פתיחה – עולמה של הצניעות

פתחה

עולמה של הצניעות

לשאוף לשלמות!

בפרק זה ננסה ללמוד יסודות בענייני צניעות. יש כאלה שהדברים יתחברו אותם בצורה טבעית. יש כאלה שיקבלו חיזוק לדרך שבהם הם נוהגים (ואם הם מחמירים יותר, שימשיכו בדרכם). אבל יש כאלה שעבורם מדובר על מסע ארוך ומורכב. כאלה שרחוקים מאוד מהדברים שכתובים כאן.

נראה, מה שחשוב יותר מאשר המקום שבו האדם נמצא כעת - זהו החלום, השאיפה להגיע למקום אחר. מהן השאיפות שלנו? להיכן אנחנו רוצים להגיע? כל אחד מאתנו רוצה להגיע לקרבת ה׳. רוצה לעשות רצון ה׳ בעולם. גם אם עכשיו אנחנו לא נמצאים במקום הזה, זו צריכה להיות השאיפה.

לכן, גם אם חלק מהדברים שכתובים כאן נראים לכם עכשיו רחוקים, אל תאבדו את החלום. לימדו את הדברים כשאיפה, וקח אותם כמסע שבו כל השלב ושלב הוא בעל משמעות. יכול שכעת תיקחו על עצמכם דבר קטן — גם יש חשיבות גדולה מאוד! כל התקדמות חשובה, ולעיתים דבר קטן הוא מאמץ אדיר מצינו. הדבר הכי חשוב הוא לזכור את העניין, ובע״ה בכניסה נכונים ובהדמות אמיצה, נשיג בבוא העת את העניין — לפעול בדרך ההלכה, להתחזק בתורה, במידות טובות וביראת שמים.

מקיימים גם כאשר לא מבינים

פעמים רבות נשאלתי: למה ללבוש בגדים צנועים? למה ללכת עם בגדים שתואמים להנחיות ההלכה? למה להקפיד על שמירת נגיעה? למה להקפיד על שמירת העיניים? למה דברים אלו חשובים כל כך?

הבנת טעמי ההלכות חשובה בתחומים רבים בעולם ההלכה, ובתוך כך גם בהלכות צניעות. אולם נקודת המוצא עבור אדם מאמין היא בטוחה שמירת המצוות בכלל ושמירת הלכות צניעות בפרט הן מפני שזהו צו ה׳. גם אם אנחנו מחפש טעמים למצוות, אין אלו טעמים שבגללם אנחנו מקימים את המצוות.

אנחנו מקיימים אותם ושומרים על ההלכה מפני מחויבים לעשות את הרצון ה׳ ומפני מבינים שהן הדבר הטוב ביותר עבורנו.1 לפני שנים רבות, זמן הרב יהודה עמיטל ז״ל לסמינריון גשר (שבת של דתיים וחילונים). בסיום השבת, אחת הבנות הייתה מאוד נרגשת ושאלה את הרב: איך חוזרים בתשובה? במה להתחיל? אמר לה הרב: הפעם הראשונה שעם ישראל התחיל לקיים מצוות היא במרה, שם קיבל עם ישראל מקצת מצוות: ״ָׁשם ָ ׂשם לו חוק ומשפט ושם ניהו״ (שמות ט״ו, כה). וכך כותב רש״י (שם):

שם שם לו — במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת אורה אדומה ודינין.

יש כאן שלוש מצוות: שבת, פרה אדומה ודינים (משפט). במה נשתנו שלש מצוות אלו מכל המצוות? למה מכל המצוות נבחרו דווקא המצוות האלו להיות השער של העם היהודי לעולמה של ההלכה? לגבי שבת ניתן להבין את הטעם לבחירה: השבת היא אות ברית מיוחדת בין הקב״ה וכנסת ישראל, המעידה על הקשר בין ובריאת העולם. אולם מה מיוחד במצוות פרה אדומה ובדינים? נראה שיש כאן שני סוגים של מצוות: סוג אחד הוא מצוות פרה אדומה — מצווה שאף אחד לא מבין, וסוג שני הוא מצוות דינים (משפט) — מצווה שכולם מְבִינִים.

אז אמר הרב לחוזרת בתשובה: תתחילי לקיים מצווה אחת שאת אוהבת ומזהה, ומצווה אחת שאת לא מבינה אולי אפילו כזו שמקומת אותך. צריך לדעת שעושים את ציווי ה׳ גם כאשר לא מבינים אותו, כי עושים את רצונו ולא את מה אנחנו מרגישים שהוא טוב. זה חשוב שבעתיים בדור שלנו, קשה יותר לקבל מרות וסמכות.

בקיום המצוות מתוך מחויבות ולא מתוך הבנה יש שני דברים חשובים:

א. הדבקות העליונה לעשות רצון ה׳ גדלה עוד יותר בדברים שלא מבינים, ועושים אותם רק כי ה׳ ציווה. באופן זה האדם זוכה להתבטל לרצון ה׳. ככל שמצליחים להתבטל באמת בפני ה׳, הרי שמצליחים גם לקבל אור א־להי פנימי מיוחד. חיבור מיוחד.

זאת ועוד: יש לעשות מצוות ללא הבנה שלהן מגיעה מהבנה עמוקה

לפני מי אנחנו עומדים. יכול לעשות בעיניים עצומות כביכול את רצון ה׳, להיות מחויבים באופן מלא לעולם ההלכה גם כאשר איננו מבינים - מגיעה מתוך הבנה עמוקה של גדלות ה׳ ורומוטו.

ב. אמר לי אדם שלומד מדעי הרוח באחת האוניברסיטאות, שהוא מרגיש שלעיתים לא נעים להיות דתי. מסתכלים עליו כפרימיטיבי. אולם היא האמת שהדברים הפוכים: בדור של מדע אנחנו מבינים שהכרה שיש דברים איננו יודעים לא מעידה על נמיכות. ככל שיודעים יותר על העולם, יודעים כמה אנחנו לא יודעים. חוסר ידיעה מראה על גובה, מראה שיש כאן משהו א-להי, משהו להמשיך לשכלם של בני האדם. אדם שסבור שקיום מצוות ללא הבנת מראה נמיכות, מדבר בצורה פרימית, ומתעלם על לדוגמה מתורת הקוונטים או מדברים נסתרים ולא מובנים אחרים במדע, שאף גדולי המדענים עומדים לנגדם כשהם משתוממים ולא מבינים. ואם כך בעולם הפיזי, קל וחומר בעולם המטאפיזי.

ומכאן נבין דבר נוסף. שלמה המלך לא הבין את מצוות פרה אדומה: ״אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני״ (קהלת ז׳, כג). חז״ל מבארים (יומא יד.), שלמה לא. הבין אחד מפרטי המצווה: אמנם את ההזאה מאפר הפרה האדומה מטהרת, אולם מי שעוסק בפרה האדומה נטמא ובגדיו נטמאים. ונראה שטמונה כאן שאלה יותר עמוקה: כל עולם טומאה וטהרה הוא מעל המציאות האנושית המובנת לנו. במציאות האנושית, אין טומאה ואין טהרה. רק עם ישראל זכה לקדושה, זכה לטהרה, ומתוך כך יש בו גם יכולת להיטמא (כלפי גויים אין מושגים של טומאה וטהרה). כך בצורה מהותית, דבר זה לא מובן, כי העיסוק בקדושה הוא מעבר להבנה האנושית! זהו חיבור אל הקודש, חיבור אל ה׳, חיבור שדורש כלליים מיוחדים לא תמיד יהיו מובנים לבני האדם.

הר״ן בדרשותיו (דרוש א׳) מסביר, שלאחר ששלמה הבין שהוא לא מבין את מצוות פרה אדומה, הוא הבין שבאמת אף מצווה הוא לא מבין באופן מלא. אנחנו לא יכול באמת לדעת לדעת עליון. אנחנו מנסים להבין טעמי מצוות לא כדי לדעת למה לעשות (שהרי אנחנו עושים כי ה׳ ציווה), ולא כדי להבין באופן מלא למה ה׳ ציווה (כי לעולם לא נודע באופן מלא את הרצון ה׳), אלא כדי לדעת מה המצווה אומרת לנו. אבל אנחנו יודעים, גם מצוות אנחנו מבינים, הרי אנחנו מבינים רק רובד, אבל כל מצווה הרבה יותר עמוקה, ולרבדים הם פנימיים והנסתרים לעולם לא נוכל להגיע.

וזו ההבנה שהתחדשה לשלמה: גם המצוות שהוא מבין — בעקבות מצוות פרה אדומה הוא הבין שהן גבוהות יותר מהשכל האדם, וגם אותם הוא לא מבין. יש מצוות מסוימות שקשה להבין אותן בצורה מוחלטת (פרה אדומה, בשר בחלב ועוד), ויש מצוות שבהן אנו יכולים להבין את העיקרון הכללי של המצווה

אבל לא את כל המצווה הפרטית. אבל באמת בכל המצוות, גם כשאנחנו מבינים משהו תוכן — הרי שלעולם לא נבין את העומק הגדול שלהם.

הבנת המצוות בדור שלנו

הדור שלנו הוא דור מיוחד. בעשרים שנה חדשה, בדור הגוגל, הידע בכל נושא זמין ומתבקש מיידית. יש ציפייה להבין ולדעת באופן כללי.

הרצון להבין ולדעת כל דבר הוא רצון להתחבר לעומק הדברים, וזה דבר נפלא. אבל צריך לדעת: אדם שעושה מצוות רק בגלל הבנה, פועל בצורה לא לוגית ולא מסתברת. אדם כזה אומר: אני מסוגל להבין את הרצון ה׳. אני יכול לדעת על מצווה זו או אחרת. אך האם אנחנו יודעים לדעת ה׳? יודעים לדעת עליון? זוור בורות לחשוב כך, ואף ישוג גאווה התנשאות. זאת ועוד - אם אדם מתחבר למצווה רק בגלל שהוא מבין זה חושב שיוצר קושי - אולי לפעמים הטעם שונה ממה שהאדם? ואם כך, החיבור שלו למצווה הוא רק לפי ההבנה שלו, ואם הטעם הוא אחר, הרי שאין שום משמעות לקיום המצווה! במילים אחרות: אם כל קיום המצוות הוא רק כשאנחנו מבינים את המצווה, הרי שכל קיום המצוות תלוי על בלימה ומוטל בספק גדול.

כמובן, טוב מאוד שננסה להבין את המצוות כדי לחבר את המצוות באופן מיוחד. יותר מכך - אין כוונתנו לומר שאדם צריך להתנהג בצורה עיוורת שסותרת את השכל והגיון, אלא שהבנת המצווה ומשמעותה איננה תנאי לקיום המצווה, ועלינו לקיים את המצוות גם אם לא הצלחנו להבין את המשמעות ולהתחבר אליהן (ראו מורה נבוכים, ח״ג, פרק ל״א). כלומר, עיקר המצווה הוא קיומה ותעשייה, בין אם אנחנו מבינים ובין אם אנחנו לא מבינים. כך נאמר לאברהם בקדה ״עתה ידעתי כי ירא א־להים אתה״ (בראשית כ״ב, יב). אברהם היה מוכן לעשות רצון ה׳ גם ללא הבנה, אודוקא הסביר שהוא ירא א־להים. לעשות את רצון ה׳ גם כאשר אנחנו לא מבינים, מבטאת ומפתחת בנו יראת שמים, ומובילה לידיעה שיש מעלינו משהו גבוה יותר — יראת הרומות (ראו מסילת ישרים, פרקים י״ט וכ״ד). וכאן מגיעה נקודה מעודדת מאוד בדור שלנו. דווקא בדור דעה, שמבין כל כך הרבה, הרי שעשיית המצוות כאשר לא מבינים מביאה לחיבור גבוה יותר עם הבורא יתעלה. הדור שלנו מסוגל להגיע לחיבור שכמותו לא היה מעולם!

אנו שמחים להבין את המצוות ואף מתאמצים לעשות זאת (ואת העיקרון של הלכות צניעות ניתן בהחלט להבין, וכפי שנבאר בהמשך), ויחד עם זאת אנו שמחים ונרגשים לקיים את המצוות גם כאשר אנחנו לא מבינים. אנחנו אמנם לא מבינים את המצווה, אבל מבינים את היותה גבוהה ועמוקה, את החומר אורחא א־להית ולא ברעיון אנושי, את הזכות להיות יהודי, את הזכות

להיות קדוש. אנו שמחים לקיים מצוות שאנו מחוברים אליהן ומבינים אותן, אבל לא פחות משמעותיים לקיים מצוות או פרטי מצוות כשאנו לא מבינים. בדרך זו אנו זוכים לעשות את הרצון ה׳ בעולם בצורה מוחלטת, בביטול מוחלט, בדבקות נפלאה, וזוכים לירת שמים עליונה.

למרות הדברים הללו, ננסה להלן להבין את היחס של עולם הצניעות.

לעולם לא נוכל לדעת בוודאות את ההסבר של כל ההלכה, אולם נוכל לדעת מה מצווה זו אומרת לנו. עיקר מגמתנו היא לחזק בקרבנו את עולם הצניעות, לראות איך הצניעות הופכת למשמעותית יותר עבורנו ונותנת בנו כוחות ושמחה בקיום הלכות חשובות אלו.

סיכום

הטעם המרכזי לקיום מצוות הוא עיסוק רצון ה׳. אנחנו מחפשים טעמים לא כדי לדעת למה לקיים (מקיימים כי ה׳ ציווה), ולא כדי להבין לגמרי מדוע ה׳ ציווה (שהרי לעולם לא נגיע באופן מלא למחשבה הא־להית), אלא כדי ללמוד מה המצווה אומרת לנו, ובכך לתת לנו כוחות לקיים את המצווה עבורנו.

מי שמקיים רק הלכות שהוא מבין, לא עושה את הרצון ה׳ אלא רצון עצמו. ובאמת, אף אחד לא יכול לדעת בוודאות ובצורה מלאה מהו טעמה של המצווה, ואם כך תמיד העיקר הוא קיום המצווה, מה הטעם נועד רק לחזק אותנו לפי הבנתנו במצוה.

מצד אחד, אנחנו מחפשים טעמים למצוות ושמחים לחבר אותם יותר אלינו. מצד שני, אנחנו שמחים לא לקיים מצוות שאנחנו לא מבינים, כי יש ביטול מוחלט אל רצון ה׳, אל ההלכה, וחיבור ודבקות עליונה בה׳ יתברך. באופן זה מגיעים ליראת שמים גבוהה ועליונה — יראת הרוממות.

בדורנו יש רצון לחפש ולהבין יותר מכל דור אחר, ודבר זה נפלא ומרומם. אולם דווקא בדורנו, כשאדם יכול לקיים גם מצוות שהוא לא מבין, הוא מסוגל להגיע לגובה ולחיבור אל ה׳, מעבר לכל דור מאז בריאת העולם. ככל שהידע גדול יותר, הרי שהעשייה ללא הבנה מלאה מראה על קבלת סמכות, מראה על יראת שמים ומביאה לחיבור עמוק יותר.

יסודות הלכות צניעות ברורים ומובנים, אבל את הפרטים לא תמיד נבין. חוסר הבנה לא נראה על נמיכות אלא על גובה. מראה על כך שתורתנו היא תורה א־ להית ולא רק אנושית.

האם אפשר לחפש טעמים למצוות?

חיפוש טעמי המצוות הוא חשוב, טעמי המצוות לא מסבירים באופן כללי אולם נקודת המוצא היא מדוע לעשות או מדוע הציווה, שמקיימים את המצוות כי הן רצון ה' אלא מה המצווה אומרת לנו קיום ללא הבנת הטעם קיום מצוות מתוך

מראה אנו מבינים מחויבות מבטא

שהמצוות הן א־לוהיות התבטלות כלפי ה' והבנת ורחבות יותר מהשכל האדם גדולתו ורוממותו הבנת טעמי המצוות, במיוחד בדורנו, היא דבר נפלא ומרומם. אולם עיקר המצווה הוא קיומה ועשייה, בין אם מבינים ובין אם לא