בִּטּוּל חָמֵץ וּבִעוּרוֹ

אַחֲרֵי הַבְּדִיקָה מְבַטְּלִים אֶת הֶחָמֵץ שֶׁלֹּא מָצָאנוּ. בְּנֹסַח אַשְׁכְּנַז, בְּעִבְרִית: ״כָּל חָמֵץ וּשְׂאוֹר שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּתִי, שֶׁלֹּא רְאִיתִיו וְשֶׁלֹּא בִּעַרְתִּיו, יִבָּטֵל וִיהֵא הֶפְקֵר כַּעֲפַר הָאָרֶץ״. אֶת הֶחָמֵץ שֶׁשּׁוֹמְרִים לָאֲרוּחוֹת וְלַשְּׂרֵפָה לֹא מְבַטְּלִים בַּלַּיְלָה. בַּבֹּקֶר, אַחֲרֵי הַשְּׂרֵפָה, מְבַטְּלִים אֶת הַכֹּל: ״שֶׁרְאִיתִיו וְשֶׁלֹּא רְאִיתִיו״.

נֹסַח הַבִּטּוּל נִכְתַּב בַּאֲרָמִית, כִּי פַּעַם רֹב הָעָם הֵבִינוּ אֲרָמִית. אֶפְשָׁר לוֹמַר אוֹתוֹ בְּעִבְרִית אוֹ בְּכָל שָׂפָה – הָעִקָּר לְהָבִין. מִי שֶׁאָמַר אוֹתוֹ וְחָשַׁב שֶׁזּוֹ תְּפִלָּה לִקְרַאת הֶחָג – לֹא בִּטֵּל אֶת חֲמֵצוֹ.

בַּבֹּקֶר מְבַעֲרִים אֶת הֶחָמֵץ שֶׁנִּמְצָא בַּבְּדִיקָה וְאֶת מָה שֶׁנִּשְׁאַר מֵאֲרוּחַת הַבֹּקֶר. מִן הַדִּין אֶפְשָׁר לְבַעֵר גַּם בְּדֶרֶךְ אַחֶרֶת – לְפוֹרֵר וּלְפַזֵּר לָרוּחַ אוֹ לִזְרֹק לַיָּם. אֲבָל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים נָהֲגוּ לְהַדֵּר וְלִשְׂרֹף, כִּי אֵין דָּבָר שֶׁמְּבַעֵר אֶת הֶחָמֵץ מִן הָעוֹלָם יוֹתֵר מֵהַשְּׂרֵפָה.

מִי שֶׁמָּצָא חָמֵץ בְּפֶסַח – מְבַעֵר אוֹתוֹ מִיָּד, וְלֹא מְבָרֵךְ, כִּי הַבְּרָכָה שֶׁלִּפְנֵי הַבְּדִיקָה חָלָה עַל כָּל הֶחָמֵץ שֶׁלּוֹ. אִם מָצָא אוֹתוֹ בְּשַׁבָּת אוֹ בְּיוֹם טוֹב (וּכְבָר בִּטֵּל אֶת חֲמֵצוֹ) – הֶחָמֵץ מֻקְצֶה: מְכַסִּים אוֹתוֹ בִּכְלִי, וְשׂוֹרְפִים בְּמוֹצָאֵי הֶחָג.