הקול החמישימאגר חומרי הלימוד התורני · יהודה טאוב 📖 קטלוג

כפרת הנפטר

📄 תוכן העמוד בטקסט

כל ישראל קשורים זה בזה

מכוח הערבות והקשר הפנימי בין הנשמות, ובפרט בין אב לבן — יש בכוחו של אחד להשלים חסרון רוחני של השני ולהקל מעליו את חומרת הדין.

ברא כרעא דאבוה

הקשר בין בן לאביו הוא קשר המשכי. הבן ממשיך את תיקון אביו, ומעשיו, תפילותיו וקבלת הדין שלו יכולים להועיל במיוחד לנפטר.

מעשה מעורר לב

לא די בהרגשה כללית. חז״ל והספרים מדגישים שמעשה של צער, צמצום והשתתפות ממשית — יוצר הזדהות אמיתית ומעורר יראת שמים חזקה יותר.

לפי המבואר, עיקר מטרת הדין היא להשלים אצל האדם הכרה מוחשית באמת האלוקית — להרגיש את רצינות המעשים, את משפט ה׳ ואת גודל האחריות של החיים. כאשר הבן, הקרוב או האבל מעורר בעצמו תחושת דין, הכנעה ויראה על ידי הנהגות אבלות ממשיות, הרי הוא מוסיף בעולם את אותו בירור פנימי, ובכך יכול להפחית מעט מן הצורך שהנפטר יעבור בירור זה בדרך של דין קשה יותר.

זה דומה למי שמתענה על חברו, או למי שנושא בעול ממש עם הזולת: עצם ההשתתפות האמיתית בצערו כבר “גובה” במידת־מה את חלקה של מידת הדין, ומחלישה את תוקפה.

ייסורי צדיקים למען הכלל

בגמרא בבבא מציעא מבואר שכל השנים שהיו לרבי אלעזר ברבי שמעון ייסורים לא נפטר אדם לפני זמנו, ובשנות ייסוריו של רבי היה שפע מיוחד בעולם. מכאן שיש מציאות שייסורים של יחיד יגנו על הרבים.

משה רבנו “וירא בסבלותם”

בדעת חכמה ומוסר מבואר שחז״ל פירשו שמשה “נתן כתפו” כדי להרגיש ממש את כאבם. כדי לחוש בצערו של השני באמת, צריך מעשה של השתתפות, לא רק מחשבה מרחוק.

לפי מעבר יבק, דרגות האבלות מקבילות לדרגות הדין והמעבר של הנשמה: בתחילה הדין חזק יותר, ובהמשך הוא נחלש בהדרגה. משום כך גם הנהגות האבלות הולכות במדרגות — יום ראשון, שלושה ימים, שבעה, שלושים, ועד י״ב חודש.

יום ראשון

עוצמת הפגיעה והדין קרובה ביותר; האבלות חריפה ומיידית.

ג׳ ימים ראשונים

זמן הבכי וההלם; הלב נדרש להפנים את חומרת המאורע.

שאר ימי השבעה

המשך הכנעה, ישיבה באבלות והשתתפות ממשית בצער.

מז׳ עד ל׳

הנשמה עדיין בתהליך מעבר; לכן נמשכים דיני גיהוץ, תספורת וכדומה.

מל׳ עד י״ב חודש

בפרט באב ואם — המשך זיכרון, כבוד, קדיש ובקשת רחמים.

הנהגות אלו אינן רק “סימני אבלות”, אלא גם מעשים של הזדהות, צמצום וקבלת דין:

לפי כיוון זה, האבלות היא גם עבודת חסד עם הנפטר. האבל מקבל על עצמו מעט צמצום, מרגיש את חומרת הדין, מזדהה עם צער הנשמה, ומוסיף בעולם יראת שמים, תורה, תפילה ומעשים טובים. מכוח הקשר העמוק שבין הנשמות — ובפרט בין בן לאביו — עבודה זו יכולה להמתיק את הדין ולהביא נחת רוח ורווחא לנשמתיה.