חידושים לפרשת קדושים

מיד אחרי הכלל הגדול בתורה, ״ואהבת לרעך כמוך״, באה מצווה שנראית רחוקה ממנו לגמרי – איסור הרבעת כלאיים. מה עושות שתי המצוות האלה זו לצד זו?

אולי התורה מלמדת אותנו: ״רעך״ הקרוב ביותר הוא בן הזוג – ״רעייתך״. ההתחלה של ״ואהבת לרעך כמוך״ היא בבית. כשאין אהבה בין בני הזוג, הבית הופך להיות כמו כלאיים: שני מינים שונים שנכפו לחיות יחד, בלי חיבור אמיתי.

וזו אזהרה גדולה: להיזהר מאוד לאהוב את בן הזוג. לא רק לחיות זה לצד זה, אלא להיות באמת ״רעים אהובים״. כשיש אהבה, שני האנשים נעשים אחד; כשאין, הם נשארים שניים שהוכרחו להיות יחד.

הרמב״ן מבאר על דרך האמת: לפני כן נאמר ״והתקדשתם והייתם קדושים כי אני ה׳ אלוקיכם״, ו״אני ה׳ מקדשכם״. הקדוש ברוך הוא הוא המקדש אותנו, ״אבינו גואלנו מעולם שמך״. אם כן, המקלל את מי שהשתתפו ביצירה – חייב מיתה. ההורים הם שותפים של הקדוש ברוך הוא.

אבל צריך להבין: מדברי הרמב״ן נראה שההורים נחשבים שותפים רק כשהם מקדשים את עצמם. מדוע? הרי בכל מקרה שנולד ילד – האב והאם נותנים את הגוף, והקדוש ברוך הוא נותן את הנשמה!

אמר לי הרב ניסן טורעסקי: שותף פירושו שותף באותו דבר עצמו. אם ההורים נותנים רק גוף, והקדוש ברוך הוא נותן נשמה – כל אחד עושה דבר אחר, ואין כאן שותפות אמיתית. אבל כשההורים מקדשים את עצמם, הם משתתפים גם ברוחניות של הילד, כמו שמבואר באיגרת הקודש. ואז הם שותפים באמת – שותפים בנשמה.