חָלָב וּמוּצָרָיו

חָלָב טָהוֹר בָּא מִבְּהֵמָה אוֹ חַיָּה טְהוֹרָה, שֶׁבְּשָׂרָהּ כָּשֵׁר – כְּמוֹ פָּרָה וְעֵז. חֲלֵב אָתוֹן, סוּסָה, גְּמַלָּה וַחֲזִירָה – טָמֵא. זֶה הַכְּלָל: "הַיּוֹצֵא מִן הַטָּמֵא – טָמֵא, וְהַיּוֹצֵא מִן הַטָּהוֹר – טָהוֹר".

חֲכָמִים אָסְרוּ חָלָב שֶׁחָלַב גּוֹי, שֶׁמָּא עֵרֵב בּוֹ חָלָב שֶׁל בְּהֵמָה טְמֵאָה. אֲבָל כְּשֶׁיְּהוּדִי מַשְׁגִּיחַ עַל הַחֲלִיבָה – הֶחָלָב כָּשֵׁר. לֹא צָרִיךְ לִרְאוֹת אֶת כָּל הַחֲלִיבָה: מַסְפִּיק שֶׁהַגּוֹי יוֹדֵעַ שֶׁהַיְּהוּדִי יָכוֹל לְהִכָּנֵס וְלִרְאוֹת אוֹתוֹ בְּכָל רֶגַע.

חֲכָמִים אָסְרוּ גַּם גְּבִינָה שֶׁהֵכִין גּוֹי – אֲפִלּוּ כְּשֶׁהֶחָלָב כָּשֵׁר. הַטַּעַם: כְּדֵי לְהָכִין גְּבִינָה צָרִיךְ חֹמֶר מְיֻחָד שֶׁמְּגַבֵּן אֶת הֶחָלָב, וְהַגּוֹיִם הָיוּ לוֹקְחִים אוֹתוֹ מֵעוֹר קֵבָה שֶׁל בְּהֵמָה שֶׁלֹּא נִשְׁחֲטָה כַּהֲלָכָה – נְבֵלָה.

חֲלִיבָה בְּשַׁבָּת אֲסוּרָה מִן הַתּוֹרָה. אֲבָל כְּדֵי שֶׁהַפָּרוֹת לֹא יִצְטַעֲרוּ, מֻתָּר לְבַקֵּשׁ מִגּוֹי שֶׁיַּחֲלֹב אוֹתָן – מִשּׁוּם צַעַר בַּעֲלֵי חַיִּים. הֶחָלָב מֻקְצֶה כָּל הַשַּׁבָּת, וְאַחֲרֵי שַׁבָּת מֻתָּר. הַיּוֹם חוֹלְבִים בִּמְכוֹנוֹת, וּבְשַׁבָּת מַפְעִילִים אוֹתָן בְּ"גְרָמָא".