לבוש צנוע לנשים – מקומות מכוסים ומכנסיים

לבוש צנוע לנשים

לאחר שהרחבנו ביסודות המחשבים של עולם הצניעות, נעסוק מעט ביסודות הלכות צניעות. פרקים אלו נכתבו בהיסוס מסוים: ראשית, הדברים כתובים בצורה קצרה ולא בצורה מפורטת כפי שראוי להיות, ושנית, יש פרטים רבים בהלכות צניעות שצריכים בעלאמר בשיחה או בשיעור פה, ולא לעלות על הכתב.

מאידך, אם הדברים לא ייכתבו, רבים לא ידעו את היסודות ההלכתיים של נושא הצניעות.

חשוב לציין, שהדברים נכתבים כדי לחזק את שמירת הצניעות ולא חלילה להחליש אותה. לכן, הנוהגים להקפיד יותר מהכתוב כאן בעניין, ימשיכו במנהגן ובמה שנוהגים במקומן. אין קשר בענייני צניעות בעקבות האמור בפרק לקיים אצלכן. הפרק בא לחזק ולתת גדרים עקרוניים.

מי שענייני צניעותרגילה, ומורידה את רמת צניעות שלה — עשויה לפגום וביראת השמים שלה (ואף ייתכן שיש לה חובה הלכתית להמשיך במנהגה). נקודה נוספת: צריך לזכור שהלכות צניעות כוללות לא רק את אורך הבגדים וכדומה. אדם יכול להקפיד על כל אלו ולא להתנהג בצניעות. כולל צניעות הסתכלות אמיתית ונכונה על עצמנו ועל סביבתנו, דיבור מתאים, ללבוש לא מושך במיוחד ועוד. כמו כן כלולים במושג זה גם צניעות באורחות חיינו, בדרישותינו וכדומה, ובצד ההקפדה על הלכות צניעות יש לאמץ כדרך חיים בכל אותה התחומים.

עמ׳ קס״ב

מהם המקומות המכוסים?

יש מקומות שונים בגוף האישה שצריכים להיות מכוסים. כפי שהרחבנו בפרק הקודם, שהחשיפה הגופנית גדולה יותר, אזי רמת הקשר הופכת להיות חושנית וגופנית, ומקומו של הקשר הרוחני הולך ומצטמצם (לדבר זה יש גם השלכות חמורות. אם הבסיס לקשר הוא התאווה והחושניות, הרי שפרט לבעיה שבעצם קשר שכזה, שהתאווה נחלשת מגיעה פעמים רבות ניתוק והקשר לא מחזיק מעמד). כמובן, שבין אישה לבעלה החשיפה והחיבור רצויים וטובים — ״ודבק באשתו והיו לבשר אחד״ (וכמובן גם הם נעשים על פי גדרי ההלכה, ובתאם להלכות טהרה). כאן אנו עוסקים במבצע כאשר אישה נפגשת עם מי שאינו בעלה.

יש מקומות בגוף האישה חכמים מכנים אותם ״ערווה״, כלומר: אלו מקומות שצריכים להיות מכוסים תמיד, ללא קשר למנהג המקום, וההגדרות שלהם לא משתנות ממקום למקום. יש מקומות שחובת הכיסוי שלהם תלויה במנהג המקומיות.

כיסוי הרגליים (אורך החצאית) הגמרא (ברכות כד.) אומר: "שוק באישה ערווה". כלומר, השוק הוא איבר שצריך שצריך לכסות אותו.8 היכן מוצא השוק?

היכן נמצא השוק? האם מדובר בחלק שבין הברך לקרסול (ואם כך יש חובה ללבוש גרביים), או בחלק העליון של הרגל, מהברך ומעלה?

המשנה ברורה (ע״ה״ק ב) סבור בחלק העליון של הרגל, מהברך ומעלה:

פניה וידיה כפי המנהג שדרך להיות מגולה באותו מקום קריאת שמע[, וכן בפרסות רגל עד השוק, והוא המקום הנקרא קני״א (ברך) בלשון אשכנז, במקום שדרכן לילך יחף, מותר לקרות כנגדו. . . אבל זרועותיה ושוקה, אפילו רגילין לילך כדרך הפרוצות אסור.

עמ׳ קס״ג

מהם המקומות המכוסים?

אם כן, החלק העליון של הרגל, עד הברך — הוא הנקרא ״שוק״, וחובה לכסותו. לפי זה די בחצאית שתגיע עד אחרי הברך. עם זאת, במקום שבו הנהג לכסות גם את החלק התחתון, המשנה ברורה מפרטת שצריך ללכת לפי המנהג. כלומר, כיסוי החלק שבין הברך לקרסול תלוי במנהג המקומות, ואינו ערווה אמיתי.

גם החזון איש (או״ח י״ז, ח) דן היכן איזה חלק ברגל נקרא ״שוק״:

והאי שוק, נראה דהוא פרק התחתון, מרכובה (הברך) עד כף העקב, אבל מן הארכובה ולמעלה, הוא צנוע בהחלט ולא אצטריך לאשמעינן, והרי כתבו הראב״ד והרשב״א, דבאיש הוא מגולה . . . והב״ח כתב, שהוא תמיד מלוכלך, וכל זה אינו אלא בפרק התחתון. אבל מן הארכובה ולמעלה הוא בכלל ירך . . . וכבר כתבו התוס׳ במנחות דשוק המוזכר באדם, היינו פרק תחתון.

החזון איש מביא כמה ראיות לכך שהשוק הוא החלק התחתון של הרגל, בין הברך לקרסול:

א. הרשב״א (ברכות שם) שואל, מה החידוש בקביעת הגמרא ש״שוק באישה ערווה״, הרי זה דבר פשוט. הוא משיב בשם הראב״ד, שחידוש הוא שאמנם השוק איננו מקום כוסה אצל האיש, אולם הוא צריך להיות כוסה אצל האישה. אם השוק הוא החלק העליון של הרגל, מעל הברך, הרי זה בטוח מקום שמכוסה אצל איש ( ובוודאי בזמן הגמרא), לא יכול להיות שעליו דיברה הגמרא. ממילא יוצא דיון בגמרא הוא לגבי החלק התחתון, הסמוך לקרסול.9 ב. הב״ח (או״ח ע״ה, ב) כותב, שהשוק תמיד מלוכלך, ודבר זה תואם את החלק התחתון של הרגל, המתלכלך בהליכה, ולא את החלק שמעל הברך.

ג. התוספות (מנחות לז. ד״ה קיבורת) כותבים שהחלק שנקרא ׳שוק׳ הוא החלק שמתחת לברכה.

אולם בהמשך דבריו מביא החזון איש את דברי המשנה ברורה וכותב שיש מקום לומר שהשוק הוא הפרק העליון):

וכן נראה, דאם באנו לאסור גם פרק הקנה, אם כן אף מקצתו אסור, ולא נהיגי לאסור מקצתו. וכן במקום דהלכות יחפות, על כורחך מגולה קצת הפרק התחתון. ומכל זה נראה דשוק המוזכר כאן היינו שוק שאצל הירך (החלק העליון של הרגל) . . וקשה להכריע בדבר.

עמ׳ קס״ד

בסיכום דבריו נשאר החזון איש בהתלבטות, לכיוון שמצד המנהג קשה להכריע שהשוק הוא החלק שבין הברך לקרסול. אולם יש פוסקים רבים שחולקים למעשה על המשנה ברורה, כיוון שמפשט המשנה באהלות (פ״א ה״ח) משמע שהשוק מגיע עד הקרסול:

מאתים וארבעים ושמונה איברים באדם: שלושים בפיסת הרגל, שש בכל אצבע, עשרה בקרסול, שניים בשוק, חמשה בארכובה, אחד ברך, שלשה בקטלית, אחת עשרה צלעות.

המשנה מונה את האיברים שבאדם, היא מתחילה מתחת הרגל: שלושים בפיסת הרגל (כף הרגל), שישה בכל אצבע, אחר כך הקרסול, השוק, הארכוה (הברך) והירך. מכאן מבואר, שהשוק הוא בין הקרסול ובין הברך. כדרך זו עולה מכמה שאלות נוספות (ברכות מד:, יבמות קג., ​​בכורות מד:־מה.), ומדברי הראשונים שם.10 לאור זאת, ישנה חובה מעיקר הדין לכסות את הרגל עד הקרסול (בשמלה ארוך או בגרביים), ללא קשר למנהג המקום. כדעה זו כתבו רוב הפוסקים, וביניהם: שו״ע הרב (ע״ה, א), ערוך השולחן (ע״ה, ג), בן איש חי (עוד יוסף חי, פרשת בא, אות ב), שו״ת מנחת יצחק (ח״ו, סימן י׳), שו״ת שבט הלוי (ח״א, סימן א׳; ח״ג, סימן צ״א), שו״ת מנחת שלמה (ח״ג, סימן ק״ג אות טו), שו״ת יביע אומר (ח״ו, יו״ד, סימן י״ד אות א; טהרת הבית, עמ׳ קסה) והרב נויבירט (שמעטין 11, עמ׳ 29).

עם זאת, אף שהגרש״ז אויערבך פוסק שצריך לכסות עד הקרסול, הוא כותב (שו״ת מנחת שלמה שם) שאין לגעור במי שמכסה רק עד אחרי הברך. ואמנם הקשו קושיות רבות על המשנה ברורה, אבל בסוף דבר המשנה ברורה התיר לכסות רק עד אחרי הברך, וגם החזון איש הסתפק ולא דחה את דבריו. וכן דעת הרב פיינשטיין (שו״ת אגרות משה, אבה״ע, ח״ד, סימן ק׳ אות ו; אלא גם לדעתו, יש עניין לגרוב גרביים לצניעות).

הלכה למעשה

למעשה, הדרך בחרת מבחינה הלכתית היא לכסות עד הקרסול, כלומר עד סמוך לכף הרגל. ניתן לכסות באמצעות גרביון (שאיננו שקוף) או באמצעות חצאית ארוכה. מי שלובשת חצאית ארוכה יכולה ללכת גם ללא גרביים, כי כפות

עמ׳ קס״ה

מהם המקומות המכוסים?

הרגליים אינן צריכות כיסוי מעיקר הדין (פרט למקום שבו נוהגים לכסות את כף הרגליים )0.11 עם זאת, מי שמקלה כדעת המשנה ברורה והרב פיינשטיין יש לה על מה לסמוך, אבל גם הנוהגים כך צריכות להקפיד שהברכיים תהיינה מכוסות בכל מצב, גם כאשר יושבים או רצים, צריך ללבוש חצאית שמגיעה כמה ס״מ המשך לברך.12 צריך להיזהר גם מחצאיות שנראות ארוכות ממצאים, אבל יש עניין שסע ארוך. כמובן שצריך להקפיד שהבגדים לא יהיו שקופים ולא צמודים מידי. הייתה תקופה ארוכה שבהן בנות בציבור הדתי־לאומי היו הולכות עם חצאיות המגיעות עד הקרסול. היום, עלי לציין בכאב, בנות רבות מאוד בציבור שלנו בחצאיות קצרות, שאינן מגיעות אפילו לברך, ואף אינן מכסות בגרביים מתחת, להן על מה לסמוך ואין. קיבלתי תלונות רבות על כך שאני מיקל מידי, ואני מתיר לבנות לכסות את הרגל רק עד אחרי הברך. ואמנם ברור שעדיף שילכו עם חצאיות ארוכות, כי כך כיוון ההלכה בהלכה, אולם יש דעות מקילות, כל המשנה ברורה, וכיוון שהמציאות אצל רבים רחוקה מאוד אפילו מדרך זו — חשוב להביא דעות אלו, כדי שילכו לפי דעה הקיימת בהלכה. לכן חשוב מאוד, שהברך תהיה מכוסה בכל מצב (ולכן החצאית צריכה להיות כמה ס״מ להמשיך לברך), כי רק דרך זו יכולה להיחשב כלגיטימית לפי ההלכה. כמובן שדברים אלו אמורים לציבור המיקלופ, אולם ציבור שבו הבנות מכסות עד הקרסול, ימשיך לנהוג בדרך זו, כי זו דעת רוב הפוסקים.

עמ׳ קס״ו

חובת כיסוי השוק

"שוק באשה ערווה" – היכן נמצא השוק?

משנה ברורה, הרב פיינשטיין – החלק העליון רוב הפוסקים )החזון איש נשאר בצ"ע( – של הרגל, מעל הברך. את החלק שמתחת החלק שמתחת לברך לברך חובה לכסות רק אם כך נהגו ראיות:

א. רב"ד ורשב"א – השוק מגולה אצל אנשים

ב. ב"ח – השוק תמיד מלוכלך

ג. תוספות – חלק שנקרא 'שוק'

הוא חלק שמתחת לברך

ד. סדר המשנה בטהרות מלמד

שהשוק מגיע עד הקרסול

למעשה, הדרך המובחרת היא לכסות עד הקרסול )בחצאית ארוכה או גרביון לא שקוף(. גם מי שמקילה לכסות רק עד הברך, צריכה להקפיד שהברכיים יהיו מכוסות בכל מצב, גם כשיושבים כיסוי הידיים( אורך השרוול) הגמרא (כתובות אב.) אומרת שאחת נשים שעוברת על דת יהודית, היא זו שמראה זרועותיה לבני אדם.13 הפוסקים (זכרנו לעיל בעניין כיסוי השוק) הבינו כתוצאה היא צריכה להיות מכוסה.

איזה חלק מהיד נחשב ״זרוע״?

החזון איש (שם) הסתפק האם צריך לכסות את כל היד, או שמא רק עד המרפק. מהמשנה באהלות (שם) עולה שהזרוע היא חלק שבין הכתף למרפק:

עמ׳ קס״ז

מהם המקומות המכוסים?

שלשים בפיסת היד, ששה בכל אצבע, שנים בקנה, ושנים במרפק, אחד בזרוע וארבעה בכתף.

כפי שכתבנו לעיל, המשנה מונה את האיברי האדם לפי הסדר, ומכאן שהזרוע היא החלק שבין המרפק לכתף, וזהו החלק שצריך להיות מכוסה, ולא הקנה (הנמצא בין המרפק וכף היד).14 ואכן, דעת המשנה ברורה (ע״ה, ס״ק יב) קליק ולחייב לכסות רק עד המרפק, ואם כן, אין חובה ללבוש חולצה עם שרוול ארוך (אך יש שהחמירו על פי הזוהר).

כיסוי המרפק

העה המקובלת בפוסקים היא שיש לכסות גם את המרפק עצמו. כך למשל כותב הגרש״ז אויערבך (שו״ת מנחת שלמה, ח״ג, סימן ק״ג, אות טו):

זרוע — מה שנוגע לצניעות כולל את המרפק, ואין לסמוך כלל על המקלים . . . וגם טוב ויפה לכסות עוד מעט מהיד.

אפשר ללמד זכות על מי שאינה מכסה את המרפק, כי אולי הזרוע היא עד המרפק ולא עד בכלל (כאמור במשנה, המרפק הוא המעבר בין הזרוע והקנה).15 אולם יש להדגיש, שבכל מקרה השרוול צריך להגיע ממש עד המרפק, ושב בטוח שהדרך הנכונה היא שהאישה תכסה גם את המרפק, מפני שפשטות הפוסקים שזהו עיקר הדין (כדעת הגרש״ז אויערבך שהבאנו), ומפני שדבר זה הוא כעין ״מעצור״ כדי שהשרול לא יתרום מעל המרפק.

אישה שהשרול שלה לא מגיע למרפק (על אף שלפי ההלכה הוא צריך להגיע למרפק), תדאג לפחות שהשרוול יהיה קרוב למרפק (פחות משמונה ס״מ). כמו כן עליה להיזהר שלא להרים ידיים באופן אפשרי יהיה לראות את בית השחי. דברים אלו פשוטים ומוסכמים על כל הפוסקים.

14 לדיון בראיות נוספות ראו את צנועים חכמה (שם, עמ׳ לח ואילך).

5 1 כך כתב גם הרב יעקב אריאל (שמעתין 27, עמ׳ 42), שמי ״שאינה מחמירה ]לכסות את המרפק[, אין למחות בידה ]אם השרוול מגיע עד המרפק[״. אולי אפשר גם אם נגדיר זאת כזרוע, מן הדין שרק ״טפח מגולה באישה ערווה״. עם זאת, הדבר תלוי בשאלה האם זה נאמר גם לגבי צניעות, ולא רק לגבי קריאת שמע. עיינו בשו״ת אגרות משה (אבה״ע, ח״א, סימן נ״ח), שכותב שלפי השיטות שטפח באישה ערווה נאמר גם לדבר לאישה אחרת (אליה רבה, ערוך השולחן, שו״ע הרב), יהיה מותר לאישה לגלות פחות מטפח מבשרה, ושיטת הרמ״א יהיה אסור (אם כי בגילוי שיער פחות מטפח, גם הרמ״א יקל לדעתו). עם זאת, פשטות המשנה ברורה (ע״ה, ס״ק ז) היא שיש להחמיר, וכך הדעה המקובלת בפוסקים, שאין לגלות אפילו פחות מטפח. ומכל מקום כלימוד זכות, במיוחד לפי שלב זמני, יש להביא גם עיקרון זה. ]חשוב לציין שקולא זו בוודאי לא אמורה לגבי הברך, מפני שהברך סמוכה למקום הערווה, ומפני שחובת כיסוי השוק היא מדאורייתא (כיוון שהשוק מוגדר "ערווה"), כאשר חובת כיסוי הזרוע היא מדרבנן (״דת יהודית). לכן צריך להיזהר מאוד לשוק, ובפרט שלדעת רוב הפוסקים צריך לכסות עד הקרסול. אם כך, גם מי שמקלה תדאג שהחצאית תכסה את הברך בכל מצב[.

עמ׳ קס״ח

השרוול צריך להגיע עד אחרי המרפק. אפשר ללמד זכות על מי שהשרוול שלה מגיע עד המרפק, ובלבד שיהיה צמוד ולא יתרום כאשר היא מרימה את ידיה (וכאמור, באופן עקרוני יש לכסות את המרפק, שזהו עיקר הדין). מי שאינה מקפידה שהשרול יגיע למרפק (אף שלפי ההלכה הוא צריך להגיע למרפק), תקפיד לפחות שיהיה סמוך למרפק (פחות משמונה ס״מ), ושלא תרים ידיה באופן שיחושוף מקומות מכסים.

כיסוי הצוואר (מחשוף) ישנה מחלוקת האם הצוואר צריך להיות מכוסה, ולמאפשר שליטה.16 אולם ברור שהבתן והגב צריכים להיות מכוסים (לכל רוחב הגוף). אזור העצמות שתחת הצוואר הוא מקום חיבור הצוואר והבטן, צריך לכסות ממקום העצמות ולמטה. כך כותב הגרש״ז אויערבך (שו״ת מנחת שלמה שם; ובסוף ספר מלבושי כבוד), והוסיף שמאחור יש לכסות ממקום החולייה השניה של הגב.

לכן, צריך להקפיד מאוד שלא יהיה מחשוף, אלא החולצה תגיע עד אזור העצמות (הן מפני שמתחת לגובה העצמות זהו מקום שצריך להיות מכוסה מצד עצמו, והן מפני שמחשוף גורם שכאשר האישה מתכופפת וכדומה, מתגלים מקומות מכוסים נוספים, וחוסר צניעות גדול מאוד). בנוסף, צריך לשים לב, שהחולצה מכסה היטב גם את החלק התחתון של הגב והבטן, כך גם אם האישה מרימה ידיים, הגב והבטן נשארים מכוסים.

פרטים נוספים חשובים בהקשר זה אין ללבוש בגדים צמודים מידי, ולא בגדים מושכים באופן חריג (שגם אם מבחינה טכנית הם מכסים את כל חלקי הגוף, אני בטוח שהם צנועים).

עמ׳ קס״ט

מהם המקומות המכוסים?

הנוהגים להקפיד יותר מהכתוב כאן, ימשיכו במנהגן כיסוי הרגליים )אורך החצאית( כיסוי הידיים )אורך השרוול( כיסוי הצוואר )מחשוף( הדרך המובחרת לכסות השרוול צריכה להגיע עד אחרי החולצה צריכה להגיע לאזור עד הקרסול )בחצאית המרפק. ניתן ללמד זכות העצמות, ומאזור העצמות ומטה ארוך או גרביון לא שקוף(. על מי שהשרול שלה מגיע יהיה כיסוי לכל רוחב הגוף. גם גם מי שמקילה לכסות רק עד המרפק, ובלבד שיהיה צריך להיות מכוסה )בערך עד הברך, צריכה להקפיד צמוד ולא יתרומם כאשר היא מהחוליה השנייה ומטה(. שהברכיים יהיו מכוסות מרימה את ידיה )ומכל מקום, החולצה צריכה לכסות גם את בכל מצב, גם כשיושבים נכון לכסות את המרפק( החלק התחתון של הבטן והגב

עמ׳ ק״ע

מְכַנְסֵיִים לָנְשִׁים

יש כמה שאלות שיש לדון בנושא לשאלה האם מותר לנשים ללבוש מכנסיים.

איסור לא ילבש

הראשון הוא איסור "לא ילבש". התורה (דברים כ״ב, ה) אומרת:

ָ

לֹא ִיְהֶיה ְכִלי ֶגֶבר ַעל ִאָּׁשה ְולֹא ִיְלַּבׁש ֶּגֶבר ִ ׂש ְמַלת ִאָּׁשה ִּכי תֹוֲעַבת ה׳ ֱא־לֶֹהיך. ָּכל עֹ ֵ ׂשה ֵאֶּלה.

הגמרא (נזיר נט.) מביאה מחלוקת בין תנא קמא לרבי אליעזר בן יעקב בעניין "לא ילבש". לפי תנא קמא האיסור להתלבש כמו המין השני קיים רק כאשר עושים זאת כדי להידמות למין השני, לדעת רבי אליעזר בן יעקב, אסור בכל מקרה ללבוש בגדים של המין השני.

הבית יוסף (יו״ד קפ״ב) פוסק כרבי אליעזר בן יעקב, שמשנתו ״קב ונקי״, וכך הוא פוסק בשולחן ערוך (יו״ד קפ״ב, ה). הרמ״א (שם) מוסיף (על פי הבית יוסף), גם אם הוא רק בבגד אחד, יש איסור.

אולם הב״ח (שם) חולק על הבית יוסף וסובר שאם של לבישת הבגד היא לשם נוחות, כדי למנוע קור או חום וכדומה, אין בעיה של "לא ילבש". בשביל אישה

נוחות לה, ולא מפני שהיא רוצה

להתלבש כמו בנים, לפי הבית יוסף עוברת על "לא ילבש" ולפי הב"ח אינה עוברת. לפי זה, יש לשאול חשש איסור בלשת מכנסיים, שהרי תורה לפי השו״ע והרמ״א יש לאסור את לבישתם גם אם האישה לובשת אותם מטעמי נוחות. לאור זאת כותבים שו״ת מנחת יצחק (ח״ב, סימן ק״ח), שו״ת ציץ אליעזר (חי״א, סימן ס״ב) ושו״ת שבט הלוי (ח״ב, סימן ס״ג) שאסור לנשים ללבוש מכנסיים, והדגישו גם אם הם שונים מאלו של גברים, בכל זאת שם "מכנסיים" עליהם ואסור לנשים לְלָבוּשׁ אוֹתָם.

אולם הרב עובדיה יוסף (שו״ת יביע, ח״ו, יו״ד, סימן י״ד אות ז) סובר שאין כאן איסור לא ילבש, כיוון שאיסור "לא ילבש" תלוי במנהג הרווח בכל מקום (כלשון הטור והרמ״א (שם), שהאיסור הוא ללבוש ״ממלבושי האיש לפי מנהג המקום הוא״), וכיוון שכיום גם נשים לובשות מכנסיים, הרי גם אם יש דמיון לגברים, אין זה נחשב "לא ילבש", כי אין זה לבוש רק לאיש (ובפרט אם מכנסי שונות שונות במעט ממכנסי הגברים).17 עם זאת, כפי שנראה להלן, ישנן בעיות נוספים גם במכנסיים שאין בהם איסור "לא ילבש".

עמ׳ קע״א

לבישת מכנסיים בתוך הבית: לפי הדעה הסוברת שיש וחשש של "לא ילבש", יש לאסור לבישת מכנסיים אף בתוך הבית, כיוון שזהו מלבוש גבר. אך מסתבר יותר לומר שאמנם מחוץ לבית מכנסיים הם לבוש גבר גם כיום, כיוון שזהו לבוש פחות צנוע (כפי שנראה בהמשך), יש מקום לסברת האוסרים מדין "לא ילבש", אולם בתוך הבית היא בהחלט לבוש אישה, בכיוון שאין כאן חשיפה של גוף, ולבישת מכנסיים בבית (כשאין זרים בבית) היא דבר מקובל שאין בו בעיית צניעות, וממילא אפשר לומר שזה לבוש אישה גם מהותה (כי בתוך הבית אין זה בגד של גבר, בגד לא צנוע) וגם מבחינה מעשית (כי עובד נשים רבות הולכות עם מכנסיים).18 ואכן, פוסקים רבים התירו לאישה ללבוש פיג'מה בתוך ביתה, לפחות השינה (שו״ת רבבות אפרים, ח״ה, סימן תקל״ד אות א; שו״ת אהל יעקב, יו״ד, סימן קפ״ב, הערה צח, בשם הרב אלישיב והרב פנחס שיינברג, עוד). מטעם זה יכולה אישה לשחות (בבריכה נפרדת, כשיש רק נשים) במכנסי שחייה (בגד ים),19 או להתעמל עם מכנסי ספורט בחדר כושר (כאשר יש שם רק נשים; וביציאתן ממנו ילבשו חצאית).

מכנסיים — לבוש צנוע?

גם אם נאמר שאין בעיה במכנסיים של "לא ילבש" עדיין יש לדון בעניין נוסף — בית הצניעות.

מכנסיים הם לבוש פחות צנוע מחצאית (צנועה). מכנסיים בלטים את המבנה הגוף, ודבר זה פוגם בצניעותה של האישה. הגמרא (פסחים ג.) אומרת שהתורה תמיד נוקטת בלשון נקייה, אז המקום שעליו יושב זב נקרא ״מרכב״ (ויקרא ט״ו, ט), אילו המקום שעליו יושבת אישה זבה נקרא ״מושב״ (שם, כג). מדוע התיאור "מרכב" איננו צנוע לגבי נשים? רבנו חננאל (שם)להסבר, שרכיבה רגילה היא בדרך של פיסוק רגליים, ודבר זה לא צנוע אצל אישה:

ומפני מה לא הזכיר באשה "מרכב"? שהמרכב הוא בפיסוק רגלים והוא דרך גנאי באשה.

שמתחיל מנשים שאינן שומרים תורה ומצוות ובוודאי אינו מקובל בקרב נשים שמקפידות על שמירת ההלכה.

עמ׳ קע״ב

כך מפרש גם רש״י (ד״ה כי אמר): ״לפי שאין ראוי להזכיר רכיבה ופיסוק רגלים באשה״. וכן הוא במדרש שכל טוב (פרשת בא, י״ב, כ).20 סטייליה זו יכולה לראות, שהבלטת מבנה הרגליים אצל אישה היא דבר שאיננו צנוע. דבר זה מוסכם על כל הפוסקים שהזכרנו — לא רק על האוסרים מכנסיים מדין "כלי גבר" (מנחת יצחק, שבט הלוי, ציץ אליעזר ועוד), אלא אף על המתירים מדין "כלי גבר" (הרב עובדיה יוסף), שאף הם סבורים שהבלטת מבנה גוף על ידי מכנסיים אינה דבר צנוע (אמנם נחלקו האם צריך ללבוש חצאית המגיעה עד כף הרגל, או שמא ניתן ללבוש חצאית שמגיעה רק אחרי הברך, אולם לגבי החלק העליון של הרגל, עד אחרי הברך, בוודאי שצריך להיות חצאית, כך שלא יובלט מבנה הגוף באזור זה).

שיקולים נוספים

פרט לסוגיות שהזכרנו יש להוסיף עוד כמה נקודות:

א. דת יהודית: לעיל (בעניין כיסוי הידיים) הזכרנו את המושג ״דת יהודית״. מושג זה מנהג למנהגי הצניעות שנהגו בנות ישראל במשך השנים האחרונות. ל״דת יהודית״ ישנו תוקף חזק כל כך, עד שהגמרא (כתובות אב.) אומרת שאישה שעוברת על דת יהודית, בעלה יכולה לגרשה שהיא מפסידה את כתובתה.21 מושג זה מלמד על כוח נפלא שיש לנשים: יש להן אפשרות להוסיף ולקבוע בהלכות צניעות, וההלכה נותנת להם גושפנקה ומצרפת את מנהגן לפסקי ההלכה בשולחן ערוך!

נשות ישראל נהגו על כל ההיסטוריה הידועה לנו ללבוש חצאית. לכן, גם אם יש רק תוספת קטנה של צניעות, הרי זה חלק מדת יהודית שבה נהגו בנות ישראל, ללבוש חצאית ולאלהבליט כלל את מבנה גופן, וכאמור — ״דת יהודית״ היא דין מחייב ולא רק מנהג מומלץ.

ב. לבוש ייצוגי: ישנה צורת לבוש שאיננה מחייבת מבחינת מקורות ההלכה, אולם היא למעשה הפכה לצורת לבוש המייצגת את האדם. למשל, החובה לגברים לחבוש כיפה לא הוזכרה כדין מחייב בגמרא. הגמרא רק מתארת (קידושין כט:) שלאחר נישואין היו מכסים את הראש, וייתכן שרק תלמידי חכמים נהגו כך (ראו קידושין לא.; שבת קנו:). למרות זאת, כיום חבישת כיפה

עמ׳ קע״ג

היא דבר שחייבים בו מעיקר הדין (שו״ת מהר״י ברונא, סימן ל״ד; טור ושולחן ערוך, או״ח סימן ב׳; מגן אברהם שם ס״ק ו; משנה ברורה ס״ק יא). טעם הדבר: חבישת כיפה הפכה לסמל של אדם שמקבל על עצמו עול מלכות שמים, יש חשיבות מיוחדת.

מכעיס אותנו מאוד כשאנו רואים מישהו שורף את דגל ישראל. למה? הרי זה הכול בד עם ציור! אלא, שהדגל הוא סמל, יש לו חשיבות מרובה.

חז״ל אומרים שבת השמד, אם הגויים רוצים לשנות אפילו את שרוכי הנעליים של היהודים, הרי ש״יהרג ואל יעבור״, וחייבים להישאר עם שרוכי הנעליים הרגילים של היהודים (סנהדרין עד.). זו משמעותו וחשיבותו של הסמל. ולעניינו: אם נבקש מילד לצייר בן דתי ובת דתייה, איך יעשה זאת?

הוא בטוח יצייר את הבן עם כיפה, ואת הבת עם חצאית. חצאית זהו אחד מן הסמלים שלנו כאנשים דתיים, סמל אנו גאים בו ובו אנו מכריזים שאנו לקבל על עצמנו עול מלכות שמים. אנו שמחים להיות שייכים לקבוצה של אנשים מקפידים במצוות, השומרים על ההלכה. חצאית צנועה היא חלק מהשייכות לקבוצה זו, המכריזה על המחויבות שלה לעולם ההלכה.

ג. טשטוש זהויות: מורי ורבי הרב ליכטנשטיין זצ״ל הסביר בדרך אחרת את החשיבות של חצאית. לפני שנים רבות, אנשים שחלו ללבוש מכנסיים, הדבר נבע מרצון לטשטש את ההבדלים — להפוך בנים לבנות בין המינים לבנים. בנות החלו ללבוש מכנסיים ובנים החלו לגדל שיער. אנחנו יודעים ששיוויון בין בנים לבנות איננו זה למושג ״זהות״. בנים ובנות שונים אחד מהשני, ויש להם תכונות שונות (וייתכן שזה העומק של איסור "לא ילבש" שבו פתחנו).

יש כאלה שרוצים לדאוג לזכויות נשים, אולם פועל גורמים להן עוול. הם אומרים לאישה: ״את רוצה להיות חשובה? תהיי גבר! תלכי כמו גבר לחטיבה קרבית בצבא״, וכדומה. אולם היהדות סבורה, שחשיבות נשים נובעת דווקא שהן עושות את הדברים המתאימים להן. אישה היא חשובה דווקא כאשר היא עושה את הדבר המתאים לנשים, ולא כאשר היא מחקה גברים.

וביחס למכנסיים כיום: אמנם כנסו הרבה נשים לובשות מימים לא בגלל הרצון להידמות לגברים אלא מסיבות של נוחות, אבל בכל זאת, חצאית שומרת יותר על הזהות המיוחדת של האישה כאישה. במיוחד במציאות מודרנית שיש בה ניסיון אדיר לטשטש את ההבדל בין המינים, חשוב להקפיד על הדברים המיוחדים המאפיינים את הבנות.

והערה לסיום: הקומה הבסיסית בהלכות צניעות היא עצם הכיסוי, על גביה באה הקומה השנייה — איך מכסים. חצאית מיני או חצאית שאינה מגיעה לברך

עמ׳ קע״ד

לא מכסות את השוק ולא מקנה את הקומה הבסיסית, בעוד מכנסיים מכסים את השוק ומקיימים את הקומה הבסיסית, אלא שהם מבלים את צורת הגוף ולא מקיימים את הקומה השנייה. לכן, בוודאי שחצאית מינית או חצאית שאינה מגיעה לברך גרועות יותר ממכנסיים. מאידך, מכנסיים רחבים בוודאי טובים יותר ממכנסיים רגילים. אבל כדי להקפיד על הלכות צניעות ולקיים אותן מלאן, צריך להקפיד ללבוש חצאית צנועה בלבד, כך אמורה להתלבש כל אישה יהודיה (ומכל מקום בתוך הבית, כשאין אנשים זרים, מותר ללבוש מכנסיים ארוכים).

לסיכום: אישה צריכה ללבוש חצאית ולא מכנסיים. דבר זה נובע גם מדיני צניעות, כי החצאית לא בלטה את מבנה הגוף (כמובן שצריך שתהיה חצאית המכסה את הברך בכל מצב, גם בישיבה, וטוב שתגיע עד הקרסול), גם מדיני מנהג צניעות שנהגו בנות ישראל — דת יהודית, גם כסמל לאדם דתי המקפיד על עולם ההלכה (כמו כיפה לבנים) וגם כדבר המייחד ומבדיל בין בנים לבנות.

טיולים: גם בטיול יש ללבוש חצאית, וטוב לשים במקרה זה מכנסיים מתחת לחצאית. אם אישה בכל זאת הולכת עם מכנסיים בטיול - תשים לב שיהיו אלה מכנסיים רחבים, וגם תקפיד ללבוש חצאית בסיום המסלול. אך פשטות ההלכה היא גם בטיול יש ללבוש חצאית מעל המכנסיים (וראו גם להלן עמ׳ 213). חצאית מעל מכנסיים: ניתן ללבוש חצאית מעל מכנסיים רק אם החצאית בעצמה עונה על גדרי ההלכה, מפני שלעיתים החצאית עולה והרגליים מכוסות רק במכנסים.

בכל אופן, בטוח יותר טוב ללבוש מכנסיים מתחת לחצאית קצרה שאיננה באורך הרצוי, במקום ללבוש חצאית קצרה ללא מכנסיים, מפני שחצאית שאינה מכסה את הברך יש בה גילוי הגוף ממש וצריך להישמר מכל משמר.

מכל מקום שמי, הדרך ההלכתית הנכונה היא שרוצה ללבוש חצאית שמתחתיה מכנסיים, תדאג שהחצאית תכסה את הברך כל הזמן.

עמ׳ קע״ה

ג. חצאית היא לבוש ייצוגי

של נשים דתיות

ד. לבשת מכנסיים על ידי

נשים מטשטשת זהויות

לא ילבש

)אבל יש בעיות

אחרות(

גם לפי דעות

אלו מאתר

לנשים ללבוש

מכני פיג'מה

וקודמה בבית,

כשאין אנשים

זרים, כי בבית

זהו לבוש נשים

למעשה, אישה צריכה ללבוש חצאית ולא מכנסיים, גם ביום־יום וגם בטיולים )המקילה בטיולים ללבוש מכנסיים, תלבש מכנסיים רחבים, ותקפיד לשים חצאית בסיום המסלול(.

ניתן ללבוש חצאית מעל המכנסיים רק אם החצאית עונה על גדרי ההלכה בפני עצמה )עד אחרי הברך(

עמ׳ קע״ו