חֵלֶב וגיד הנשה וניקור

אֶת הַגִּיד, עִם עֲנָפָיו וְהַשֻּׁמָּן שֶׁסְּבִיבוֹ, מוֹצִיאִים מֻמְחִים שֶׁלָּמְדוּ אֶת הַמְּלָאכָה, כִּי הִיא מֻרְכֶּבֶת. גִּיד הַנָּשֶׁה אָסוּר בַּאֲכִילָה, וּמֻתָּר בַּהֲנָאָה.

שָׁם נֶאֱבַק עִמּוֹ אִישׁ עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר, וְנָגַע בְּכַף יְרֵכוֹ. ״עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה״ – וְכָךְ אָנוּ זוֹכְרִים אֶת יַעֲקֹב, שֶׁבִּמְסִירוּת וּבִגְבוּרָה הֵקִים אֶת מִשְׁפַּחַת יִשְׂרָאֵל.