כְּלָלֵי אִסּוּר חָמֵץ

שָׁלֹשׁ מִצְווֹת ״לֹא תַעֲשֶׂה״: לֹא לֶאֱכֹל חָמֵץ (וְגַם לֹא לֵהָנוֹת מִמֶּנּוּ), שֶׁלֹּא יֵרָאֶה חָמֵץ שֶׁלָּנוּ, וְשֶׁלֹּא יִמָּצֵא חָמֵץ שֶׁלָּנוּ. וּמִצְוַת עֲשֵׂה אַחַת: לְהַשְׁבִּית אֶת הֶחָמֵץ לִקְרַאת הַפֶּסַח.

״וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ חָמֵץ, וְלֹא יֵרָאֶה לְךָ שְׂאֹר בְּכָל גְּבֻלֶךָ״, וְ״שִׁבְעַת יָמִים שְׂאֹר לֹא יִמָּצֵא בְּבָתֵּיכֶם״. עַל שְׁנֵי הָאִסּוּרִים הָאֵלֶּה עוֹבֵר מִי שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּתוֹ בְּפֶסַח חָמֵץ בְּשִׁעוּר כַּזַּיִת לְפָחוֹת. וּמִצְוַת הָעֲשֵׂה: ״תַּשְׁבִּיתוּ שְׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם״.

בְּעֶרֶב פֶּסַח, י״ד בְּנִיסָן, מְחַלְּקִים אֶת הַיּוֹם לִשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה ״שָׁעוֹת זְמַנִּיּוֹת״. בְּאַרְבַּע הַשָּׁעוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת מֻתָּר לֶאֱכֹל חָמֵץ. בַּשָּׁעָה הַחֲמִישִׁית אָסוּר לֶאֱכֹל, אֲבָל מֻתָּר לֵהָנוֹת: לְהַאֲכִיל בּוֹ בְּהֵמָה אוֹ לִמְכֹּר אוֹתוֹ לְגוֹי. מֵהַשָּׁעָה הַשִּׁשִּׁית – אָסוּר גַּם לֵהָנוֹת.

חָמֵץ נוֹצָר מֵאֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת מִינֵי דָּגָן – חִטָּה, שְׂעוֹרָה, שִׁבֹּלֶת שׁוּעָל, שִׁיפוֹן וְכֻסְּמִין – שֶׁנָּגְעוּ בְּמַיִם וְהֶחְמִיצוּ. מֵהֶם אוֹפִים לֶחֶם, עוּגוֹת וּפִתּוֹת. וְדַוְקָא מֵהֶם עוֹשִׂים גַּם אֶת הַמַּצָּה: לָשִׁים מַהֵר וּמַכְנִיסִים מִיָּד לַתַּנּוּר, לִפְנֵי שֶׁהַבָּצֵק מַסְפִּיק לְהַחְמִיץ.

כָּל זְמַן שֶׁלָּשִׁים אֶת הַבָּצֵק, הוּא לֹא מַחְמִיץ – אֲפִלּוּ יוֹם שָׁלֵם. אֲבָל בָּצֵק שֶׁל קֶמַח וּמַיִם שֶׁעוֹמֵד 18 דַּקּוֹת בְּלִי תְּנוּעָה – מַתְחִיל לְהַחְמִיץ. בְּמָקוֹם חַם הוּא מַחְמִיץ עוֹד יוֹתֵר מַהֵר.

לֶחֶם שֶׁהִתְעַפֵּשׁ וְאָדָם כְּבָר לֹא יֹאכַל אוֹתוֹ – עֲדַיִן חָמֵץ, כִּי אֶפְשָׁר לְהַחְמִיץ בּוֹ בָּצֵק אַחֵר. רַק חָמֵץ שֶׁהִתְקַלְקֵל כָּל כָּךְ, עַד שֶׁאֲפִלּוּ כֶּלֶב לֹא יֹאכַל אוֹתוֹ – אֵינוֹ נֶחְשָׁב יוֹתֵר חָמֵץ.