אֲמִירַת אֱמֶת

הָעוֹלָם עוֹמֵד עַל מִדַּת הָאֱמֶת. חֲזַ״ל אָמְרוּ: "חוֹתָמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֱמֶת". וְהַתּוֹרָה מְצַוָּה: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" – אָסוּר לְסַפֵּר מָה שֶׁקָּרָה, אוֹ מָה שֶׁאֲנַחְנוּ מְתַכְנְנִים, בְּשִׁנּוּי פְּרָטִים.

יֵשׁ שֶׁקֶר שֶׁפּוֹגֵעַ בְּאַחֵר – גּוֹרֵם לוֹ הֶפְסֵד אוֹ צַעַר, כְּמוֹ מִי שֶׁמַּכְחִישׁ שֶׁלָּוָה כֶּסֶף, אוֹ מְסַכְסֵךְ בֵּין חֲבֵרִים. וְיֵשׁ שֶׁקֶר שֶׁבָּא רַק כְּדֵי לִמְשֹׁךְ תְּשׂוּמַת לֵב, כְּשֶׁמּוֹסִיפִים לְסִפּוּר פְּרָטִים מְדֻמְיָנִים. שְׁנֵיהֶם אֲסוּרִים.

"מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" – לֹא רַק לֹא לְשַׁקֵּר, אֶלָּא גַּם לֹא לְהֵרָאוֹת כְּמִי שֶׁעוֹמֵד לְשַׁקֵּר. תַּלְמִיד שֶׁרַבּוֹ מְבַקֵּשׁ שֶׁיָּעִיד עַל הַלְוָאָה שֶׁלֹּא רָאָה – אָסוּר לוֹ, גַּם אִם הוּא בָּטוּחַ שֶׁרַבּוֹ צוֹדֵק. וַאֲפִלּוּ לָבוֹא לְבֵית הַדִּין וְלַעֲמֹד שָׁם כְּאִלּוּ יָעִיד – אָסוּר.

מִי שֶׁאָמַר לְחָבֵר שֶׁיִּתֵּן לוֹ מַתָּנָה קְטַנָּה, אוֹ שֶׁיָּבוֹא לַעֲזֹר לוֹ בָּעֶרֶב – צָרִיךְ לְהִתְאַמֵּץ לְקַיֵּם. מִי שֶׁלֹּא מְקַיֵּם נִקְרָא "מְחֻסַּר אֲמָנָה" – אָדָם שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עָלָיו.

רַב סָפְרָא רָצָה לִמְכֹּר חֵפֶץ. בָּא קוֹנֶה בְּשָׁעָה שֶׁקָּרָא קְרִיאַת שְׁמַע וְהִצִּיעַ סְכוּם. רַב סָפְרָא לֹא עָנָה, וְהַקּוֹנֶה חָשַׁב שֶׁזֶּה מְעַט וְהוֹסִיף. אַחֲרֵי קְרִיאַת שְׁמַע אָמַר לוֹ: "תֵּן לִי אֶת הַסְּכוּם הָרִאשׁוֹן, כִּי כְּבָר אָז הִסְכַּמְתִּי בְּלִבִּי".

מִי שֶׁסִּכֵּם עִם קוֹנֶה שֶׁיִּמְכֹּר לוֹ חֵפֶץ בִּמְחִיר מְסֻיָּם, וְאַחַר כָּךְ בָּא קוֹנֶה אַחֵר וּמַצִּיעַ יוֹתֵר – צָרִיךְ לִמְכֹּר לָרִאשׁוֹן בַּמְּחִיר שֶׁסִּכְּמוּ. הַסִּכּוּם מְחַיֵּב, אַף שֶׁהָיָה רַק בְּדִבּוּר.

לְמַעַן הַשָּׁלוֹם מֻתָּר וְאַף מִצְוָה לְשַׁנּוֹת מֵהָאֱמֶת. כְּשֶׁשָּׂרָה אָמְרָה שֶׁגַּם אַבְרָהָם זָקֵן, ה׳ סִפֵּר לְאַבְרָהָם רַק שֶׁאָמְרָה שֶׁהִיא זְקֵנָה – כְּדֵי שֶׁלֹּא יִפָּגַע. וַאֲחֵי יוֹסֵף אָמְרוּ לוֹ שֶׁאֲבִיהֶם צִוָּה לִסְלֹחַ לָהֶם, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה שָׁלוֹם.

אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הָיָה הוֹלֵךְ אֶל כָּל אֶחָד מִשְּׁנֵי הַמִּתְקוֹטְטִים וְאוֹמֵר לוֹ: חֲבֵרְךָ מִצְטַעֵר וּמִתְבַּיֵּשׁ עַל מָה שֶׁעָשָׂה לְךָ. כְּשֶׁנִּפְגְּשׁוּ – הִתְחַבְּקוּ. אֲבָל מְשַׁנִּים רַק כְּשֶׁבָּרוּר שֶׁיֵּצֵא מִזֶּה שָׁלוֹם, וְרַק כְּשֶׁהַשֶּׁקֶר לֹא מַזִּיק לְאַף אֶחָד.

מִצְוָה לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם בֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, בֵּין מִשְׁפָּחָה לְמִשְׁפָּחָה וּבֵין מְדִינָה לִמְדִינָה. אֶת רֹב הַמִּצְווֹת מְקַיְּמִים כְּשֶׁהֵן מַגִּיעוֹת לְיָדֵנוּ, אֲבָל אַחֲרֵי הַשָּׁלוֹם צָרִיךְ לִרְדֹּף: "בַּקֵּשׁ שָׁלוֹם וְרָדְפֵהוּ".

לִפְעָמִים מֻתָּר לְשַׁנּוֹת מֵהָאֱמֶת כְּדֵי לְהִמָּנַע מִבּוּשָׁה. אֲבָל לַמּוֹרֶה תַּלְמִיד חַיָּב לוֹמַר אֱמֶת, כִּי הַמּוֹרֶה צָרִיךְ לָדַעַת אֵיפֹה הַתַּלְמִיד עוֹמֵד, כְּדֵי לַעֲזֹר לוֹ לְהִתְקַדֵּם. לָכֵן אִם הַמּוֹרֶה שׁוֹאֵל "חָזַרְתָּ לַמִּבְחָן?" – עוֹנִים אֶת הָאֱמֶת.

חָבֵר קָנָה דָּבָר וְשׁוֹאֵל מָה דַּעְתְּךָ, וְהַדָּבָר לֹא מוֹצֵא חֵן בְּעֵינֶיךָ. אֵין מִצְוָה לוֹמַר לוֹ אֶת כָּל הָאֱמֶת – הוּא כְּבָר קָנָה, וְרַק תְּצַעֵר אוֹתוֹ. עָדִיף לֹא לְדַבֵּר עַל זֶה, וְאִם הוּא שׁוֹאֵל – מְשַׁבְּחִים קְצָת כְּדֵי לְשַׂמֵּחַ אוֹתוֹ.

אָסוּר לְהַעְתִּיק בַּמִּבְחָן. זוֹ גְּנֵבַת דַּעַת: הַמּוֹרֶה חוֹשֵׁב שֶׁהַתַּלְמִיד יוֹדֵעַ, וּבֶאֱמֶת הוּא לֹא יוֹדֵעַ. וְזֶה גַּם הֵפֶךְ מִדַּת הָאֱמֶת, שֶׁבָּהּ אֲנַחְנוּ מְצֻוִּים לָלֶכֶת.