פנימיות וכבוד – למה חשוב להתלבש בצניעות

למה חשוב להתלבש בצניעות?

בפרק הקודם למדנו על העוצמה הגדולה של יצר העריות, מצד אחד ליצור חיים, אולם מצד שני הוא למשוך את האדם לתאוות ולשקיעה בחומריות.

דבר זה בפני עצמו כבר נותן לנו הסבר טוב לשאלה שבראש הפרק - למה חשוב להתלבש לא צנוע מעורר את התאווה ואת היצר, וכדי אמיתי אנו יכולים להתלבש בצניעות.

אולם תשובה זו אינה כוללת. הרי מי שמתלבש בצורה לא צנועה, אדם לא מעורר את היצר של עצמו אלא את היצר של הסובים (ונרחיב להלן בכמה מקומות). האם יש סיבות נוספות למה להתלבש בצניעות, קשורות לאדם עצמו ולא רק להשפעה על הסובים אותו?

פנימיות וכבוד

מרן הרב קוק זצ״ל (עין איה, שבת ב׳, פ״ד, פיסקה ט) כותב:

הנטיה אל היופי יש לה שני צדדים, האחד טוב והשני רע. מצד אחד היא מרוממת את הנפש ומפעלת על העין הרואה פעולה טובה ומכובדת, ומצד השני האדם לאבד על ידה את היסוד להצלחתו. שיסוד ההצלחה הפנימית הוא שידע האדם שאשרו ימצא תמיד בעצמו בקרב נפשו ולבבו, ולא ילך לבקשה אצל אחרים. שהנטיה ליופי משעבדת את האדם לזולתו, שרוב עניני היופי המה רק בחש העין החיצוני, ובזה האדם לשכח את עצמו בצד המוסרי שלו ולעשות מעשיו רק על פי המציאות המצוירת אצל זולתו, ובזה הוא מתרחק מכל דרך האמת ויראת ד' האמיתית . . .

הרב קוק הסבר שיש ביופי שני צדדים הפוכים. מצד אחד יש דבר נפלא יופי — היופי גורם לאדם להתפעל והוא מרומם את הנפש. אולם מצד שני יש גם סכנה ביופי. יופי הוא חיצוני. אדם שמתפעל מהיופי אולי להתחבר דווקא לצדדים החיצוניים ולא לצדדים הפנימיים. בדרך זו הוא גם יקלוט מסביבתו רק את אבל הוא עצמו ידאג להחצין את עצמו אתה אחד החיצוניים שלו.

כאשר אנשים לבושים בצורה לא צנועה, הדבר גורם לכך שהשדר החיצוני והמשיכה המינית שבעותיו משתלטים על פנימית. כלומר, אמנם מה הפשוטה בדברי חז״ל ובדבר הפוסקים היא שלבוש לא צנוע מכשיל את המין השני בהרהורים, אולם ישנו מסר עמוק לאדם שמתלבש בצורה

למה חשוב להתלבש בצניעות?

לא צנועה: ההרהורים הם סימפטום חיצוני למציאות פנימית. אדם שמתלבש בצורה חשופה העשויה להביא להרהורים, גורם לכך שבמקום לתקשר בצורה פנימית וטהורה, הוא מתקשר בצורה חיצונית ושקרית. במקום להתרכז בבניין הפנימי והעמוק, הוא מתרכז בצורה החיצונית. הוא משקיע בה את מירב האנרגיה אתה צריך להוסיף את הכלל הפנימיים שלו.

נקודה זו באה לידי ביטוי בהלכה חשובה ומשמעותית שכותב השולחן ערוך (או״ח ב׳, ב):

אל יאמר: הנני בחדרי חדרים מי רואני, כי הקדוש ברוך הוא מלא כל הארץ כבודו. השולחן ערוך פוסק גם כאשר אדם נמצא בחדרי חדרים, ואף אחד לא רואה אותו — עליו להתנהג בצניעות, ״כי הקדוש ברוך הוא מלא כל הארץ כבודו״. ההסבר הפשוט אומר את השולחן ערוך הוא גם כשאדם חושב שהוא לבדו - הוא לא לבדו אלא הקב״ה איתו, וכביכול גם כלפי הקב״ה עליו להתנהג בצורה צנועה. אולם בעומק הדברים שכוונת השולחן ערוך לומר שאין לנו לחשוב שהלכות צניעות הן רק כלפי הסביבה, אלא הן נועדו לכיוון שלנו, להרגיל אנחנו לבחון את הדברים על פי המציאות הפנימית והעמוקה, ולא להסתכל על עצמנו או לגרום לסביבתנו לראות רק דרך כלים חיצוניים.

מסתבר שזהו גם עומק דברי הנביא מיכה (ו׳, ח), שתמצת את היסודות החשובים ביותר בעולם המצוות לשלושה (ראו מכות כד.), והם:

ִהִּגיד ְל ָ ך ָאָדם ַמה ּטֹוב ּו ָמה ה׳ ּדֹוֵרׁש ִמ ְּמ ָ ך ִּכי ִאם ֲע ׂשֹות ִמְׁש ָּפט ְוַאֲהַבת ֶחֶסד.

ָ

ְו ַה ְצֵנַע ֶל ֶכת ִעם ֱא־לֶֹהיך:

הצניעות רבה כאן היא לא קשורה לסביבה אלא ״עם א־להיך״. אומר דבר זה מבטא שהלכות צניעות הן לא רק כלפי הסביבה, אלא נודו למקד אותנו בצדדים הפנימיים שלנו.

״ועשית בגדי קודש . . . לכבוד ולתפארת״ מושג ה״כבוד״ שמזכיר השולחן ערוך מוביל אותנו לנקודה נוספת. המילה ״בגד״ מזכירה את המילה ״בגידה״ (ראו ישעיהו כ״ד, טז).

בפנימיות שלנו — הוא יכול להפנות את המבט מהפנימיות אל החיצוניות, להראות חוץ מציאות שאינה תואמת לפנימיותנו, ובכך ליצור גם זיוף גם מיקוד מוטעה. אולם מצד שני, הבגד דווקא לבטא עמוק את האדם הפנימי, כפי שניתן לראות מן התורה מרחיבה מאוד לעבוד בגדי הכהנים ובחשיבותם, ובראש הדברים אומרים: ״ועשית בגדי קודש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת״ (שמות כ״ח, ב; וראו רמב״ן שם).

כלומר, יש משהו בלבוש צנוע המתאים לפנימיותנו, שמכבד אותנו ויוצרים אותנו לבני אדם. הלבוש המתאים הוא לא רק בשביל אחרים. הוא בשביל עצמנו! בשביל לשמור על הכבוד שלנו!

שמירה על הלכות צניעות משדרת שדר חשוב: הגוף שייך לאדם עצמו בלבד! לא לאף אדם אחר! ועוד יותר מכך: הגוף הוא יצירה א־להית, ובשל כך אנחנו שומרים עליו. בגדים צנועים מכבדים את האיש ואת האישה ושומרים על גופם. בגדים צנועים אפשריים קשר נכון עם ה׳. בגדים צנועים מאפשרים לנו תקשורת פנימית נכונה עם הסובים.

אם נתלבש בצורה לא צנועה, הרי שבלי לשים לב אנו פוגעים בעצמנו ו״מוכרים״ את הגוף שלנו לכל מי שעומד מולנו! עלינו למצוא בגדים יפים ונאים שמכבדים אותנו ומקדמים את הסביבה בצדדים הפנימיים שלנו, ולא בגדים חשופים שמקדמים את הסביבה החיצוניים והגופניים שלנו והופכים אותם לחלק מרכזי בקשר.

דבר זה נכון הן שונות ללבוש של בנות והן להתנהג ללבוש של בנים, אלא שגדרי צניעות שונים אצל בנים, בגלל מבנה גוף השונה, ובגלל שונות באופי המשיכה בין גברים לנשים. אולם הנקודה החומרית היא שהבגדים הצנועים הם בראש ובראשונה עבור עצמנו. המשיכה החיצונית של אחרים מלמדת על הדרך שבו נשמור על הכבוד ועל העולם הפנימי שלנו.

הבגדים יוצרים כבוד גם כשאנו בחדרי חדרים, אבל במיוחד כשאנחנו בבררת אנשים. אנשים להנות מהשיחה איתנו, מהצדדים הרוחניים שלנו - אבל גופנו אינוו למכירה.

צניעות או טבעיות?

אנשים טוענים שצניעות מפריעה להם כי היא פוגעת בבעיות שלהם: אם הם נבראו ללא בגדים וללא הסתרה, למה הם צריכים להתכסות? נקודה זו קשורה לשאלה יסודית מאוד: האם הקב"ה ברא עולם מושלם או שאנחנו צריכים לתקן אותו כדי שהוא יהיה שלם? במדרש תנחומא (]בובר[ תזריע, פרשה ז) מובא ויכוח בעניין זה בין רבי עקיבא לטורנוסרופוס הרשע:4 שאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא: איזה מעשים נאים, של הקב״ה או של בשר ודם? אמר לו: של בשר ודם נאים. אמר לו טורנוסרופוס הרשע: הרי השמים והארץ אתה לעשות כהם? אמר לו רבי עקיבא: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מהבריות, אין שולטין, אלא דברים שהם מצויין בבני אדם.

למה חשוב להתלבש בצניעות?

אמר לו: למה אתם מולים? אמר לו: אף אני יודע שאתה אומר לי כן, לכן הקדמתי ואמרתי לך מעשה בשר ודם הם נאים משל הקב״ה. הביאו לי שבולים וגלוסקאות! אמר לו: אלו מעשה ה״קבה ואלו מעשה בשר ודם, אין אלו נאים? הביאו לי אנוצי פשתן וכלים מבית שאן! אמר לו: אלו מעשה ה״קבה ואלו מעשה בשר ודם, אין אלו נאים?

אמר לו טורנוסרופוס: הואיל הוא חפץ במילה, למה אינו יוצא מהול ממעי אמו? אמר לו רבי עקיבא: . . . לפי שלא נתן הקב״ה לישראל את המצוות אלא כדי לצרף, אמר דוד ״אמרת ה׳ צרופה וגו׳״.

אם כך, הטבע לא נוצר מושלם, ואנו צריכים להשלימו. אנו צריכים להפוך חיטים לעוגה או צמר לבגד, ובדומה אנו מצווים לעשות ברית מילה ולתקן את הערלה.5 באופן אחר ניתן לומר שההתנהגות הטבעית איננה ההתנהגות החופשית, ללא גבולות, אלא דווקא ההתנהגות המאפשרת לטבע להגיע לשלמות ולמצות את הפוטנציאל הטמון בו. אדם חייב לחיות עם סינון וכיסוי כדי לאפשר רק לדבר שבאמת מתאים לטבע שלו — להיכנס פנימה.

הגמרא (כתובות ה.) מביאה רמז למציאות זו ממבנה גופו של האדם, שיש בו איברים פתוחים ומוכנים לקליטה מבחוץ, אולם יש לאיברים אלו כיסויים המאפשרים סינון:

דרש בר קפרא, מאי דכתיב: ויתד תהיה לך על אזנך? אל תקרי אזנך אלא על אוזנך, שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון — יניח אצבעו באזניו. והיינו דאמר ר׳ אלעזר: מפני מה אצבעותיו של אדם . . . משופות כיתידות? שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון — יניח אצבעותיו באזניו. תנא דבי רבי ישמעאל: מפני מה אוזן כולה קשה והאליה רכה? שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון — יכוף אליה לתוכה. ומסביר המהר״ל (נתיב הצניעות, פ״ב):

ביאור דבר זה אם היה בריא האדם כאשר ישמע דבר שאינו הגון הוא מקבל אותו דבר, היה נברא האדם חסר, שהרי אזנו של אדם פתוחה נבראת ואי אפשר שלא ישמע האדם דבר שאינו מקבל דבר, והרי הוא מקבל כל דבר דבר הוא נשאר אצלו . . .

וגם העין יש לו כיסוי שיכול להעצים עיניו, כי האדם ראוי להיות נברא בשלימות חסרון, ודבר זה נחשב חסרון, כמו שאלו נברא האדם חסר אב שהיה נחשב חסרון, וכך היה נחשב חסרון גדול באדם אם היה נברא האדם עד

כי צריך לקבל מה שלא צריך לקבל. ולפיכך אמר כך, שבריאת האדם אינו חסר כלל אבל נברא בשלימות הגמור, שלכך נברא אצבעות שלו משופעות כיתידות לאטום אזנו כשישמע דבר שאינו הגון, וכן אליה של אדם נברא רכה שאם ישמע דבר שאינו הגון שישים האליה בתוכו לסגור אזנו.

הקב״ה ברא את האדם עם רמ״ח איברים. אם חסר לאדם איבר אדם הרי שהוא חסר. אולם, הקב״ה ברא את האדם עם יכולת שלא לקבל ולשלא להכניס לתוכו דברים פגומים! אם לא הייתה לאדם אפשרות לסגור את עיניו ואזניו, הוא היה פגום! הוא מקבל מן החוץ ומה לא, היא השלמות של האדם.

משל לכך, הוא ההבהטה בשמש. אדם שרואה בצורה תקנית איננו יכול להסתכל יכול זמן ממושך אל השמש, ואילו אדם עיוור להסתכל זמן רב אל השמש. דבר זה נובע מחסרונו של העיוור. הוא איבד את תחושת הראייה שלו, אין היא נפגמת מה שמש. כך גם בגופנו: יש לנו אפשרות לסגור את עינינו מלראות דברים פגומים ולסתום את אוזננו מלשמוע דברים פגומים. אדם שלא עושה כך אלא קולט את מה שבחוץ ללא גבולות — דווקא הוא החסר!

הקב״ה ברא אותנו עם דחפים שיש להם תפקיד ומשמעות. הם אמורים לחבר בין איש לאשתו. אדם שמשתמש לא נכון בדחפים אלו, אתה כבר לא מתפקדים טוב. כמו העיוור. לדוגמה, אם גבר ואישה לא נשואים נוגעים זה בזה ולא מרגישים כלום - זו בעיה כשלעצמה! הם הפסידו רגש טבעי שברא בהם הבורה יתברך.

מהפכת האוכל הבריא

דברינו לקבל חיזוק גדול בדורנו, לאור מהפכת האוכל. יש מאכלים רבים, שעד לפני כמה שנים כולם אכלו: קמח לבן, סוכר (וסוכר לבן), צבעי מאכל וכדומה. הודעה מבוקשת, לאחר ההמשך באופן מוחלט מאכלים אלו הם בריאים, אנשים רבים החלו לאכול מאכלים יותר בריאים, כמו קמח מלא או סלטים, צד זה יד מאכלים בריאים כמו צבע מאכל ובסוכרים, שומנים וכדומה. מהפך זה מלמד אותנו כמה דברים חשובים גם לעולם ההלכה בכלל, ולכות צניעות בפרט:

א. כל עוד רוב האנשים אכלו מאכלים לא בריאים (ולצערנו רבים עדיין אוכלים), היה ברור לכולם שזה הדבר הטבעי והנכון. היום, אנשים מבינים שהייתה זו טעות, ומאכלים רבים לא היו טבעיים בשבילנו ולא היו טובים בשבילנו. בדומה, גם בנושא הניעות יש הסבורים שהתנהגות חופשית, שאין בה גבולות, היא

למה חשוב להתלבש בצניעות?

התנהגות טבעית. אבל לאור ההדרכות של עולם ההלכה אנו יודעים שסוף של דבר יתגלה שזו טעות, והתנהגות זו אינה טבעית ואינה טובה עבור האדם. ב. ההצלחה בשינוי התזונה מלמדת שעולם יכול להצליח גם על דברים קשים מאוד. קשה לשנות הרגלי אכילה, אבל העולם מצליח ו (ואולי יש והכנה לימות המשיח הפקת מצוות הדורשות יכולת של איפוק ושינוי).

אם כך, הרי גם בעולם ההלכה וגם בצניעות, יש לנו את היכולת להצליח להשתנות!

ג. כיוון שמאכלים בריאים מתאימים לטבעו של האדם, הרי שלאחר שאדם מתרגל לאכול בריא, הרבה יותר טוב לו עם אוכל בריא (ורק לפעמים נמשך

למאכלים הם מרגישים בריאים

והופכים אותו לשמח יותר. גם בעולם ההלכה: הקפדה על ההלכה ועל הלכות צניעות אמנם קשה, אבל בכיוון שהיא טבעית עבורנו, הרי שסוף של היא תהפוך לחלק טבעי אצלנו. הלבוש יתאים לנו עבורנו הרבה יותר מלבוש לא צנוע. הימנעות ממגע ומקשר שאיננו נכון בין גברים לנשים תוביל לחיזוק ויציבות פנימיות יותר גדולות. הימנעות מראיית תמונות לא צנועות או סרטים לא צנועים תהפוך אותנו לשלמים יותר, טבעיים יותר ושמחים יותר. סוף דבר, שמירה על הלכות צניעות תהפוך את המשפחה שלנו ליציבה ואיתנה!

לסיכום: אנו לא מנסים לבטל את הטבעיות אלא לחשוף אותה. כמה מהם הדברים שמתאימים לטבע שלנו? לשם כך באה לנו ההלכה, המלמדת מהי טבעיות ומהו הדבר הטבעי עבורנו. כשם שאנשים אוכלים כיום אוכלים בריאים זה הדבר הטבעי עבורנו, ולא המאכלים שהתרגלנו לאכול, כך ההלכה מנחה אנחנו מהי הטבעית עבורנו בענייני צניעות. ההנחיות ההלכתיות מובילות אותנו לחיים טבעיים נכונים, לחיים של תורה, לחיים של כבוד, לחיים שמחים!