כוחה של הנקודות

כוחה של הנקודות

ההתקשרות עם יצריות היא התמודדות ארוכה. לא מדובר במאבק שמוכרע פעם אחת, אלא פעם אחת שחוזרת פעם אחר, בכל פעם עלינו להתגבר מחדש. אנחנו צריכים לדעת גם אם נפלנו - אפשר עדיין לתקן. הרמב״ם פוסק בהלכות תשובה (פ״ז ה״ד) שבעלי תשובה גדולים יותר מן הצדיקים:

אמרו חכמים: מקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורין יכולין בו, כלומר מעלתן גדולה שלא אלו חטאו מעולם, בגלל שהן כובשים יצרם יותר מהם.

פשוט כוונת הרמב״ם היא שכיוון שבעלי תשובה הצליחו לתקן את מעשיהם, הרי שיש להם מעלה גדולה מאוד, הרבה יותר ממעלת הצדיקים. אולם נראה שיש כאן עומק נוסף. כאשר אדם נופל באופן קבוע, זה מראה יש לו חולשה בתחום זה. זו מלמדת על כוחות עצומים. אמנם החטא גדול, אולם להצליח לתקן ולהתגבר על נטייה טבעית - זהו מעשה עוד יותר גדול. בהתגברות על החטא מגלה האדם את הכוחות האדירים שיש לו. כל התגברות יש בה עוצמה אדירה ושכר עצום. גם אם אדם נופל בחלק מהפעמים, אחרים אחרים הוא מצליח להתגבר - בכל התגברות יש שכר עצום, שהרי מצליחים להתגבר על הטבע הנמוך.

נקודה מעודדת נוספת בדברי הרב קוק (אורות תשובה ט׳, ז):

התשובה העליונה, שכל עיקר כוונתה היא לא בהחלת הרצון ובשבת האופי האישי של האדם, כי אם באמוץ רצונו והגברת הערך של אישיותו, ומתוך כך — הזדונות מתהפכה לזכויות.

הביטוי ״זדונות מת צורת הזכויות״ משמעו שאותו כוח שהוביל את האדם רע, מוביל אותו לעשות טוב. ישנו ויכוח בין הרמח״ל ובין הרב קוק האם יכולה להיות מידה שאין לה שום משמעות חיובית. הרמח״ל (מסילת ישרים ״א)סובר שאדם צריך להתגבר לגמרי על פי הכועס, והדבר הטוב ביותר הוא שהאדם כלל לא יכעס. אולם מרן הרב קוק זצ״ל (עין איה, ברכות א׳, פ״א, פיסקה סט) חולק על כך סובר שלא יכול שהקבה נטע בנו מידה שאין לה שום משמעות חיובית. צריך להתרחק ממנו, יש לו משמעות חיובית עבורנו. עיקרון זה בא ללמדנו גם הדברים הרעים שבנו נובעים ממניע טוב, אלא שמסיבות חיצוניות הוא נמשך לרע. לאחר שהצלחנו להתגבר, ניקח את הכוחות שהו לחטא, הם גם יובילו לתיקון.

דברים אלו נותנים בנו כוח. הנפילות שלנו אינן נובעות כתוצאה מהאנשים חלשים או שאין בנו עוצמות, אלא אדרבה, לפעמים הנפילות מגיעות מכוח אדיר של עוצמת חיים. אנחנו צריכים לנסות להרים עוצמה למקום הטוב. בכל פעם אנחנו אנחנו מקבלים שכר עצום! כשאנחנו מצליחים להתגבר על הנטייה הטבעית הנמוכה שלנו, אנו מרומים עם הכוחות שלנו, ויכולים להתרומם אפילו מעלת הצדיקים.

בתוך ההתמודדות נזכור, גם בנפילות הרוחניות ה׳ נותן לנו יד, רואה את הרצון שלנו להשתנות ולעזור לנו. הטבע הפנימי שלנו שואף לטוב, אלא שמחסומים חיצוניים מטים אותו לרע. אולם יש לנו סיכוי להרוויח הכל לטובה! זהו המקום הפנימי שלנו, זהו המקום האמיתי שלנו! זה בע״ה נצליח גם להגיע אליו!

מה יכול לעזור לנו לשמור את הלכות צניעות?

רבים לקיים הלכות צניעות, אולם מרגישים רוצים מצליחים. כמובן שאנו צריך לנסות לקיים את ההלכה המלאה, אולם מה יעשה אדם שלא יצליח?

מה תעשה אישה שאינה מצליחה?

רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר״ן, ח״א, תורה ער״ב) נותן לנו כיוון חשוב בעניין זה: היום אם בקולו תשמעו - זה בכלל גדול בעבודת השם, שלא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום, הם בעסק פרנסה והצטרכותו, צריכים שלא יחשוב מיום לחבירו כמובא בספרים, וכן בעבודתו יתברך לא ישים לנגד עיניו כי אם אותו היום ואותו השעה. כי כשרוצין ליכנס בעבודת ה׳, נדמה להאדם כאלו הוא משא כבד, ואי אפשר לו לישא משא כבד כזה. אבל כשיחשוב שאין לו רק אותו היום, לא יהיה לו משא כלל.

אני צריך לנסות לפחות בצורה חלקית. לדוגמה: להחליט שבשבת מתלבשים בצורה צנועה, או שיש זמניים מתאימים מקפידים יותר. כמובן שצריך להקפיד תמיד, אבל גם להקפדה זמנית יש משמעות, והיא נותנת כוחות ומחברת אותנו למצווה ולקב״ה, ומתוך כך בע״ה יוסיף חיבור זה כוחות כדי לקיים את ההלכה הכללית.

"יש לך כנפי רוח"

שאל אותי ילד: ״כשאתה היית ילד היה אינטרנט?״ — אמרתי לו שלא היה. ואז הוא הוסיף ושאל ״אם כך, מה עשיתם כל היום?״ — אמרתי לו שעשינו הרבה יותר דברים, היינו הרבה יותר פעילים.

הוא היה שונה בעולם מאשר בעבר. הוא מחובר לסרטים ולסדרות שברובם מכילים מסרים הפוכים ממסרים של תורה: מסרים שבמוקד שלהם עומדים עושר, יופי ומין; המשפחה מאוד שולית; ובעיות נוספות (כמעט כל סרט פוגם במשהו בקדושה). דברים אלו מובילים לזהות אחרת, לחוסר זהות ולחיבור רופף עם עולם התורה.

העולם, שם היום במרכז את האדם, עוסק לרוב בזכויות האדם, בחופש של כל אדם לעשות כרצונו ללא כל מחויבות, בחוסר הלגיטימיות לחנך ולומר מה לעשות, וכן הלאה. אנחנו יודעים שככל שהאדם הוא שעומד במרכז, גם המחויבות יורדת. אנשים רבים בעולם מחויבים לשום דבר לעצמם). כל זאת לעומת התורה והמצוות, שהבסיס שלהן הוא מחויבות, קבלת עול וקבלת סמכויות.

מבט זה גורם להכניס אותנו לייאוש ולדיכאון. אולם בהתאם לדרכו של הרב קוק, אנו מאמינים שעולמו של הבורא הולך ומשתכלל, ולא הולך ומתקלקל. אמנם יש מחשבות ורעיונות שגורמות לנזקים גדולים (וגם בהם נאבק הרב קוק, באותן מקולקלות דווקא במציאות המודרנית), אבל הם יכולים את העולם גם לטוב גדול (וכבר יוצרים הרבה טוב, גם בהצלחת החיים בענייני רפואה וגם בדברים נוספים נוספים).

מציאות זו מובילה אותנו לברר יותר את מהות הדור. אחת השאלות המפורסמות על הנהגת ה׳ את העולם היא שאלת צדיק ורע לו — למה אנחנו לא רואים בעין את השכר על מצוות טובות והעונש על עבירות, אלא אדרבה, להפך - לפעמים צדיק ורע לו, רשע וטוב לו (ראו ירמיהו י״ב, א; ברכות ז.; ועוד מקורות רבים). אחת התשובות לכן היא שאם היינו רואים בעיניים את התוצאות של המצוות או העבירות, הרי שלא הייתה בחירה חופשית ולא הייתה אפשרות לחטוא.

ומכאן לדור שלנו: ככל שיש לנו בחירה חופשית גדולה יותר, כך החיבור שלנו לה׳ גדול יותר. ככל שיש לנו אפשרויות החלטה בכיוונים הסותרים את התורה, כך יש לנו יכולת להיות באמת עבדי ה׳ בבחירתנו בטוב ובתורה. קיום המצוות נעשה בגלל ההחלטה המלאה שלנו להיות עבדי ה׳! החיבור נעשה לא מפני שאין אנחנו לבחור, לא מגבלות פיזיות (כמו חוסר יכולת לעשות חטאים) או הכרח חברתי ( חברתית, חוסר נעימות), אלא מפני שרוצים לרצון ה׳.

בדור שלנו, הכל פתוח לשינויים. הכל אפשרי. לפני שנים רבות, אדם שרצה לראות דבר לא צנוע היה צריך להתאמץ, איך אפשר לראות את הכל. בעבר היו דברים שאנשים לא עושים בגלל כמות חברתיות, כשהם כאלה דברים הרבה נפרצו, והעולם מקבל אותם לכתחילה. דברים אלו משפיעים מאוד על הילדים ועל הנוער. הבחירה החופשית היום היא בעוצמה שלא הייתה מעולם. זה כל כך קשה לקיים מצוות, יש אפשרות להגיע לקרבת ה׳ גם הגבוהה ביותר.

כל הדברים אפשריים כיום לעשות דברים שאף פעם לא היו מתאפשרים.6 כיוון שהבחירה החופשית גדולה כל כך, ממילא, בע״ה גם קבלת דבר ה׳, כשנצליח בע״ה, תהיה בעוצמה הגדולה ביותר, בחירה שבאה לא מתוך גדרות, אלא מתוך השאיפה לעשות רצון ה׳ מתוך הזדהות אמיתית.7 זכינו להיות בדור מיוחד, דור של תקומת ישראל, דור של גאולה. איך אפשר הדבר שבמשך אלפי שנים עם ישראל לא זכה למה אנחנו זכינו? איך אפשר שדווקא אנחנו זכינו למדינה, זכינו לחזור חזרה לירושלים?

כמובן שהזכות שלנו להקמת המדינה ולחזרה לירושלים היא בבחינת ננס על גבי ענק, היא בנויה על גבי הזכויות של אבותינו בכל הדורות. אולם יש כאן נקודה נוסף. אם אנחנו דווקא זכינו להיוולד בדור של גאולה, אם דווקא אנחנו זכינו לחזרת שכינה לירושלים, כנראה שאנחנו מתאימות למשימה. כנראה אנחנו מתאימים להיות הדור שמוביל את מהלך הגאולה, שמוביל את מדינת ישראל, ומודעות הרוחנית והמוסרית שצריכה להיות לה. אם נולדנו בדור זה, בדור שמלא בכוחות שמאפשרים בחירה חופשית, כוחות שיכולים להביא לבניין עולם באופן שלה כמותו, סימן שה׳ מאמין בנו, סימן שיש בנו כוחות מיוחדים.

יש בנו כוח. יש לנו כנפי רוח ובעזרתם נצליח בע״ה גם במשימות המורכבות. מורכבות המשימות מראה על העמות שלנו, על הכוחות המיוחדים שלנו, ועל גודל הבניין הנפלא שלנו בונים.

להיות שמח

לפעמים ההתקשרות שלנו בתחום הצניעות איננה בינינו ובין היצר שלנו, אלא דווקא בינינו ובין הסביבה שלנו. אנחנו מתביישים להיות צנועים, כדי לא תפס כחריגים כחברה וכדי שלא ידביקו עלינו תווית קצת. אולם אנחנו תמיד לזכור שאנחנו שמחים להיות יהודים! אנחנו שמחים להיות עבדי ה׳!

6 חשוב לציין, שאמנם הבחירה חופשית הגדולה יוצרת אתגר גדול יותר בקיום המצוות, אולם מצד שני, אני שרוצה ללכת בדרך ה׳, יכול להשתמש בכלים שלא היו. מתי הייתי ילד, מי שהתקשה בהבנת הגמרא היה יכול להיעזר רק במילון ארמי עברי (שגם אותו היה. קשה להשיג), ורק כדי לתרגם מילים לא מבנות. כיום יש מהדורות מבוארות שונות לתלמוד (שטיינזלץ, שוטנשטיין, מתיבתא ועוד), וניתן למצוא באינטרנט שיעורים כמעט על כל הנושא בעולם, ומעט בכל רמה. ניתן ללמוד באופן אישי ומדויק לכל אחד. אני באמת מצליח לעבוד את ה׳, זוכה לקרבה ולקשר שלא היו מעולם. זוכה להיות עבד ה׳ מתוך בחירה אמיתית. ומי שרוצה, אני יכול למצוא גם בעולם המאתגר כלים מיוחדים, יכולים להביא אותו לחיבור לתורה מכל מקום שבו הוא נמצא.

שמעתי ממר כרמי, במקום בדרגה גבוהה בצבא (בתחומי המחשוב), שלמד במכון לב, ופעם אחת נאלץ להיות בראש השנה בצבא. הוא ידע שלא יהיה לו שופר, ורבותיו במכון לב אמרו שיתחיל ללמוד כמה שבועות לפני ראש השנה איך לתקוע בשופר. מאז הפך להיות בעל תוקע גם בקהילתו.

תחום הצבא, הוא נסע לשנת לימודים באוניברסיטת הרווארד היוקרתית, בארצות הברית. התחילו בשנת הלימודים החדשה, כל הכנסה (כ־500 תלמידים) הציגו את זה, ברצף, אחד אחרי השני. לכל אחד מתלמידים החדשים היו חמישה עשרה שניות לספר את זה.

כרמי התלבט - כיצד ניתן להגדיר את עצמך בחמש עשרה שניות? כשהגיע תורו — הוא אמר את שמו, ושהוא מישראל, ולקח שופר ותקע — תקיעה, שברים, תרועה, תקיעה. דבר זה עשה רושם גדול על כל הנוכחים, וגם לאחר זמן רב כולם זכרו את הרגע הזה.

צריך לזכור תמיד: אנחנו שמחים להיות יהודים, ולא מתביישים! אנחנו שמחים להיות עבדי ה׳! וכך פותח הרמ״א את ההות שלו על הסימן הראשון בשולחן ערוך (או״ח א, א):

״שויתי ה׳ לנגדי תמיד״ הוא בכלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני הא־להים . . . יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השם יתברך.

״לא יתבייש מפני המלעיגים עליו״ — עלינו לעשות רצון ה׳, לפעול כרצונו ואף להתלבש כרצונו, גם אם הדברים שונים מהחברה שסביבנו. אנחנו צריכים לשמוח ולא להתבייש בזהות היהודית שלנו ובזהות הדתית שלנו.

אנשים חוששים ללבוש בגדים המשייכים אותם לחברה "דוסית". הם חוששים לשים כיפה גדולה מידי, חוששים ללבוש בגדים צנועים מידי. אולם אנחנו לא חוששים — להיפך! אנחנו שמחים ומניפים את הדגל שלנו — דגל ה׳.

אנחנו שמחים להיות יהודים! שמחים להיות דתיים! שמחים להיות עבדי ה׳!

סיכום

הדחפים החזקים נובעים ממקום גבוה, מכוח חיים, כוח של יצירה. הדחף העצום לעולם היצרים והעריות, לא נובע ממציאות לא נורמלית, אלא להיפך: יש בנו כוח חיים חזק במיוחד!

גם אם יש הרבה כשלונות, כל הצלחה יש בה חוזק ושכר אולי יותר מהכשלונות. אתה אדם שכל כך קשה לו, שכרו עצום, אתה מצליח להתגבר. צריכים להראות אולי, ולא בעבר. במקום להבחין בלימוד ולהעצים את

הכוחות שלנו, כדי להצליח יותר בפעם הבאה. כל הצלחה כל כך, זוכים לראות בה פני שכינה.

יותר חשוב מההצלחה — זהו החלום! השאיפה! גם אם יש נפילות, צריך כל הזמן לחלום להיות שלמים יותר, להתלבש בצניעות, להתנהג בצניעות ולהתמלא ברצון לקיום הלכה ולקרבת ה׳ אמיתית.

אנו שמחים בזכות להיות עבדי ה׳. איננו חוששים ללבוש בגדים ״דוסיים״ ולא מתביישים — לא מפני סביבתנו ולא מפני עצמנו, אלא שמים להיות דתיים, שמים לקיים מצוות ה׳ ולהניף כל העת את הדגל שלנו — דגל ה׳.