּנְדִיבוּת – לֹא עַד הַשָּׂפָה מַמָּשׁ, שֶׁלֹּא יִשָּׁפֵךְ, אֶלָּא בְּעֵרֶךְ חֲצִי ס״מ מִתַּחַת לַשָּׂפָה. לִפְנֵי הַכּוֹסוֹת הַבָּאוֹת לֹא צָרִיךְ לִשְׁטֹף שׁוּב, כָּל עוֹד הַכּוֹס לֹא הִתְלַכְלְכָה.

לְכַתְּחִלָּה טוֹב לִשְׁתּוֹת אֶת כָּל הַכּוֹס, וּלְפָחוֹת אֶת רֻבָּהּ. הַשִּׁעוּר הַקָּטָן בְּיוֹתֵר: רֹב רְבִיעִית שֶׁהוּא גַּם ״מְלֹא לֻגְמָיו״ – כַּמּוּת שֶׁמְּמַלֵּאת אֶת הַפֶּה כְּשֶׁמְּנַפְּחִים לֶחִי אַחַת. שׁוֹתִים אוֹתוֹ בְּבַת אַחַת, בִּרְצִיפוּת, עִם הַפְסָקוֹת קַלּוֹת לִנְשִׁימָה. וְהַיְּלָדִים? יְלָדִים שֶׁהִגִּיעוּ לְגִיל חִנּוּךְ – בְּדֶרֶךְ כְּלָל בְּגִיל חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ, כְּשֶׁהֵם מְבִינִים אֶת הַקִּדּוּשׁ וְהַהַגָּדָה – מְקַבְּלִים אַרְבַּע כּוֹסוֹת, וּמַסְפִּיק שֶׁיִּשְׁתּוּ ״מְלֹא לֻגְמֵיהֶם״.

״בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לְהַרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם״. לָכֵן תִּקְּנוּ חֲכָמִים לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת בַּהֲסִבָּה. חוֹבָה לְהָסֵב בַּאֲכִילַת כְּזַיִת מַצָּה, כְּזַיִת כּוֹרֵךְ, כְּזַיִת אֲפִיקוֹמָן, וּבִשְׁתִיַּת אַרְבַּע הַכּוֹסוֹת. בִּשְׁאָר הַסְּעוּדָה – מִי שֶׁמֵּסֵב, מְשֻׁבָּח. וְלֹא מְסִבִּים: בַּאֲכִילַת הַמָּרוֹר, בִּזְמַן אֲמִירַת הַהַגָּדָה, וּבְבִרְכַּת הַמָּזוֹן.

מוֹשְׁכִים אֶת הַגּוּף קְצָת קָדִימָה עַל הַכִּסֵּא, נִשְׁעָנִים עַל גַּב הַכִּסֵּא, וּמַטִּים אֶת הַגּוּף לְצַד שְׂמֹאל. לְכַתְּחִלָּה טוֹב כִּסֵּא מְרֻפָּד עִם מִשְׁעָנוֹת לַיָּדַיִם, אוֹ כָּרִית. גַּם מִי שֶׁהוּא שְׂמָאלִי – מֵסֵב לְצַד שְׂמֹאל, וּמִשְׁתַּמֵּשׁ בַּלַּיְלָה הַזֶּה בְּיַד יָמִין. מִי שֶׁהֵסֵב לְצַד יָמִין – לֹא יָצָא (אֲבָל שְׂמָאלִי שֶׁהֵסֵב לְיָמִין – יָצָא). וְתַלְמִיד שֶׁיּוֹשֵׁב לִפְנֵי רַבּוֹ – מְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ רְשׁוּת לְהָסֵב.

מִי שֶׁאָכַל אֶת הַכְּזַיִת מַצָּה בְּלִי הֲסִבָּה – לֹא יָצָא. הוּא חוֹזֵר וְאוֹכֵל כְּזַיִת מַצָּה בַּהֲסִבָּה, אֲבָל לֹא מְבָרֵךְ שׁוּב ״עַל אֲכִילַת מַצָּה״. מִי שֶׁשָּׁכַח לְהָסֵב בַּכּוֹרֵךְ – לֹא חוֹזֵר. וּבָאֲפִיקוֹמָן – אִם קַל לוֹ, חוֹזֵר וְאוֹכֵל בַּהֲסִבָּה, וְאִם קָשֶׁה לוֹ – לֹא. וּמִי שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לִשְׁתּוֹת עוֹד כּוֹס – לֹא חוֹזֵר בְּאַף כּוֹס.

נָשִׁים וּבָנוֹת חַיָּבוֹת בַּמַּצָּה וּבְאַרְבַּע הַכּוֹסוֹת כְּמוֹ כֻּלָּם. וּמָה עִם הַהֲסִבָּה? הָרַב מֶלָמֵד כּוֹתֵב שֶׁנָּשִׁים לְכַתְּחִלָּה אוֹכְלוֹת אֶת הַמַּצָּה וְשׁוֹתוֹת אֶת אַרְבַּע הַכּוֹסוֹת בַּהֲסִבָּה, אֲבָל אִם שָׁכְחוּ – אֵינָן צְרִיכוֹת לַחֲזֹר.

בֵּין הַכּוֹס הָרִאשׁוֹנָה לַשְּׁנִיָּה טוֹב שֶׁלֹּא לִשְׁתּוֹת עוֹד יַיִן, אֲבָל מֻתָּר לִשְׁתּוֹת מִיץ עֲנָבִים אוֹ מִיץ אַחֵר – וּבְדֶרֶךְ כְּלָל לֹא צָרִיךְ לְבָרֵךְ עָלָיו, כִּי בִּרְכַּת הַיַּיִן פָּטְרָה אוֹתוֹ. בְּכוֹר שֶׁצָּם, אוֹ מִי שֶׁרָעֵב מְאוֹד, יָכוֹל לֶאֱכֹל אַחֲרֵי הַקִּדּוּשׁ מְעַט תַּפּוּחֵי אֲדָמָה, בֵּיצָה אוֹ פֵּרוֹת – אֲבָל רַק כְּשֶׁיֵּשׁ צֹרֶךְ גָּדוֹל. וּמִשֶּׁהִתְחִילוּ לוֹמַר אֶת הַהַגָּדָה – כְּבָר לֹא אוֹכְלִים וְלֹא שׁוֹתִים.

אַחֲרֵי הַקִּדּוּשׁ נוֹטְלִים יָדַיִם – בְּלִי בְּרָכָה – לִפְנֵי אֲכִילַת הַכַּרְפַּס. מִי שֶׁטָּעָה וּבֵרַךְ – אֵין בְּיָדוֹ עָווֹן, כִּי יֵשׁ פּוֹסְקִים שֶׁאוֹמְרִים לְבָרֵךְ. וּבְכָל זֹאת, כְּשֶׁיִּטֹּל לִפְנֵי הַמַּצָּה – יְבָרֵךְ שׁוּב.

אוֹכְלִים מְעַט יָרָק טָבוּל בְּמֵי מֶלַח אוֹ בְּחֹמֶץ. מְבָרְכִים ״בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה״, וּמְכַוְּנִים שֶׁהַבְּרָכָה תִּפְטֹר גַּם אֶת הַמָּרוֹר שֶׁנֹּאכַל אַחַר כָּךְ. אוֹכְלִים פָּחוֹת מִכְּזַיִת, וְלֹא מְסִבִּים. כָּל מִשְׁפָּחָה מַמְשִׁיכָה בַּמִּנְהָג שֶׁלָּהּ.

בּוֹצְעִים אֶת הַמַּצָּה הָאֶמְצָעִית לִשְׁנַיִם. אֶת הַחֵלֶק הַקָּטָן מַשְׁאִירִים בֵּין שְׁתֵּי הַמַּצּוֹת הַשְּׁלֵמוֹת, וְאֶת הַחֵלֶק הַגָּדוֹל שׁוֹמְרִים לָ״אֲפִיקוֹמָן״. נוֹהֲגִים לַעֲטֹף אוֹתוֹ בְּמַפִּית, וְיֵשׁ נוֹהֲגִים לָשִׂים אוֹתוֹ רֶגַע עַל הַכָּתֵף – זֵכֶר לַפָּסוּק ״מִשְׁאֲרֹתָם צְרֻרֹת בְּשִׂמְלֹתָם עַל שִׁכְמָם״. אַחַר כָּךְ מַחְבִּיאִים אֶת הָאֲפִיקוֹמָן לְסוֹף הַסְּעוּדָה. יֵשׁ מִשְׁפָּחוֹת שֶׁהַיְּלָדִים ״חוֹטְפִים״ אֶת הָאֲפִיקוֹמָן, וּמַחְזִירִים אוֹתוֹ בְּסוֹף הַסְּעוּדָה תְּמוּרַת מַתָּנָה. וּבְבֵית הָרַב מֶלָמֵד נוֹהֲגִים לָתֵת מַתָּנוֹת לְכָל הַיְּלָדִים שֶׁנִּשְׁאָרִים עֵרִים עַד אֲכִילַת הָאֲפִיקוֹמָן.

עוֹרֵךְ הַסֵּדֶר מֵסִיר אֶת הַמַּפִּית, מַגְבִּיהַּ אֶת הַמַּצּוֹת, מַרְאֶה אוֹתָן לַמְּסֻבִּים וְאוֹמֵר ״הָא לַחְמָא עַנְיָא״. אַחַר כָּךְ מְסִירִים אֶת הַקְּעָרָה מֵהַשֻּׁלְחָן – כְּאִלּוּ הַסֵּדֶר נִגְמַר! – וּמוֹזְגִים כּוֹס שְׁנִיָּה. אָז הַיְּלָדִים שׁוֹאֲלִים ״מַה נִּשְׁתַּנָּה״. אַחַר כָּךְ מַחְזִירִים אֶת הַקְּעָרָה, וּמַתְחִילִים לְסַפֵּר. לַיְּלָדִים הַקְּטַנִּים עָדִיף לִמְזֹג אֶת הַכּוֹס הַשְּׁנִיָּה רַק סָמוּךְ לַשְּׁתִיָּה. וְלֹא מַאֲרִיכִים בַּהַגָּדָה עַד שֶׁכֻּלָּם מִתְעַיְּפִים – הַנֹּסַח עַצְמוֹ מַסְפִּיק כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת הַמִּצְוָה לַמְּהַדְּרִין.

מִי שֶׁרַק מְהַרְהֵר אֶת הַהַגָּדָה בַּלֵּב – לֹא יָצָא, כִּי כָּתוּב ״וְהִגַּדְתָּ״ – צָרִיךְ לְהַגִּיד בַּפֶּה. אֲבָל לֹא כָּל אֶחָד חַיָּב לוֹמַר בְּעַצְמוֹ: מַסְפִּיק שֶׁעוֹרֵךְ הַסֵּדֶר אוֹ מִישֶׁהוּ אַחֵר אוֹמֵר בְּקוֹל, וְכֻלָּם שׁוֹמְעִים. כַּיּוֹם נוֹהֲגִים שֶׁהָעוֹרֵךְ אוֹמֵר בְּקוֹל רָם וְהַשְּׁאָר מִצְטָרְפִים בְּשֶׁקֶט. וְיֵשׁ נוֹהֲגִים שֶׁכָּל קֶטַע קוֹרֵא מִישֶׁהוּ אַחֵר – אֲבָל יוֹצְאִים יְדֵי חוֹבָה רַק בִּקְרִיאָה שֶׁל מִי שֶׁהִגִּיעַ לְגִיל מִצְווֹת. הוֹרִים שֶׁרוֹאִים שֶׁהַיְּלָדִים עוֹמְדִים לְהֵרָדֵם – אוֹמְרִים לָהֶם קֹדֶם אֶת הָעִקָּר: פֶּסַח, מַצָּה וּמָרוֹר, וּמָה הֵם אוֹמְרִים.

אֶת הַהַגָּדָה אוֹמְרִים בְּלִי הֲסִבָּה, בִּרְצִינוּת – וּבְשִׂמְחָה. כָּל זְמַן הַהַגָּדָה הַמַּצּוֹת מְגֻלּוֹת. אֲבָל כְּשֶׁמַּגְבִּיהִים אֶת הַכּוֹס – בְּ״וְהִיא שֶׁעָמְדָה״, בְּ״לְפִיכָךְ״ וּבְבִרְכַּת הַגְּאֻלָּה – מְכַסִּים אֶת הַמַּצּוֹת. בְּ״מַצָּה זוֹ״ מַגְבִּיהִים אֶת הַמַּצָּה, וּבְ״מָרוֹר זֶה״ – אֶת הַמָּרוֹר. אֲבָל בְּ״פֶסַח זֶה״ לֹא מַגְבִּיהִים אֶת הַזְּרוֹעַ. וּבַאֲמִירַת ״דָּם וָאֵשׁ וְתִימְרוֹת עָשָׁן״, עֶשֶׂר הַמַּכּוֹת וּ״דְּצַ״ךְ עֲדַ״שׁ בְּאַחַ״ב״ מַטִּיפִים מְעַט יַיִן מֵהַכּוֹס – בְּסַךְ הַכֹּל שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה פְּעָמִים.

בְּלֵיל הַסֵּדֶר אוֹמְרִים הַלֵּל, אֲבָל חוֹצִים אוֹתוֹ: חֶצְיוֹ לִפְנֵי הַסְּעוּדָה וְחֶצְיוֹ אַחֲרֶיהָ. הַמִּנְהָג שֶׁלֹּא לְבָרֵךְ עַל הַהַלֵּל שֶׁל לֵיל הַסֵּדֶר. בְּכָל הַשָּׁנָה אוֹמְרִים הַלֵּל בַּעֲמִידָה, אֲבָל בַּלַּיְלָה הַזֶּה – בִּישִׁיבָה, כִּי הַכֹּל דֶּרֶךְ חֵרוּת. וְנוֹהֲגִים לוֹמַר אוֹתוֹ בְּקוֹל רָם, בְּשִׁירָה וּבִנְעִימָה.

זוֹ הַמַּחֲלֹקֶת הַמַּעֲשִׂית הָעִקָּרִית בֵּין הָעֵדוֹת בְּלֵיל הַסֵּדֶר: הַאִם מְבָרְכִים ״בּוֹרֵא פְּרִי הַגֶּפֶן״ עַל הַכּוֹס הַשְּׁנִיָּה וְהָרְבִיעִית. וּבְרָכָה אַחֲרוֹנָה – כֻּלָּם שָׁוִים: בִּרְכַּת הַמָּזוֹן פּוֹטֶרֶת אֶת שְׁתֵּי הַכּוֹסוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, וְאַחֲרֵי הַכּוֹס הָרְבִיעִית מְבָרְכִים ״עַל הַגֶּפֶן״.

נוֹטְלִים יָדַיִם בִּבְרָכָה. עוֹרֵךְ הַסֵּדֶר מַגְבִּיהַּ אֶת שָׁלֹשׁ הַמַּצּוֹת וּמְבָרֵךְ ״הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ״. אַחַר כָּךְ מַשְׁמִיט אֶת הַמַּצָּה הַתַּחְתּוֹנָה מִיָּדוֹ, וּמְבָרֵךְ ״עַל אֲכִילַת מַצָּה״ עַל הָעֶלְיוֹנָה הַשְּׁלֵמָה וְעַל הָאֶמְצָעִית הַשְּׁבוּרָה. לוֹקְחִים כְּזַיִת מִכָּל אַחַת מֵהֶן וְאוֹכְלִים יַחַד, בַּהֲסִבָּה. הָעוֹרֵךְ טוֹעֵם קְצָת מִיָּד אַחֲרֵי הַבְּרָכָה, מְחַלֵּק לְכֻלָּם, וְכֻלָּם אוֹכְלִים מִבִּרְכָתוֹ. עֲדִיף שֶׁכָּל בַּעַל מִשְׁפָּחָה יְחַלֵּק לִבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ. הַמַּצָּה צְרִיכָה לִהְיוֹת שְׁמוּרָה, וְאוֹכְלִים בְּכַוָּנָה לְקַיֵּם מִצְוַת הַתּוֹרָה – וְזוֹכְרִים שֶׁהִיא זֵכֶר לַמַּצּוֹת שֶׁאָכְלוּ אֲבוֹתֵינוּ כְּשֶׁיָּצְאוּ לְחֵרוּת.

מִן הַתּוֹרָה צָרִיךְ לֶאֱכֹל כְּזַיִת מַצָּה, וַחֲכָמִים הוֹסִיפוּ: כְּזַיִת אֶחָד מֵהָעֶלְיוֹנָה וּכְזַיִת אֶחָד מֵהָאֶמְצָעִית בַּאֲכִילָה הָרִאשׁוֹנָה, עוֹד כְּזַיִת בַּכּוֹרֵךְ, וְעוֹד כְּזַיִת בָּאֲפִיקוֹמָן. כְּזַיִת מַצָּה הוּא בְּעֵרֶךְ שְׁלִישׁ מַצַּת מְכוֹנָה (וּכְגֹדֶל זֶה בְּמַצַּת יָד). לָכֵן מִיָּד אַחֲרֵי הַבְּרָכוֹת אוֹכְלִים כִּשְׁנֵי שְׁלִישִׁים שֶׁל מַצָּה, וּבַכּוֹרֵךְ וּבָאֲפִיקוֹמָן – כִּשְׁלִישׁ בְּכָל פַּעַם. בִּשְׁנֵי הַשְּׁלִישִׁים שֶׁאוֹכְלִים בַּהַתְחָלָה יֵשׁ כְּזַיִת גַּם לְפִי הַשִּׁעוּר הַגָּדוֹל שֶׁל הַ״חֲזוֹן אִישׁ״. וּמִי שֶׁקָּשֶׁה לוֹ – אוֹכֵל שְׁלִישׁ מַצָּה וּמְבָרֵךְ עָלָיו.

אֶת הַכְּזַיִת צָרִיךְ לֶאֱכֹל בִּרְצִיפוּת, בְּתוֹךְ ״כְּדֵי אֲכִילַת פְּרָס״ – כַּמָּה דַּקּוֹת. מִי שֶׁאוֹכֵל חֲצִי כְּזַיִת, וְאַחֲרֵי עֶשֶׂר דַּקּוֹת עוֹד חֲצִי – כְּאִלּוּ אָכַל רַק חֲצִי כְּזַיִת. אֲבָל אֵין צֹרֶךְ לְהִסְתַּכֵּל בַּשָּׁעוֹן: כָּל מִי שֶׁאוֹכֵל בְּנַחַת, בְּלִי לְהַפְסִיק בִּדְבָרִים אֲחֵרִים – וַדַּאי יָצָא, אֲפִלּוּ אִם הוּא אוֹכֵל לְאַט.

טוֹבְלִים אֶת הַמָּרוֹר בַּחֲרֹסֶת – רַק נְגִיעָה קְטַנָּה – וּמְנַעֲרִים מִמֶּנּוּ אֶת הַחֲרֹסֶת שֶׁנִּדְבְּקָה. מְבָרְכִים ״עַל אֲכִילַת מָרוֹר״, וְאוֹכְלִים כְּזַיִת, בְּלִי הֲסִבָּה. הַמִּין הַמְּהֻדָּר בְּיוֹתֵר הוּא חַסָּה, וְאֶפְשָׁר גַּם חֲזֶרֶת (חֲרֵיין). וְיֵשׁ שֶׁמְּעָרְבִים עִם הַחַסָּה מְעַט חֲרֵיין, כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ קְצָת מְרִירוּת. בְּעֶרֶב פֶּסַח בּוֹדְקִים וּמְנַקִּים הֵיטֵב אֶת הַחַסָּה מִתּוֹלָעִים, וְטוֹב לִקְנוֹת חַסָּה שֶׁגָּדְלָה בְּלִי תּוֹלָעִים.

כּוֹרְכִים כְּזַיִת מָרוֹר בְּתוֹךְ כְּזַיִת מַצָּה, טוֹבְלִים בַּחֲרֹסֶת, אוֹמְרִים ״זֵכֶר לַמִּקְדָּשׁ כְּהִלֵּל...״, וְאוֹכְלִים בַּהֲסִבָּה. מֵהַבְּרָכָה עַל הַמַּצָּה וְעַד סוֹף הַכּוֹרֵךְ נִזְהָרִים שֶׁלֹּא לְדַבֵּר, חוּץ מִדְּבָרִים שֶׁל הַמִּצְוָה.

מִי שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לֶאֱכֹל אֶת כָּל הַשִּׁעוּרִים, יִשְׁתַּדֵּל לֶאֱכֹל בַּהַתְחָלָה שְׁנֵי שְׁלִישֵׁי מַצָּה, וּבַכּוֹרֵךְ וּבָאֲפִיקוֹמָן יָכוֹל לְהִסְתַּפֵּק בַּחֲמִישִׁית מַצָּה. וְאִם גַּם זֶה קָשֶׁה – יֹאכַל לְפָחוֹת שְׁלִישׁ מַצָּה לַמִּצְוָה, וִיבָרֵךְ. מִי שֶׁקָּשֶׁה לוֹ לִלְעֹס – יָכוֹל לְפוֹרֵר אֶת הַמַּצָּה, וְאִם צָרִיךְ – לְהַשְׁרוֹת אוֹתָהּ בְּמַיִם. אֲבָל מַצָּה מְבֻשֶּׁלֶת, אוֹ שֶׁהֻשְׁרְתָה עַד שֶׁנִּמּוֹחָה – אֵין בָּהּ טַעַם מַצָּה, וְאֵין יוֹצְאִים בָּהּ. וְחוֹלֵי צֶלְיָאק: רֻבָּם חַיָּבִים לֶאֱכֹל כְּזַיִת מַצָּה, וּמִי שֶׁהַמַּצָּה גּוֹרֶמֶת לוֹ תְּגוּבָה קָשָׁה – פָּטוּר. כַּיּוֹם יֵשׁ מַצּוֹת מִשִּׁבֹּלֶת שׁוּעָל, שֶׁטּוֹבוֹת יוֹתֵר לְחוֹלֵי צֶלְיָאק.

אֶת הַמַּצָּה וְאֶת הַמָּרוֹר אוֹכְלִים לִפְנֵי חֲצוֹת הַלַּיְלָה, וּלְכַתְּחִלָּה גַּם אֶת הָאֲפִיקוֹמָן, וּמְסַיְּמִים גַּם אֶת הַהַלֵּל לִפְנֵי חֲצוֹת. מִי שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לֶאֱכֹל מַצָּה וּמָרוֹר לִפְנֵי חֲצוֹת – יֹאכַל אַחֲרֵי חֲצוֹת, אֲבָל בְּלִי הַבְּרָכוֹת ״עַל אֲכִילַת מַצָּה״ וְ״עַל אֲכִילַת מָרוֹר״.

מְכִינִים סְעוּדָה מְכֻבֶּדֶת, בְּכֵלִים יָפִים וּבְמַאֲכָלִים טְעִימִים. מֻתָּר לִשְׁתּוֹת יַיִן בַּסְּעוּדָה, וְזֶה לֹא נֶחְשָׁב תּוֹסֶפֶת עַל אַרְבַּע הַכּוֹסוֹת. הַנּוֹהֲגִים שֶׁלֹּא לֶאֱכֹל צָלִי – לֹא אוֹכְלִים שׁוּם בָּשָׂר צָלוּי, גַּם לֹא עוֹף, וְגַם לֹא בָּשָׂר שֶׁבִּשְּׁלוּ וְאַחַר כָּךְ צָלוּ. אֲבָל דָּגִים וּבֵיצִים צְלוּיִים – מֻתָּרִים, כִּי אֵינָם צְרִיכִים שְׁחִיטָה. יֵשׁ נוֹהֲגִים לֶאֱכֹל בַּסְּעוּדָה בֵּיצִים, וְהַמִּנְהָג הָרוֹוֵחַ לֶאֱכֹל אֶת הַבֵּיצָה שֶׁבַּקְּעָרָה. וְלֹא מַרְבִּים בַּאֲכִילָה – כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה כֹּחַ לֶאֱכֹל אֶת הָאֲפִיקוֹמָן, לְהַמְשִׁיךְ בַּהַלֵּל וּלְהוֹסִיף לְסַפֵּר.

בְּסוֹף הַסְּעוּדָה אוֹכְלִים כְּזַיִת מֵהַמַּצָּה שֶׁהֻחְבְּאָה – הָ״אֲפִיקוֹמָן״ – זֵכֶר לְקָרְבַּן הַפֶּסַח. אוֹכְלִים אוֹתוֹ בַּהֲסִבָּה, ״עַל הַשֹּׂבַע״, בְּמָקוֹם אֶחָד, וּלְכַתְּחִלָּה לִפְנֵי חֲצוֹת. אִם אֵין בָּאֲפִיקוֹמָן מַסְפִּיק לְכֻלָּם, אוֹ שֶׁהוּא אָבַד – לוֹקְחִים מַצָּה שְׁמוּרָה אַחֶרֶת. אַחֲרֵי הָאֲפִיקוֹמָן לֹא אוֹכְלִים כְּלוּם עַד הַשֵּׁנָה, אֲבָל מַיִם מֻתָּר לִשְׁתּוֹת. וְיֵשׁ נוֹהֲגִים לֶאֱכֹל שְׁנֵי זֵיתִים לָאֲפִיקוֹמָן, אֲבָל זֶה לֹא חוֹבָה.

אַחֲרֵי הָאֲפִיקוֹמָן אוֹמְרִים בִּרְכַּת הַמָּזוֹן עַל הַכּוֹס הַשְּׁלִישִׁית, וְשׁוֹתִים אוֹתָהּ. אַחַר כָּךְ מוֹזְגִים לְכֻלָּם אֶת הַכּוֹס הָרְבִיעִית, וּמוֹזְגִים עוֹד כּוֹס – ״כּוֹס שֶׁל אֵלִיָּהוּ״. אוֹתָהּ לֹא שׁוֹתִים: שׁוֹמְרִים אוֹתָהּ מְכֻסָּה עַד הַבֹּקֶר, מַחְזִירִים אֶת הַיַּיִן לַבַּקְבּוּק, וּמִמֶּנּוּ מְקַדְּשִׁים בַּיּוֹם.

לִפְנֵי הַהַלֵּל אוֹמְרִים ״שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר לֹא יְדָעוּךָ...״. יֵשׁ נוֹהֲגִים לִפְתֹּחַ אָז אֶת הַדֶּלֶת, וְיֵשׁ נוֹהֲגִים לַעֲמֹד. אַחֲרֵי ״שְׁפֹךְ חֲמָתְךָ״ סוֹגְרִים אֶת הַדֶּלֶת.

מַמְשִׁיכִים בַּחֲצִי הַשֵּׁנִי שֶׁל הַהַלֵּל. אֶת הַפְּסוּקִים ״הוֹדוּ לַה׳ כִּי טוֹב״, ״יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל״, ״יֹאמְרוּ נָא בֵית אַהֲרֹן״, ״יֹאמְרוּ נָא יִרְאֵי ה׳״, ״אָנָּא ה׳ הוֹשִׁיעָה נָּא״ וְ״אָנָּא ה׳ הַצְלִיחָה נָּא״ – גְּדוֹל הַבַּיִת אוֹמֵר, וְכֻלָּם עוֹנִים אַחֲרָיו. לְכַתְּחִלָּה טוֹב שֶׁיִּהְיוּ בַּסֵּדֶר שְׁלֹשָׁה מְבֻגָּרִים לְכָךְ. אַחַר כָּךְ אוֹמְרִים הַלֵּל הַגָּדוֹל (תְּהִלִּים קל״ו) וְ״נִשְׁמַת״, וְחוֹתְמִים בִּבְרָכָה. אָז שׁוֹתִים אֶת הַכּוֹס הָרְבִיעִית – וְיֵשׁ שֶׁשּׁוֹתִים אוֹתָהּ רַק אַחֲרֵי כַּמָּה פִּיּוּטִים; כָּל מִשְׁפָּחָה כְּמִנְהָגָהּ – וּמְבָרְכִים ״עַל הַגֶּפֶן״. וְאַחַר כָּךְ שָׁרִים פִּיּוּטִים, עַד ״נִרְצָה״.

אַחֲרֵי הַסֵּדֶר לֹא שׁוֹתִים יַיִן. עַל קָפֶה אוֹ מִיץ – נֶחְלְקוּ. לְמַעֲשֶׂה, מִי שֶׁרוֹצֶה – רַשַּׁאי לִשְׁתּוֹת קָפֶה אוֹ מִיץ, וּלְכַתְּחִלָּה טוֹב לִשְׁתּוֹת רַק מַיִם. וּמִי שֶׁרוֹצֶה קָפֶה כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהַמְשִׁיךְ לִלְמֹד הִלְכוֹת פֶּסַח וּלְסַפֵּר בִּיצִיאַת מִצְרַיִם – לְכַתְּחִלָּה יִשְׁתֶּה קָפֶה.

גַּם אַחֲרֵי שֶׁסִּיַּמְנוּ אֶת הַהַגָּדָה, מִצְוָה לְהַרְבּוֹת כָּל הַלַּיְלָה בְּסִפּוּר יְצִיאַת מִצְרַיִם וּבַנִּסִּים שֶׁעָשָׂה ה׳ לַאֲבוֹתֵינוּ – עַד שֶׁהַשֵּׁנָה חוֹטֶפֶת. גַּם לִמּוּד הִלְכוֹת פֶּסַח הוּא חֵלֶק מֵהַמִּצְוָה. וּמִי שֶׁחוֹשֵׁשׁ שֶׁלֹּא יוּכַל לְהִתְפַּלֵּל כָּרָאוּי בַּבֹּקֶר – יִשְׁתַּדֵּל לְהַמְשִׁיךְ לְפָחוֹת עַד אַחֲרֵי חֲצוֹת. יֵשׁ נוֹהֲגִים לִקְרֹא אַחֲרֵי הַהַגָּדָה אֶת שִׁיר הַשִּׁירִים. וְלִפְנֵי הַשֵּׁנָה אוֹמְרִים רַק קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכַּת ״הַמַּפִּיל״.