צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים

מִצְוָה לְרַחֵם עַל בַּעֲלֵי הַחַיִּים, וְאָסוּר לְצַעֵר אוֹתָם. מֻתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם לַעֲבוֹדָה וְלַאֲכִילָה, אֲבָל לְהַכּוֹת בַּעַל חַיִּים לְשֵׁם הֲנָאָה, אוֹ מִתּוֹךְ כַּעַס – אָסוּר מִן הַתּוֹרָה.

לְכַתְּחִלָּה אֵין לְצַעֵר שׁוּם בַּעַל חַיִּים, גַּם לֹא אֶת הַקָּטָן בְּיוֹתֵר. כְּכָל שֶׁבַּעַל הַחַיִּים מְפֻתָּח יוֹתֵר – כְּמוֹ הַכֶּלֶב – הוּא מַרְגִּישׁ יוֹתֵר צַעַר, וְצָרִיךְ לְהִזָּהֵר בּוֹ יוֹתֵר. וּבַעֲלֵי חַיִּים שֶׁעוֹזְרִים לָנוּ – רָאוּי לְרַחֵם עֲלֵיהֶם עוֹד יוֹתֵר.

מִי שֶׁרוֹאֶה חֲמוֹר שֶׁנָּפַל תַּחַת מַשָּׂא כָּבֵד – מִצְוָה לַעֲזֹר לְהוֹרִיד אֶת הַמַּשָּׂא, אֲפִלּוּ אִם הַחֲמוֹר שֶׁל אָדָם שֶׁאֲנַחְנוּ בְּרִיב אִתּוֹ. וּמִי שֶׁמַּעֲמִיס עַל בְּהֶמְתּוֹ יוֹתֵר מִכֹּחָהּ – עָתִיד לָתֵת עַל כָּךְ אֶת הַדִּין.

כְּשֶׁשְּׁנֵי אֲנָשִׁים צְרִיכִים עֶזְרָה – אֶחָד לְהוֹרִיד מַשָּׂא מֵחֲמוֹר שֶׁנָּפַל, וְאֶחָד לְהַעֲמִיס מַשָּׂא – עוֹזְרִים קֹדֶם בִּפְרִיקָה, כְּדֵי לְהָקֵל עַל צַעֲרוֹ שֶׁל הַחֲמוֹר. בִּפְרִיקָה עוֹזְרִים גַּם בְּלִי תַּשְׁלוּם, וּבִטְעִינָה אֵין חוֹבָה לַעֲזֹר בְּחִנָּם.

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ בַּעֲלֵי חַיִּים – חַיָּב לִדְאֹג לִמְזוֹנָם, וְאָסוּר לוֹ לֶאֱכֹל לִפְנֵי שֶׁנָּתַן לָהֶם לֶאֱכֹל. כָּךְ לָמְדוּ חֲכָמִים מִן הַפָּסוּק: "וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ", וְרַק אַחַר כָּךְ "וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ".

מֻתָּר לְגַדֵּל חַיּוֹת מַחְמָד, כְּמוֹ כֶּלֶב, חָתוּל וְתֻכִּי. חֲכָמִים שִׁבְּחוּ אֶת נֶאֱמָנוּתוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב וְאֶת צְנִיעוּתוֹ שֶׁל הֶחָתוּל. כְּשֶׁחַיַּת הַמַּחְמָד חוֹלָה – מְטַפְּלִים בָּהּ, וְכֶלֶב שֶׁמַּפְחִיד אֶת הָאוֹרְחִים – שׁוֹלְחִים לְאִלּוּף.

לֹא רָאוּי לָצוּד חַיּוֹת וְצִפּוֹרִים לְשֵׁם סְפּוֹרְט וְשַׁעֲשׁוּעַ. הַצַּיָּדִים שֶׁנִּזְכְּרוּ בַּתּוֹרָה, נִמְרוֹד וְעֵשָׂו, הָיוּ רְשָׁעִים שֶׁנֶּהֱנוּ מִן הָאַכְזָרִיּוּת. לָדוּג דָּגִים בְּחַכָּה כְּדֵי לֶאֱכֹל אוֹתָם – מֻתָּר. אֲבָל לָדוּג לְשֵׁם הֲנָאָה וּלְהַחֲזִיר אֶת הַדָּגִים לַמַּיִם – עָדִיף שֶׁלֹּא.

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁמְּצַעֲרִים מְעַט בַּעַל חַיִּים, אֲבָל נַעֲשִׂים לְתוֹעֶלֶת הָאָדָם – כְּמוֹ לַחְתֹּךְ לַכֶּלֶב אֶת הַזָּנָב אוֹ אֶת הָאָזְנַיִם כְּדֵי שֶׁיֵּרָאֶה יָפֶה. מֵעִקַּר הַדִּין זֶה מֻתָּר, כִּי אֵין זוֹ אַכְזָרִיּוּת. אֲבָל מִצַּד מִדַּת הָרַחֲמָנוּת – עָדִיף שֶׁלֹּא לְצַעֵר אוֹתוֹ.

אָסוּר לְגַדֵּל כֶּלֶב שֶׁמַּפְחִיד אֶת הָעוֹבְרִים בָּרְחוֹב, אוֹ שֶׁנּוֹבֵחַ וּמַפְרִיעַ לַשְּׁכֵנִים. גַּם כֶּלֶב מְאֻלָּף – אִם הָעוֹבְרִים אֵינָם יוֹדְעִים זֹאת וּמְפַחֲדִים מִמֶּנּוּ – אָסוּר. רַק כְּשֶׁהוּא קָשׁוּר הֵיטֵב אוֹ מְגֻדָּר, וְכֻלָּם רוֹאִים שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִתְקֹף – מֻתָּר.