הקול החמישימאגר חומרי הלימוד התורני · יהודה טאוב 📖 קטלוג

ואמונתך בלילות מחשבות של אמונה וחיזוק לעבודת ה' שבלילות כאשר בננו היקר מזכה

📄 תוכן העמוד בטקסט

ואמונתך בלילות

📑 תוכן העניינים

  • הקדמה: לשם מה נכתבה החוברת?
  • פתיחה: שרה אמנו עבדה את ה' גם בלילות.
  • באור המושג מצוות שבמחשבה.
  • באור הפסוק שמע ישראל.
  • מצוות אהבת ה'.
  • למה ר' עקיבא חיכה כל חייו?
  • למה לשמוח בדבר רע?
  • מתי יש חובה לקיים מצוות אמונה ואהבת ה'?
  • דיני הכנה למצווה.
  • באור הרשב"א על פרשת שמע.
  • נסיון העקדה שלך.
  • מצוות החסד והנתינה.
  • סיכום החוברת בצורת הלכות

הקדמה: לשם מה נכתבה החוברת?

פתיחה אישית לחוברת — מדוע נכתבה, ומה תרוויח מקריאתה.

נושא א:

כל אבא ואמא מכירים את הקושי: התינוק בוכה בלילה, וצריך לקום להרגיעו. לילות רבים עוברים ללא שינה מספקת — דבר מעייף, המשבש את סדר היום כולו. ה' יתברך מנסה אותנו בניסיון זה. בחוברת שלפניכם נלמד: מהו הניסיון באמת, כיצד לעמוד בו כראוי, וכמה גדול השכר לזוכה לעמוד בו כרצון ה' יתברך.

ברצוני לכתוב בקונטרס זה כמה מחשבות ומצוות נפלאות, שיכול אדם לקיים דווקא בזמן קושי. גיליתי שדברים אלו הם חידוש גדול להרבה יהודים, שלא ידעו שניתן לקיים מצוות בזמנים של טירוף דעת וקושי. ויתרה מזו — כל התורה תלויה במצוות אלו, ולפי הר"ן, גילו לנו חז"ל שהשכר על מצווה זו הוא הגדול ביותר מכל המצוות.

נושא ב:

עוד ראיתי לנכון לכתוב על חידוש גדול ומאיר עיניים: ביאור פרשת קריאת שמע, בעיקרו על פי דברי שו"ת הרשב"א המובא בחוברת, וכן כיצד ניתן לקיים את קריאת שמע הלכה למעשה בחיי היום־יום.

לאחר קריאת החוברת תבחין: ייתכן שאנו מקפידים על "קוצו של יוד" במנהגי ישראל, או על זמני קריאת שמע לשיטת המגן אברהם או הוותיקין — אך את קריאת שמע עצמה, במובן העמוק של "לקיים" ולא רק לקרוא (כדברי ר' עקיבא: "מתי יבוא מקרא זה לידי ואקיימנו") — איננו מקיימים, ולאו דווקא מתוך פשיעה חלילה, אלא מחוסר ידיעה.

בקריאת חוברת זו תרוויח שלושה דברים:

לקיים מצוות שראוי לעשות עליהן סעודת הודיה בבוקר, על שזכינו לקיימן.

הידיעה כמה חשובים מעשיך בעיני ה' יתברך — תתן לך כוח רב.

סגולה עצומה: כאשר מקיימים "וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת", זוכים "לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ" (תהלים צב, ג), כלשון התפילה: "וְתֵן שָׂכָר טוֹב לְכָל הַבּוֹטְחִים בְּשִׁמְךָ בֶּאֱמֶת".

"וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ".

— משלי לא, טו

🤔 להתבוננות

  • מה בדרך כלל עולה במחשבתי כשאני קם בלילה להרגיע את התינוק?
  • האם ידעתי עד כה שגם ברגעים אלו אפשר לקיים מצוות גדולות?
  • מה אני מצפה ללמוד וללקחת מהחוברת הזו?

🙏 תפילה מסכמת

רבונו של עולם, פתח את ליבי להבין שכל רגע קושי שאתה שולח לי — גם באמצע הלילה — הוא הזדמנות להתקרב אליך. זכני לראות בעיניים חדשות את הלילות שלי, ותן לי כוח וסבלנות ללמוד ולקיים את מה שתלמדני בחוברת זו, ותזכני לומר בבוקר "הודו לה' כי טוב" על כל מה שעברתי בלילה. אמן.

פתיחה: שרה אמנו עבדה את ה' גם בלילות.

הצצה אל שרה אמנו, שגם בלילותיה לא הפסיקה מעבודת ה' — ומכאן נפתח סיפורה של החוברת כולה.

בַּמִּדְרָשׁ רַבָּה: רַבִּי עֲקִיבָא הָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ, וְהָעָם מִתְנַמְנֵם. בִּקֵּשׁ לְעוֹרְרָן, אָמַר: מַה רָאֲתָה אֶסְתֵּר שֶׁתִּמְלֹךְ עַל קכ"ז מְדִינוֹת? אֶלָּא תָּבוֹא בַּת בִּתָּהּ שֶׁל שָׂרָה, שֶׁחָיְתָה קכ"ז שָׁנִים, וְתִמְלֹךְ עַל קכ"ז מְדִינוֹת.

— מדרש רבה, אסתר

ויש להקשות: וכי זכות יש לילדה בת שנה או שנתיים, שבזכות כל שנה מחייה תמלוך על מדינה אחת?

ויש ליישב: זהו שכתוב בשבחה של שרה, בפרשת "אשת חיל": "וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ וְחֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ" — ולכאורה "חֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ" מיותר; מה מוסיף הוא על "טֶרֶף לְבֵיתָהּ"?

אלא כך יש לפרש: בשנותיה האחרונות קמה שרה "בעוד לילה" ולא נתנה שינה לעיניה, והשלימה בכך את שנותיה מימי קטנותה. ועל ידי כך שקמה בעוד לילה, ניתן "חֹק לְנַעֲרֹתֶיהָ" — היא אסתר, שמלכה על קכ"ז מדינות אף כנגד שנות קטנותה, שהרי הושלמו בזכות אותם לילות. ולכן, אותם אנשים שביקש ר' עקיבא לעוררם מתנמנמותם — היו ההיפך הגמור מאמנו שרה, שאף בלילה לא שכב ליבה מעבודת ה'.

— חתם סופר, על בראשית פרק כג פסוק א

ובמקום אחר הוסיף החתם סופר:

"וַיִּהְיוּ חַיֵּי שָׂרָה" וגו' — "שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה". ובמדרש: יודע ה' ימי תמימים, כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים וכו'. וכבר כתבתי לעיל, שבסתם אנשי העולם לא יחשבו הלילות [כזמן עבודת ה'], כחשבונו של יצחק "פַּלְגָא דְלֵילְיָא" [מחצית הלילה] וכו' — אך הצדיק, גם בלילה, כל מעשיו לה'; אפילו רעיונותיו על משכבו ושנתו, הכל לשם ה'. ובאשת חיל, הנאמר על שרה: "וַתָּקָם בְּעוֹד לַיְלָה וַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ" — אם כן שנותיה כפולים, והיינו "שְׁנֵי חַיֵּי שָׂרָה": לשון "שני" [כפל], כי חייה כפולים, שנותיהם תמימים ולא יחסרו הלילות.

— חתם סופר, תורת משה, בראשית כג, א

שנזכה בעזרת השם, על ידי חוברת זו, גם בלילה לעבוד את ה', ונזכה לחיים כפולים — ויהיו ימינו ושנותינו תמימים לעבודת הבורא.

🤔 להתבוננות

  • מה לימדה אותנו שרה אמנו על עבודת ה' שאינה תלויה בשעות היום?
  • כיצד "חיים כפולים" יכולים להתבטא גם בחיי היום שלי?

🙏 תפילה מסכמת

רבונו של עולם, כשם ששרה אמנו לא נתנה תנומה לעיניה והקדישה גם את לילותיה לעבודתך, כך זכני שגם לילותיי — גם כשהם קשים ומעייפים — יהיו לילות של קרבה אליך. תן לי לחיות "חיים כפולים", שכל רגע, יום ולילה כאחד, יהיה שנה שלמה בעבודתך. אמן.

באור המושג מצוות שבמחשבה.

היכרות עם שלושת סוגי המצוות שבתורה, ולמה דווקא המצוות שבלב הן הגבוהות מכולן.

📖 בפרק זה:

  • שלושה סוגי מצוות.
  • מעלת המצוות שבלב – רבינו בחיי.
  • מצוות שבלב גדולות אפילו מלימוד תורה.
  • שני בתי המקדש נחרבו מחוסר לב.
  • כיצד מקימים מצוות בלב?
  • הלכות מחשבה.
  • מדוע נקראו מצוות אלו מצוות שבלב?
  • סיכום:

שלושה סוגי מצוות.

הַמִּצְווֹת שֶׁבַּתּוֹרָה מִתְחַלְּקוֹת לִשְׁלוֹשָׁה סוּגִים: מִצְווֹת שֶׁבָּאֵיבָרִים, מִצְווֹת שֶׁבַּפֶּה, וּמִצְווֹת שֶׁבַּמּוֹחַ וּבַלֵּב.

וְכֵן כָּתוּב בַּתּוֹרָה: "כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ" (דברים ל, יד).

מעלת המצוות שבלב – רבינו בחיי.

על הפסוק "בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשׂתוֹ" כתב רבנו בחיי: הכתוב מזכיר כאן שלושה דברים — הפה, הלב, והמעשה. וכל המצוות שבתורה נכללות בשלושת החלקים הללו: יש מצוות התלויות בפה, יש התלויות בלב, ויש הנעשות במעשה.

על כך דרשו חז"ל: "עַל שְׁלֹשָׁה דְבָרִים הָעוֹלָם עוֹמֵד: עַל הַתּוֹרָה, וְעַל הָעֲבוֹדָה, וְעַל גְּמִילוּת חֲסָדִים" (משנה, אבות א, ב). על התורה — זהו "בְּפִיךָ"; על העבודה — זהו "בִּלְבָבְךָ", שהרי עבודה שבלב היא התפילה; ועל גמילות חסדים — זהו "לַעֲשׂתוֹ".

מכאן, שהמצוות התלויות בלב חשובות אף יותר מהמצוות התלויות בדיבור. ולכן קבעו חז"ל: "פּוֹסֵק [מפסיק את לימוד התורה] מִדִּבְרֵי תוֹרָה לִפְסֹק [כדי לומר] קְרִיאַת שְׁמַע" (בבלי, שבת יא ע"א) — שקריאת שמע, שהיא קבלת עול מלכות שמים בלב, גוברת אף על לימוד התורה. וכן אמרו על הפסוק הראשון של קריאת שמע ("שְׁמַע יִשְׂרָאֵל") שהוא "זו קריאת שמע של רבי יהודה הנשיא" (בבלי, ברכות יג ע"ב) — שאף מי שראשו טרוד בענייני ציבור, אינו רשאי לוותר על קבלת עול מלכות שמים שבלב.

ומצוות הדיבור, מצדן, חשובות יותר מהמצוות הנעשות במעשה בלבד. שהרי אמרו: "גְּדוֹלָה תּוֹרָה יוֹתֵר מִכָּל הַקָּרְבָּנוֹת כֻּלָּן" (תנחומא, פרשת צו יד), שנאמר "זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים" (ויקרא ז, לז) — שהתורה [שבפה] שקולה כנגד כל הקרבנות [שבמעשה] יחד. ומטעם זה הזכיר הכתוב "וּבִלְבָבְךָ" באמצע — כדי להראות שהוא החשוב מכל השלושה — והזכיר "לַעֲשׂתוֹ" [את המעשה] אחריו, כדבר הנמוך מבין השלושה.

מצוות שבלב גדולות אפילו מלימוד תורה.

מדברי רבנו בחיי עולה חידוש מרעיש: הכלל המפורסם "וְתַלְמוּד תּוֹרָה כְּנֶגֶד כֻּלָּם" (משנה, פאה א, א) מתייחס רק למצוות שבמעשה — כגון הכנסת כלה וגמילות חסדים — אך לא למצוות שבלב, שהן גדולות אף מתלמוד תורה.

לדוגמה: יהודי בעל אמונה חזקה בה' יתברך, המאמין שכל מעשי ה' לטובה, אך אינו בקי בכל הש"ס — גדול ממי שבקי בכל הש"ס אך אמונתו חלשה יותר. שכן החוזק שבלב, לא היקף הידע, הוא הקובע.

ואכן, כך מבואר במפורש בגמרא:

"אָמַר רַבִּי יִצְחָק: מַאי דִּכְתִיב (ישעיהו לג, יח) 'אַיֵּה סֹפֵר אַיֵּה שֹׁקֵל אַיֵּה סֹפֵר אֶת הַמִּגְדָּלִים'? — אַיֵּה סֹפֵר [היכן הוא החכם] הַסּוֹפֵר אֶת כָּל אוֹתִיּוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, אַיֵּה שׁוֹקֵל [ו]הַשּׁוֹקֵל הֵיטֵב אֶת כָּל הַקַּלִּים וְהַחֲמוּרִים שֶׁבַּתּוֹרָה, אַיֵּה סֹפֵר אֶת הַמִּגְדָּלִים — שֶׁהָיָה סוֹפֵר [פוסק] שְׁלֹשׁ מֵאוֹת הֲלָכוֹת פְּסוּקוֹת בְּ'מִגְדָּל הַפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר' [סוגיה עיונית ומופשטת, ללא זיקה למעשה]. אָמַר רַבִּי אַמֵּי: אַרְבַּע מֵאוֹת בָּעֲיָא [שאלות] בָּעוּ [שאלו] דּוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל בְּמִגְדָּל הַפּוֹרֵחַ בָּאֲוִיר [והיו חריפים ובקיאים מאוד]. אָמַר רָבָא: רַבּוֹתָא [חידוש] לְמִבְעֵי בָּעֵי [יש לשאול] — בִּשְׁנֵי [בימי] דְּרַב יְהוּדָה כֻּלֵּי תְּנוּיֵי [כל לימודם] בִּנְזִיקִין [בסדר נזיקין בלבד], וַאֲנַן קָא מַתְנִינַן טוּבָא בְּעוּקְצִין [ואנו לומדים הרבה אפילו במסכת עוקצין הקשה], וְכִי הֲוָה מָטֵי רַב יְהוּדָה [וכשהיה מגיע רב יהודה] לְאִשָּׁה שֶׁכּוֹבֶשֶׁת יָרָק בִּקְדֵרָה... אָמַר: הֲוָיוֹת דְּרַב וּשְׁמוּאֵל קָא חָזֵינָא הָכָא [רואה אני כאן קושי כשל רב ושמואל] — וַאֲנַן קָא מַתְנִינַן בְּעוּקְצִין תְּלָת סְרֵי מְתִיבְתָא [ואנו לומדים במסכת עוקצין בשלוש עשרה ישיבות]. וְרַב יְהוּדָה שָׁלֵיף מְסָאנֵיהּ וְאָתָא מִטְרָא [היה חולץ נעלו כדי להתפלל על גשם, ומיד היה יורד גשם], וַאֲנַן צוְחִינַן וְלֵיכָּא דְּמַשְׁגַּח בָּן [ואנו זועקים בתפילה ואין נענים]".

— בבלי, סנהדרין קו ע"ב

הגמרא מקשה: כיצד יתכן שדורות ראשונים, שידעו פחות תורה במובן ההיקפי, זכו לכך שה' התייחס אליהם וענה לתפילתם, יותר מדורות מאוחרים הבקיאים יותר?

"אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבָּא בָּעֵי [ליבא בעי - הקב"ה מבקש דווקא לב], דִּכְתִיב: 'וַה' יִרְאֶה לַלֵּבָב'".

— שם, שם (שמואל א טז, ז)

כלומר: אף שיש חשיבות עצומה לתורה, יש דבר חשוב עוד יותר — מצוות שבלב: אמונה, מידות טובות, אהבת ישראל, ואהבת הבורא. ומי שיש בו את אלה, גדול יותר ממי שבקי בתורה אך חסר לו לב. וכן כתב הר"ן (דרשות הר"ן, דרוש ו).

שני בתי המקדש נחרבו מחוסר לב.

נתבונן: בשני בתי המקדש למדו תורה, ובכל זאת נחרבו — בשל חוסר קיום המצוות שבלב.

בית המקדש הראשון חרב מחוסר לב שבין אדם למקום; בית המקדש השני חרב מחוסר לב שבין אדם לחברו.

בית ראשון:

"מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר פִּי ה' אֵלָיו וְיַגִּדָהּ, עַל מָה אָבְדָה הָאָרֶץ... דָּבָר זֶה נִשְׁאַל לַחֲכָמִים וְלַנְּבִיאִים וְלֹא פֵּרְשׁוּהוּ, עַד שֶׁפֵּרְשׁוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: 'עַל עָזְבָם אֶת תּוֹרָתִי'. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שֶׁאֵין מְבָרְכִין בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה [שלא ברכו על התורה לפני לימודה, כלומר לא למדו מתוך תחושת חובה והתקשרות לנותן התורה, אלא כדבר של מה בכך]".

— בבלי, נדרים פא ע"א, על הפסוק בירמיה ט, יא

ומבאר הב"ח (אורח חיים סימן מז): שלא למדו כדי להתחבר לה' בליבם — לבנות לו משכן בליבם מתוך דבקות ואהבה.

בית שני:

"לֹא חָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה אֶלָּא שֶׁהָיוּ עוֹבְדֵי עֲכוּ"ם וּמְגַלֵּי עֲרָיוֹת וְשׁוֹפְכִין דָּמִים. אֲבָל בַּשֵּׁנִי, מַכִּירִין אָנוּ אוֹתָם שֶׁהָיוּ יְגֵעִים בַּתּוֹרָה וּזְהִירִין בְּמִצְווֹת וּבְמַעַשְׂרוֹת, וְכָל וֶסֶת טוֹבָה [הנהגה נאותה] הָיְתָה בָּהֶן — אֶלָּא שֶׁהָיוּ אוֹהֲבִין אֶת הַמָּמוֹן וְשׂוֹנְאִין אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ שִׂנְאַת חִנָּם".

— ירושלמי, יומא פרק א הלכה א

וקשה שנאת חינם, שהיא שקולה כנגד עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים גם יחד — חוסר אהבת ישראל הוא שהחריב את בית המקדש השני.

למדנו מכאן: עד כמה חשוב לה' יתברך המצוות שבלב, שכאשר הם חסרים — למרות שלומדים תורה ומקיימים מצוות — העיקר חסר, וסופו חורבן.

כיצד מקימים מצוות בלב?

שאלה: כיצד מקיימים מצוות בלב — וכי אדם יכול לצוות על ליבו "הרגש כך וכך"?

תשובה: על ידי מחשבה. כאשר אדם חוזר ומעלה במחשבתו רעיונות מסוימים, הם משפיעים לאט־לאט על ליבו, ובכך הוא מקיים את המצווה שבלב.

כל פעם שאדם בוחר להעביר בראשו מחשבות שה' חפץ בהן, הוא מקיים בכך מצווה. יסוד גדול הוא בעבודת ה': כשם שאדם מקיים מצוות באיברים ומצוות בפה, כך הוא מקיים מצוות במחשבה.

הלכות מחשבה.

בשולחן ערוך מפורטות הלכות של מעשה — למשל, כיצד להוציא עצם מדג בשבת. בספר חפץ חיים מפורטות הלכות של דיבור — מה מותר לומר ומה אסור. וכשם שיש הלכות מעשה והלכות דיבור, כך יש גם הלכות מחשבה: מה מותר לחשוב, מה אסור לחשוב, ומה מצווה לחשוב.

וכשם שיש הבדל בין הלכה בשבת להלכה בחול, ובין דיבור לתועלת לדיבור שלא לתועלת, כך גם בהלכות מחשבה יש חילוקים — מתי חובה לחשוב מחשבה מסוימת, ומתי היא רשות.

היכן כתובים הלכות מחשבה?

חלק קטן מהן כתוב בשולחן ערוך, ורובן פזורות בספרי המוסר השונים. בחוברת זו ננסה ללמוד את הלכות המחשבה שהתורה מלמדת אותנו — במיוחד לרגע שבו התינוק בוכה בלילה.

וכך כתב הרמב"ם בספר המצוות (מצוות עשה ג):

"שֶׁצִּוָּנוּ בְּאַהֲבָתוֹ יִתְעַלֶּה, וְזֶה שֶׁנַּחְשֹׁב וְנִתְבּוֹנֵן בְּמִצְוֹתָיו וּמַאֲמָרָיו וּפְעֻלּוֹתָיו עַד שֶׁנַּשִּׂיגֵהוּ וְנֵהָנֶה בְּהַשָּׂגָתוֹ בְּתַכְלִית הַהֲנָאָה, וְזוֹ הִיא הָאַהֲבָה הַמְּחֻיֶּבֶת... שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אַתָּה מַכִּיר אֶת מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם".

— רמב"ם, ספר המצוות, מצוות עשה ג

למדנו מדברי הרמב"ם: שמצוות שבלב קונים על ידי מחשבה והתבוננות.

וְדַע! שמצוות אלו שבמחשבה גדולות הרבה יותר ממצוות שבפה (תורה ותפילה) ובאברים (תפילין, חסד) — שכן ככל שהמעשה נעשה באבר גבוה יותר באדם, כך הוא נעלה יותר. ועוד: במצוות אלו יש מעלה נוספת, מפני שהן נסתרות — איש אינו יודע מה חשבת בהן. ועליהן נאמר "הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ" (דברים כט, כח), שרק ה' יודע אותן, ובהן מקיימים "וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ" (מיכה ו, ח).

מדוע נקראו מצוות אלו מצוות שבלב?

שאלה: לפי מה שלמדנו, שמצוות שבלב קונים על ידי מחשבה — מדוע קראה להן התורה "מצוות שבלב", ולא "מצוות שבמחשבה"?

תשובה: שתי תשובות בדבר.

ראשית: לו קראה להן התורה "מצוות שבמחשבה", היה אדם מסתפק במחשבה קלה, חטופה, ללא התבוננות עמוקה. אך התורה אומרת: עליך לדאוג שיהיה לך לב של אמונה ואהבה — אהבת ה' ואהבת ישראל — ולשם כך דרושות מחשבות חזקות, וכלשון הרמב"ם: לחשוב, להתבונן, להשיג, ליהנות.

שנית: אילו נקראו "מצוות שבמחשבה", היה אדם עלול לחשוב שדי במחשבה בודדת פעם בחודש, וכבר יצא ידי חובה. אך התורה אומרת: צריך לך לב — וכל עוד אדם מרגיש שחסר לו בלב, עליו להמשיך ולחשוב, שוב ושוב.

וניתן לראות את כל מה שלמדנו בפסוק: "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ" (דברים ד, לט). "וְיָדַעְתָּ" — זו מחשבה והתבוננות ראשונית; ו"הֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ" — מלמד כמה מחשבות נוספות דרושות, עד שהדבר יחקק בלב ממש.

סיכום:

שלושה סוגי מצוות יש: מעשה, דיבור, ומחשבה — לב.

מעלת המצוות שבלב גדולה מכולם.

מצוות שבלב קונים על ידי מחשבה חזקה.

כל אימת שאדם מעביר במוחו מחשבות שה' רוצה בהן, הוא מקיים מצווה.

בנושאים אלו האריכו בספרים: תנה בני לבך לי; פסוקי קרבת ה' (להשיג בחנויות יפה נוף); מישרים אהבוך – הלכות אהבת ה' (להשיג — 02-5635380).

בפרקים הבאים נעסוק:

א. מהן המחשבות שמצווה לחשוב כאשר התינוק בוכה באמצע הלילה?

ב. היכן מחשבות אלו כתובות בתורה?

ג. והאם זו חובה או רשות?

🤔 להתבוננות

  • מהם שלושת סוגי המצוות, ומדוע דווקא מצוות שבלב הן הגדולות מכולן?
  • מה ההבדל בין "מצוות שבמחשבה" ל"מצוות שבלב" — ולמה זה משנה הלכה למעשה?
  • כיצד אוכל להתחיל לתרגל היום ממש מחשבה שמקיימת מצווה?

🙏 תפילה מסכמת

אבא שבשמים, למדתני שגם כשאין בפי מילים ואין בידי מעשה, יש בליבי עולם ומלואו שיכול לעבוד אותך. זכני שדווקא ברגעי הלילה השקטים, כשאני לבד עם מחשבותיי, אדע לכוון את ליבי אליך, ותביא אותי מהתבוננות להשגה, ומהשגה לאהבה אמיתית. אמן.

באור הפסוק שמע ישראל.

צלילה עמוקה לפסוק "שמע ישראל", ולביאור הרשב"א על תכליתה האמיתית של קריאת שמע.

📖 בפרק זה:

  • באור נפלא מהרשב''א על מצוות קריאת שמע ותכלית היהודי.
  • כיצד תוכל לקיים את שתי הדברות הראשונות?
  • ספר הזכרונות לר' צדוק הכהן מלובלין- מצות עשה אנכי.
  • קריאת שמע כנגד שתי הדיברות הראשונות.
  • באור האמונה באחדות ה'?
  • כיצד מקימים את קריאת שמע?
  • לסיכום באור הפסוק שמע ישראל:
  • דוגמא למעשה:

אנו אומרים בכל יום, פעמיים ביום לפחות, את פסוק היסוד של האמונה:

"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹקֵינוּ ה' אֶחָד".

ננסה להתבונן: מה מלמד אותנו פסוק זה הלכה למעשה? ואילו מחשבות עלינו ללמוד ממנו?

באור נפלא מהרשב"א על מצוות קריאת שמע ותכלית היהודי.

"עוֹד שָׁאַלְתָּ, לְבָאֵר לְךָ עִנְיַן פָּרָשַׁת קְרִיאַת שְׁמַע: כְּבָר אָמַרְתִּי שֶׁאֵין לָנוּ עֵסֶק בַּנִּסְתָּרוֹת. וּבֶאֱמֶת יֵשׁ לְכָל בַּעַל דֵּעָה לָדַעַת כִּי הִיא פָּרָשָׁה מְיֻחֶדֶת לָנוּ, כּוֹלֶלֶת הַיִּחוּד וְהָאֱמוּנָה... וְאָמְנָם יֵשׁ לָנוּ רְשׁוּת לְהִתְבּוֹנֵן בְּפַשְׁטֵי הַדְּבָרִים... וַאֲנִי אוֹמַר וְאַגִּיד לְךָ גַּם בָּזֶה, עִנְיָנִים עָלוּ בְלִבִּי מִפְּשַׁט הָעִנְיָן שֶׁנִּצְטָרֵךְ לְכַוֵּן אֵלֶיהָ בִּשְׁעַת הַקְּרִיאָה, וְהוּא...

וְאַחַר שֶׁנָּבֹא מִתּוֹךְ הַשְּׁמִיעָה אֶל הַחֲקִירָה, בֶּאֱמֶת תְּבִיאֵנוּ הַחֲקִירָה וְתַכְרִיחֵנוּ הֶכְרֵחַ אֲמִתִּי לְקַבֵּל וּלְהַאֲמִין כִּי הוּא יִתְבָּרַךְ נִמְצָא, וְכֵן הוּא מַשְׁגִּיחַ עַל פְּרָטֵי מַעֲשֵׂינוּ — וְהוּא אָמְרוֹ 'אֱלֹהֵינוּ', שִׁלְטוֹן אֱלוֹהוּת מַנְהִיג וְדַיָּן... וּלְפִי שֶׁהַמִּתְפַלְסְפִים מִשְׁתַּבְּשִׁין וְגוֹזְרִין שֶׁהוּא יִתְבָּרַךְ אֵינוֹ מַשְׁגִּיחַ בַּפְּרָטִים הַתַּחְתּוֹנִים... עַל כֵּן אָמַר 'אֱלֹהֵינוּ', כִּי הוּא מַשְׁגִּיחַ בָּנוּ. וּמִצְטָרֵף לָזֶה שֶׁהוּא מַנְהִיגֵנוּ, וְלֹא כּוֹכָב וְלֹא מַזָּל וְלֹא שַׂר מִשָּׂרֵי מַעְלָה, רַק הוּא יִתְבָּרַךְ. וְשֶׁהוּא הִבְדִּילָנוּ לִשְׁמוֹ וּלְקָחָנוּ לְחֶלְקוֹ... וּשְׁהוּא יִתְבָּרַךְ אֶחָד וְאֵין עוֹד. וּכְבָר בֵּאַר כָּל מַה שֶּׁאָמַרְנוּ בְּאָמְרוֹ 'וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים...' — 'וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם' כּוֹלֵל הַלִּמּוּד וְהַשְּׁמִיעָה, וְ'הֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ' עַל הַחֲקִירָה — כִּי הַחֲקִירָה תָּבִיא לָדַעַת שֶׁאֵין עוֹד זוּלָתוֹ אָדוֹן בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתַּחַת אֵין עוֹד".