יצר העריות

יצר העריות

בכל התנ״ך אנו מוצאים משיכה גדולה ליצר עבודה זרה. למרות זאת, בספרי חגי, זכריה ומלאכי, ובהמשך בכל תקופת בית שני, איננו מוצאים עבודה רב בנושא של עבודה זרה. גם היום איננו מכירים יצרן כזה של עבודה זרה. הגמרא (יומא סט:) אומרים שחכמים ביקשו לבטל יצרן עבודה זרה, והקב״ה עזרו בידם. ואמנם יש שכר לאדם כאשר הוא מתגבר על יצרו, אולם חכמים עדיפו לבטל את יצרן עבודה זרה מפני שרבים לא הצליחו להתמודד איתו (בהמשך נשוב ונבאר יותר את עומק הדברים).

הגמרא ממשיכה ומספרת חכמים רצו לבטל גם את יצר העריות, אולם הם ראו אין ביצה בכל גבול ישראל, כלומר - חדל הפריון. בשביל זה אין ברירה וצריכים את היצר, ובסוף דבר הגבילו אותו שאין לאדם עריות כלפי קרוביו (אך עדיין יש לו ליצור קשר עם אחרים).

כוחו של היצר

מדברי הגמרא ברור שיש חשיבות ומשמעות ליצר העריות, ויש לו תפקיד חשוב בעולם. אילולי הוא, אין פריון בעולם. רבי צדוק הכהן מלובלין (אות מז)הסבר, שלא יהיה לך כוח בעולם שאין בו דבר טוב - אחרת הוא לא היה נברא. לכן, ברור גם לדחפים המיניים יש משמעות חשובה בעולם, אלא להשתמש בדרך הנכונה:

כל הכוחות הנטועות בכל נפש מישראל חושב שהוא רע גמור ושצריך להיות הופכו, כי אין לך שום מידה וכוח שאין בה צד טוב גם כן. רק צריך שישתמש בה כפי רצון ה׳ יתברך. ואם אינו כפי רצון ה׳ יתברך, גם המידות הטובות — רעות, על דרך שאמרו ז״ל טוב מאוד זה יצר הרע.

היצרים הם אמצעים להביא לדברים משמעותיים וגדולים בעולם. יש להם כוח של דחיפה ויצירה. אולם יש להיזהר שלא להפוך את האמצעי למטרה. לדוגמה: לרומאים הייתה תרבות אכילה זללנית. הם היו אוכלים ומקיאים כדי שיוכלו לאכול עוד.2 במציאות הפוך הרומאים את יצרן האכילה מאמצעי למטרה. מטרת האכילה היא שהאדם יהיה בריא וחזק, והקב״ה אפשר לעשות זאת בדרך נעימה וטעימה (ולהלן נראה, גם הנאה זו היא טובה). אולם אם נאמר זאת למטרה, ומקיאים את האוכל בשביל לאכול עוד - הרי זה דבר פגום ומקולקל.

כך גם לגבי העריות יצרניות: ליצר הערות יש תפקיד חשוב בעולם — תפקיד של יצירה והולדה, של חיבור בין איש לאשתו. ללא יצר העריות לא יהיה פריון בעולם, ואיש ואשתו לא להגיע לחיבור מלא — ״והיו לבשר אחד״ (בראשית ב, כד, וראו. רמב״ן שם). אולם יש להיזהר שלא להפוך את האמצעי למטרה. אם המטרה היא הוא עצמו, אם משתמשים ביצר זה כדי להשביע את התאוות, הרי שהוא יוצר להיות פגום, מקולקל והרסני.3 למה היצר כל כך חזק?

מרן הרב קוק זצ״ל (אדר היקר, מאמר שלישי, עמ׳ ל) כותב:

מאז שבטל יצרא דעבודה זרה, נסתלק כח החיים הרענן של יסוד האהבה הא־ להית מן העולם. כח האהבה הא־להית, ככל כח טבעי בלתי מעובד שבנפש האדם, צריך הוא ללימוד של פיתוח וכשרון עבודה . . . ומתוך כשלון כח מוסרי, שלא היה אפשר לישראל לקבל רוב טובה של החיים הבריאים והטובים, עד בא ״יום חבוש ד׳ את שבר עמו ומחץ מכתו ירפא״, היה הכרח למעט צביון. החיים מיסודו, הפראי הטבעי, לבטל יצרא דעבודה זרה, שאמנם היה ״כגוריא. דנורא בבית קודשי הקודשים״.

בדברים אלו מוסיף הרב קוק נדבך חשוב: כשם שביחס ליצר העריות, הגמרא מתארת ​​כיצד ביטול היצר פגע בפריון, כך גם מתייחס ליצר עבודה זרה — ביטול יצרן עבודה זרה גרם לירידת כוח האהבה הא־להית. עבודה זרה התוספת יצרנית רוחנית מיוחדת, שאמנם גרמה לעבודה זרה אבל במהותה שנוצרה כדי לחבר בין האדם וא־להיוסו, כאשר התבטל היצר — גם האהבה הא־להית נפגמה.

הרב קוק נוסף דבר נוסף. בגמרא (יומא שם) מתואר שכאשר חכמים ביטלו את יצרן עבודה זרה, הם ראו כעין גור אריות מאש שיוצא מבית קודשי הקודשים. מה עשה יצרן עבודה זר בקודש הקודשים? הרב קוק מבאר, שיצר עבודה זרה יצאה משם לכיוון שיצר זה הוא הדחף הרוחני, שמגיע ממקום עליון מאוד, מקודש הקודשים! זה יצר שמקורו בקדושה, תפקידו לעורר אהבה בין עם ישראל לא־להיו, אלא שללא תיקון וריסון הוא מתפרץ בצורת עבודה זרה.

ואם כך, הדבר נכון גם לגבי יצרן העריות. היצר יוצא ממקום הקודש, ומטרתו גבוהה וקדושה - לא רק לשם פריון ולשם קעולם, אלא לשם חיבור בין יום איש לאשתו. אולם ככל שהקדושה גדולה יותר, כך העוצמה הגדולה יותר, וככל שהעוצמה

גדולה יותר, גם ההתפרצות השלית עשויה להיות גדולה יותר (ראו אורות הקודש, ח״ג, עמ׳ רצח־שא). לכן דחפים אלו צריכים שמירה מרובה, וכמו שנראה בע״ה בהמשך דברינו.

לסיכום: יצרניות משמש ליצירת חיים, יש בו עוצמה כל כך גדולה, וכל כל כך קשה להתגבר עליו. הקושי נובע מהשורש העמוק והחיובי של יצרן העריות!

רבי יעקב בן צבי ֶעמדין ]יעב״ץ[

נולד באלטונה שבגרמניה בשנת ה״תנ״ח (1698). למד אצל אביו, רבי צבי הירש אשכנזי, בעל ה׳חכם צבי׳, והוכר כעילוי מגיל צעיר. בגיל שלושים התמנה לרבה של העיר ֶאְמֶדן (ומכאן שם משפחתו), אך לאחר שנים ספורות בחר לעזוב את משרת הרב, הכרוכה בשעבוד עם ובחיכוך עם אנשים עובדים הגונים, ולעסוק בתורה כבן חורין. על לשונו הייתה שגורה הִאמרה ״ברוך . . . שלא עשני אב״ד (=אב בית דין)״. הוא לעיר הולדתו והתפרנס מעבודה במסחר ומבית דפוס שאותו הקים.

רבי יעקב כתב למעלה משמונים ספרים בתחומים שונים. חיבוריו המרכזיים הם ׳מור וקציעה׳ על ה׳טור׳, ׳לחם שמים׳ על המשנה וספר תשובותיו ׳שאילת יעבץ׳. חשיבות מרובה נודעה גם לסידור התפילה הארוך שהוציא (״עמודי שמים״), המשלב ביאורים על דרך הפשט, כוונות על דרך הקבלה ופסקי הלכה למעשה. הגהותיו על הגמרא נדפסו סוף כל מסכת.

רבי יעקב היה איש אמת, שלא היסס להיאבק בתקיפות על דעתו. הוא היה מראשי הלוחמים בתנועת השבתאות, ויצא נגד כל אדם או ספר חשד שהם תומכים בתנועה זו, גם רבי יהונתן אייבשיץ. רבים מספריו נועדו להוכיח את עמדתו נגד החולקים עליו. בין השאר כתב את הספר ׳מטפחת ספרים׳, מחקר מפורט המערער על קדמותו של ׳ספר הזוהר׳. על המחלוקות הקשות שבהן השתתפו בשולם זה מחיר יקר, אבל נאלץ לעזוב את עירו עניין כשנה ולברוח לאמסטרדם. נוסף על כך, רבי יעקב סבל כל חייו מקשיי פרנסה ובעיות בריאות שלו ושל בני משפחתו. הוא התאלמן פעמיים, ושבעה עשר (!) מעשרים ואחד ילדיו נפטרו. בכל זאת חש תמיד איך הקב״ה עומד לימינו ועוזר לו, ואף הוציא ספר אוטוביוגרפיה בשם ׳מגילת ספר׳, שבו תיאר בהרחבה את התלאות שעברו השנים, ״להודיע ​​חסד ה׳ עלי מנעורי, אף אם רבות צררוני . . . מכולם הצילני ה׳ יתברך ועזרני . . . ״ (פרק י׳). רבי יעקב עמדין נפטר בשנת ה״תקל״ו (1776).