הִלְכוֹת צְדָקָה

מִצְוָה לָתֵת צְדָקָה לְכָל יְהוּדִי שֶׁצָּרִיךְ. חֲכָמִים אָמְרוּ: "שְׁקוּלָה צְדָקָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְווֹת". וּמִי שֶׁיָּכוֹל לָתֵת וְאֵינוֹ נוֹתֵן – עוֹבֵר גַּם עַל "לֹא תְאַמֵּץ אֶת לְבָבְךָ".

הַדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה הִיא לָתֵת צְדָקָה דֶּרֶךְ גַּבָּאֵי צְדָקָה חֲכָמִים וַהֲגוּנִים. הֵם מַכִּירִים אֶת הָעֲנִיִּים, יוֹדְעִים מִי בֶּאֱמֶת צָרִיךְ, וְעוֹזְרִים בְּדֶרֶךְ שֶׁמְּעוֹדֶדֶת לַעֲבֹד.

לְעָנִי שֶׁעוֹבֵר מִבַּיִת לְבַיִת וּמְבַקֵּשׁ צְדָקָה, לֹא נוֹתְנִים מַתָּנָה גְּדוֹלָה – אֲבָל גַּם לֹא שׁוֹלְחִים אוֹתוֹ בְּלִי כְּלוּם. נוֹתְנִים לוֹ מַתָּנָה קְטַנָּה, כְּמוֹ מַטְבֵּעַ.

מִדָּה בֵּינוֹנִית – לָתֵת מַעֲשֵׂר, עֲשִׂירִית מִן הָרְוָחִים. מִצְוָה מִן הַמֻּבְחָר – לָתֵת חֲמִישִׁית. וּמִי שֶׁנּוֹתֵן פָּחוֹת מִמַּעֲשֵׂר – נוֹתֵן בְּעַיִן רָעָה.

יֶלֶד אוֹ יַלְדָּה שֶׁמְּקַבְּלִים דְּמֵי כִּיס לְשִׁמּוּשׁ חָפְשִׁי – מִתְחַנְּכִים לְהַפְרִישׁ מֵהֶם מַעֲשֵׂר, אֶחָד מִכָּל עֲשָׂרָה. וְכָךְ גַּם מִכֶּסֶף שֶׁקִּבְּלוּ בְּמַתָּנָה, אַף שֶׁהַהוֹרִים כְּבָר עִשְּׂרוּ אוֹתוֹ.

מַעֲשֵׂר כְּסָפִים מַפְרִישִׁים מִכָּל כֶּסֶף שֶׁמַּגִּיעַ לָאָדָם – מִשְׂכֹּרֶת, יְרֻשָּׁה אוֹ מַתָּנָה. אֲבָל רַק מִכֶּסֶף, וְלֹא מִמַּתָּנָה שֶׁל חֵפֶץ. וְכֶסֶף שֶׁנִּתַּן לְדָבָר מְסֻיָּם – מְעַשְּׂרִים רַק מִן הָעֹדֶף שֶׁמֻּתָּר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ כִּרְצוֹנְךָ.

טוֹב לְחַשֵּׁב אֶת הַמַּעֲשֵׂר בְּדִיּוּק וְלִרְשֹׁם אוֹתוֹ בְּמַחְבֶּרֶת אוֹ בְּפִנְקָס. מִי שֶׁחַיָּב כֶּסֶף לַחֲבֵרוֹ, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְשַׁלֵּם גַּם אֶת הַחוֹב וְגַם אֶת הַמַּעֲשֵׂר – מְשַׁלֵּם קֹדֶם אֶת הַחוֹב, וְרוֹשֵׁם כַּמָּה הוּא חַיָּב לַמַּעֲשֵׂר.