קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ

קְרִיאַת שְׁמַע הִיא מִצְוָה שֶׁהַזְּמַן גְּרָמָהּ, וְלָכֵן בָּנוֹת פְּטוּרוֹת מִמֶּנָּה וּמִבִּרְכוֹתֶיהָ. אֲבָל בְּמִצְווֹת הָאֱמוּנָה בָּנוֹת חַיָּבוֹת כְּמוֹ בָּנִים. לָכֵן רָאוּי שֶׁכָּל בַּת תֹּאמַר בְּכָל יוֹם שְׁנֵי פְּסוּקִים: ״שְׁמַע יִשְׂרָאֵל״ וּ״בָרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָם וָעֶד״.

בְּבִרְכַּת ״יוֹצֵר אוֹר״ אוֹמְרִים אֶת פְּסוּקֵי הַקְּדֻשָּׁה. לְדַעַת רֹב הַפּוֹסְקִים זוֹ אֵינָהּ צְרִיכָה מִנְיָן, כִּי אֲנַחְנוּ רַק מְסַפְּרִים אֵיךְ הַמַּלְאָכִים מְקַדְּשִׁים אֶת ה׳. וּלְכַתְּחִלָּה, כְּדֵי לָצֵאת יְדֵי כָּל הַפּוֹסְקִים, בַּת שֶׁאוֹמֶרֶת אוֹתָהּ בְּלִי מִנְיָן אוֹמֶרֶת אֶת הַפְּסוּקִים בְּטַעֲמֵי הַמִּקְרָא, כְּמִי שֶׁקּוֹרֵאת בַּנָּבִיא.

בְּאֶמְצַע קְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ לֹא מְדַבְּרִים. אֲבָל מֻתָּר לְהַפְסִיק כְּדֵי לִמְנֹעַ נֵזֶק לַגּוּף אוֹ הֶפְסֵד שֶׁל כֶּסֶף – וְעָדִיף בֵּין הַפְּרָקִים אוֹ בֵּין הַבְּרָכוֹת.