פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה

״הוֹדוּ״ הִיא הַשִּׁירָה שֶׁשָּׁר דָּוִד הַמֶּלֶךְ כְּשֶׁהֶחֱזִיר אֶת אֲרוֹן ה׳. לְמִנְהַג אַשְׁכְּנַז אוֹמְרִים אוֹתָהּ אַחֲרֵי ״בָּרוּךְ שֶׁאָמַר״, כְּדֵי שֶׁכָּל שִׁירֵי הַשֶּׁבַח יִהְיוּ בְּתוֹךְ בִּרְכוֹת פְּסוּקֵי דְּזִמְרָה. לְמִנְהַג סְפָרַד אוֹמְרִים אוֹתָהּ לִפְנֵי ״בָּרוּךְ שֶׁאָמַר״, כִּי הִיא הֶמְשֵׁךְ לַאֲמִירַת פָּרָשַׁת הַתָּמִיד.

״מִזְמוֹר לְתוֹדָה״: לְמִנְהַג אַשְׁכְּנַז הוּא כְּנֶגֶד קָרְבַּן תּוֹדָה, שֶׁהָיָה בּוֹ לֶחֶם חָמֵץ – וְלָכֵן לֹא אוֹמְרִים אוֹתוֹ בְּעֶרֶב פֶּסַח, בְּחֹל הַמּוֹעֵד פֶּסַח וּבְעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר. לְמִנְהַג סְפָרַד אוֹמְרִים אוֹתוֹ גַּם בַּיָּמִים הָאֵלֶּה, כִּי עִקָּרוֹ שֶׁבַח וְהוֹדָאָה.