בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ

רַבִּי עֲקִיבָא אָמַר: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ – זֶה כְּלָל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה". כָּל הַמִּצְווֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ – צְדָקָה, בִּקּוּר חוֹלִים, שְׁמִירַת הַלָּשׁוֹן – נִשְׁעָנוֹת עַל הָאַהֲבָה. אִי אֶפְשָׁר לָתֵת צְדָקָה אוֹ לְבַקֵּר חוֹלֶה כָּרָאוּי בְּלִי לֵב אוֹהֵב.

יֵשׁ שְׁלוֹשָׁה סוּגִים שֶׁל דִּבּוּר אָסוּר. רְכִילוּת – לְסַפֵּר לְחָבֵר "פְּלוֹנִי אָמַר עָלֶיךָ כָּךְ", אֲפִלּוּ שֶׁזֶּה נָכוֹן. לָשׁוֹן הָרָע – לְסַפֵּר דְּבַר אֱמֶת בִּגְנוּת חָבֵר. הוֹצָאַת שֵׁם רַע – לְסַפֵּר עָלָיו שְׁקָרִים.

הַתּוֹרָה אוֹמֶרֶת: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ". אָסוּר לִשְׂנֹא יְהוּדִי, אֲפִלּוּ מִי שֶׁהֶעֱלִיב אוֹתְךָ. מָה עוֹשִׂים? לֹא שׁוֹתְקִים וְשׂוֹנְאִים בַּלֵּב, אֶלָּא הוֹלְכִים אֶל הֶחָבֵר וְאוֹמְרִים לוֹ בְּנַחַת: "לָמָּה עָשִׂיתָ לִי כָּךְ?"

טוֹב לְדַבֵּר עִם הֶחָבֵר שֶׁפָּגַע, בִּזְמַן מַתְאִים וּבְנַחַת, וּלְבָרֵר לָמָּה עָשָׂה כָּךְ. אוּלַי בִּכְלָל הָיָה צָרִיךְ אֶת הַפַּטִּישׁ בְּאוֹתוֹ רֶגַע? אָסוּר לְהַסְתִּיר אֶת הַשִּׂנְאָה וּלְחַכּוֹת לִשְׁעַת כֹּשֶׁר לִנְקֹם – הָרַמְבַּ״ם קוֹרֵא לָזֶה מִנְהַג הָרְשָׁעִים.

רְאוּבֵן בִּקֵּשׁ מִשִּׁמְעוֹן פַּטִּישׁ, וְשִׁמְעוֹן סֵרֵב. לְמָחֳרָת שִׁמְעוֹן מְבַקֵּשׁ מֵרְאוּבֵן מַבְרֵג. אִם רְאוּבֵן יֹאמַר "לֹא אַשְׁאִיל לְךָ, כְּמוֹ שֶׁאַתָּה לֹא הִשְׁאַלְתָּ לִי" – עָבַר עַל "לֹא תִקֹּם". וְאִם יִתֵּן וְיוֹסִיף עֲקִיצָה, כְּמוֹ "תִּרְאֶה שֶׁאֲנִי לֹא כָּמוֹךָ" – עָבַר עַל "לֹא תִטֹּר".

אָדָם נִתְקַל בְּאֶבֶן, נָפַל וְנִפְצַע בַּיָּד. הַאִם הַיָּד תִּקַּח פַּטִּישׁ וְתַכֶּה אֶת הָרֶגֶל? כָּךְ כָּל יִשְׂרָאֵל הֵם כְּמוֹ גּוּף אֶחָד. אִם חָבֵר פָּגַע בְּךָ וְתַחְזִיר לוֹ – רַק יִתּוֹסֵף עוֹד כְּאֵב, וּשְׁנֵיכֶם תִּפָּגְעוּ.

"בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ" – וַחֲכָמִים אָמְרוּ: "הֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת". כְּשֶׁרוֹאִים חָבֵר עוֹשֶׂה דָּבָר שֶׁאֶפְשָׁר לְהָבִין לְטוֹבָה וְאֶפְשָׁר לְהָבִין לְרָעָה – מִצְוָה לְהָבִין אוֹתוֹ לְטוֹבָה. וְכֵן כְּשֶׁשּׁוֹמְעִים עָלָיו סִפּוּר.

כְּשֶׁאֶפְשָׁר לְהָבִין מַעֲשֶׂה לְטוֹבָה וּלְרָעָה בְּאֹפֶן הֶגְיוֹנִי – מִצְוָה לְהָבִין לְטוֹבָה. אֲבָל כְּשֶׁהַמַּעֲשֶׂה נִרְאֶה רַע, וְקָשֶׁה מְאוֹד לְפָרֵשׁ אוֹתוֹ לְטוֹבָה – אֵין חוֹבָה לָדוּן לְכַף זְכוּת אָדָם רָגִיל, שֶׁאֵינוֹ צַדִּיק מְיֻחָד וְגַם לֹא רָשָׁע.

רַבִּי אַלֶכְּסַנְדְּרִי הִכְרִיז שֶׁיֵּשׁ לוֹ תְּרוּפָה לַאֲרִיכוּת יָמִים, וְאָמַר: "מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים... נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע". רַבִּי יִשְׂרָאֵל מֵאִיר מֵרָאדִין כָּתַב סֵפֶר עַל דִּינֵי לָשׁוֹן הָרָע וּרְכִילוּת, וּקְרָאוֹ "חָפֵץ חַיִּים" – וְעַד הַיּוֹם קוֹרְאִים לוֹ בְּשֵׁם סִפְרוֹ.

כְּדֵי לְהַצִּיל חָבֵר מִנֵּזֶק – צָרִיךְ לְהַזְהִיר אוֹתוֹ, גַּם אִם לֹא שָׁאַל, בִּתְנַאי שֶׁהַכַּוָּנָה טְהוֹרָה וְלֹא מַגְזִימִים. וּמִי שֶׁשָּׁבַר חַלּוֹן שֶׁל הַצִּבּוּר – חַיָּב לְשַׁלֵּם. קֹדֶם מְנַסִּים לְשַׁכְנֵעַ אוֹתוֹ לְשַׁלֵּם, וְאִם הוּא מְסָרֵב – מְסַפְּרִים לָאַחְרָאִים.

"וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ" – אָסוּר לְצַעֵר חָבֵר בְּדִבּוּר. זֶה נִקְרָא "אוֹנָאַת דְּבָרִים", וְהוּא חָמוּר יוֹתֵר מִלִּגְרֹם לֶחָבֵר הֶפְסֵד שֶׁל כֶּסֶף. לְמָשָׁל, לְחָבֵר שֶׁקָּרָה לוֹ דָּבָר קָשֶׁה – לֹא אוֹמְרִים "זֶה עֹנֶשׁ עַל הַחֲטָאִים שֶׁלְּךָ".

לַגֵּר שֶׁהִצְטָרֵף לְעַם יִשְׂרָאֵל יֵשׁ מִצְוָה מְיֻחֶדֶת: "וַאֲהַבְתֶּם אֶת הַגֵּר", וְאִסּוּר מְיֻחָד לְצַעֵר אוֹתוֹ: "וְגֵר לֹא תוֹנֶה". הָאוֹהֵב אֶת הַגֵּר מְקַיֵּם שְׁתֵּי מִצְווֹת עֲשֵׂה, וְהַמְצַעֵר אוֹתוֹ עוֹבֵר עַל שְׁנֵי לָאוִין.

מִי שֶׁרוֹאֶה חָבֵר עוֹשֶׂה עֲבֵרָה – מִצְוָה עָלָיו לִמְחוֹת בּוֹ. הַתּוֹכָחָה בָּאָה מִתּוֹךְ אַהֲבָה וְאַחְרָיוּת: כְּמוֹ שֶׁדּוֹאֲגִים שֶׁהֶחָבֵר לֹא יִהְיֶה רָעֵב, כָּךְ דּוֹאֲגִים שֶׁלֹּא יַזִּיק לְנִשְׁמָתוֹ. לָכֵן "הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ" נֶאֱמַר לְיַד "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".

חֲכָמִים אָמְרוּ: כָּל הַמַּחֲזִיק בְּמַחֲלֹקֶת עוֹבֵר בְּלָאו, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ". מַחֲלֹקֶת חֲמוּרָה מֵרִיב רָגִיל, כִּי אֲנָשִׁים מִתְמַסְּרִים לִשְׂנֹא זְמַן רַב. וּמַחֲלֹקֶת נֶגֶד תַּלְמִיד חָכָם אוֹ נֶגֶד הָרַב – חֲמוּרָה עוֹד יוֹתֵר.

אַנְשֵׁי סְדוֹם הָיוּ עֲשִׁירִים, אֲבָל לֹא רָצוּ שֶׁאֲחֵרִים יֵהָנוּ מֵאַרְצָם – גַּם כְּשֶׁזֶּה לֹא עָלָה לָהֶם כְּלוּם. חֲכָמִים אָמְרוּ: כּוֹפִין עַל מִדַּת סְדוֹם. כְּשֶׁזֶּה נֶהֱנֶה וְזֶה לֹא חָסֵר – מְחַיְּבִים אֶת הָאָדָם לָתֵת לַאֲחֵרִים לֵהָנוֹת מִשֶּׁלּוֹ.

כִּתָּה שֶׁרוֹצָה לְהֵעָלֵם לִפְנֵי הַשִּׁעוּר כְּדֵי לִצְחֹק עַל הַמּוֹרֶה – אָסוּר לְהִצְטָרֵף. זֶה מַעֲלִיב מְאוֹד אֶת הַמּוֹרֶה, וְזוֹ מַמָּשׁ הַלְבָּנַת פָּנִים בָּרַבִּים. אֵין לָנוּ מֻשָּׂג עִם אֵילוּ קְשָׁיִים הַמּוֹרֶה מִתְמוֹדֵד, וּמָה עֶלְבּוֹן כָּזֶה עָלוּל לִגְרֹם לוֹ.