שירת נשים

שירת נשים

הגמ׳ (ברכות כד.) אומרת:

אמר שמואל: קול באשה ערווה, שנאמר "כי קולך ערב ומראיך נאוה". אמר רב ששת: שער באשה ערווה, שנאמר "שערך כעדר העזים".

מכאן גבר עולה בפשטות שאסור לשמע שירת אישה, ושהדבר הוא בגדר ״ערווה״ (כלומר דומה למקומות בגוף האישה שאסור לאיש לראותם). אולם נחלקו ראשונים בהבנת דין זה.36 מדברי המרדכי (ברכות, פ״ג, רמז פ״) בשם רב האי גאון ובשם היראים, מדברי. המאירי (שם) ומדברי הר״ן (ברכות יז. מדפי הרי״ף ד״ה ערווה) משמע שהדין של ״קול באשה ערווה״, נאמר רק לעניין הזמן שבו אומרים קריאת שמע. מכאן משמע שאין איסור לשמוע זמר של אישה שלא בזמן קריאת שמע.

מאידך, הרא״ש (ברכות, פ״ג, סימן ל״ז) כותב: ״קול באשה ערווה — פירוש לשמוע, ולא לעניין קריאת שמע״, ומכאן שהאיסור הוא בעצם שמיעת שירת אישה.37 באופן אישי פשוט זו גם שיטת הרמב״ם, שלא הביא דין זה בהלכות קריאת שמע אלא בהלכות איסורי ביאה (פכ״א ה״ב):

והסתכלה אפילו קטנה של אישה ונתכוון להנות, שמי שנסתכל במקום התורף. אפילו לשמוע קול הערווה או לראות שערה אסור.

מכאן עולה שהאיסור לשמוע קול זמר של אישה הוא איסור כללי, אפילו שלא בזמן קריאת שמע. ואכן, השולחן ערוך פוסק דין זה הן לעניין קריאת שמע (או״ח ע״ה, ב) והן לעניין שמיעת זמר אישה שלא בזמן קריאת שמע (אבה״ע כ״א, א).38

היתר השרידי אש

בשו״ת שרידי אש (ח״א, סימן ח׳; שם סימן ע״ז) דן בשירת נשים בתנועת נוער בצרפת, כאשר גם חניכים וגם חניכות נמצאים באותו מקום. הוא מתיר לגברים לשמוע שירה זו, ומתבסס על שלשה דברים:

א. מדובר על מצב שלא רק אישה אחת שרה אלא נשים רבות שרות יחד, ואם כך ניתן לומר ש״תרי קלי לא משתמעי״. הוא מביא לכך בשם הגאון הרב עזריאל הילדסהיימר, וכן בשם הרש״ר הירש, אך מסיים שדעתו לא נחה מנימוק זה.39 ב. אתה יכול להנות.

ג. ייתכן שכאשר שמיעת קול האישה לא נעשית בדרך חיבה אלא לשם שמים — מותר. לדעתו יש להתיר בשירי קודש, כי שירים אלו מעוררים רגש קודש ולא הרהורי עבירה.

חשוב לציין, ששרידי אש מדגיש שהוא כותב את דבריו ביחס לתנועת נוער בצרפת, כשהיה חשש שאם לא יאפשרו זאת אזי הנערים והנערות ילכו לתנועות נוער אחרים ויהיה חשש להתבוללות. אז יש לבחון באיזו מידה ניתן להשתמש בדברים בימינו.

למעשה, ברור שעיקר הדין הוא שלא שומעים שירת נשים. בשביל זה, אין ללכת להופעה שיש בה נשים שרות וכדומה, ובוודאי שלא ישירו בפני גברים.

זמירות שבת

האם כאשר משפחה מתארחת אצל משפחה אחרת, מותר לנשים לשיר? בפשטות, כאשר יש אורחים בבית מבני המשפחה, אסור לנשים לשיר, כך נוהגים רבים, וזו בוודאי פשטות ההלכה.

עם זאת, זה הדבר גורם לכך שהבנות לא יהיו שותפות לרוחב חשובים של השבת, וירגישו ריחוק מסעודות השבת בפרט ואולי אף מהשבת ערווה״. מכאן משמע שבקריאת שמע צריך להיזהר אפילו מזמר של פנויה, ושלא בזמן קריאת שמע מותר לשמוע זמר של פנויה (שאיננה נידה), וכך פוסק המשנה ברורה (ע״ה, ס״ק יז. אך הוסיף, גם מזמר של פנויה אסור להתכוון ליהנות, שלא יגיע לידי ההרור).

בכלל. לכן, יש מקום בזמירות שבת בבית כשיש אורחים, אלא שהנשים ישירו בשקט יחסית. זאת בצירוף הנקודות הבאות: א. מדובר על שירי קודש (וכפי שהבאנו לעיל מהשרידי אש, וכן מובא בשדי חמד (מערכת ק׳ כלל מב), אפשר במקרה זה). ב. יש שירה של גברים ונשים יחדיו (וכך אין הקולות ברורים).40 ג. הגבר עסוק בעצמו בשירה ואינו פנוי לשמוע את הנשים (ולכן ראוי שהגברים ישירו). בכל מקרה, נכון שהגברים לא יביטו בנשים בזמן השירה (וכך נצרף גם את הדעות, שעיקר האיסור הוא בשילוב השמיעה והראיה).41 וכן כתב הגרש״ז אויערבך (שו״ת מנחת שלמה, ח״ג, סימן ק״ג אות טו), ש״בנוגע לשירה בזמירות של שבת וחג מקלים״.

למעשה, שורת ההלכה הפשוטה היא שנשים לא ישירו כאשר יש אורחים או ישירו באופן שלא יישמע קולן. עם זאת, במקום שנוהגים נשים שרות (ובפרט במקום שבאים אורחים בצורה תדירה), יש בהחלט מקום כדי גם נשים יהיו חלק מאווירה הרוחנית של הסעודה (אלא שישירו בשקט יחסית, והגברים ישתתפו בשירה ולא יביטו בזמן השירה).

לסיכום

אישה לא תשיר בפני גברים. אין ללכת להופעה שיש בה שירת נשים.

בזמירות שבת — פשטות הדין שאין לשיר כשיש אורחים, אולם נשים המקילות יש להן על מה שיסמכו, ובפרט שבכך מצטרפות להתרוממות הרוחנית של זמירות השבת. ומכל מקום ישתדלו לשיר יחסית בשקט, והגברים הם ישתתפו בשירה וגם לא יתבונן בנשים בזמן שהן שרות.

רבי יוסף דב סולובייצ׳יק ]גרי״ד[

נולד בפולין בשנת ה״תרס״ג (1903). מצאצאיהם של רבי חיים מוולוז׳ין, תלמיד הגר״א, של. רבי יוסף דב סולובייצ׳יק, בעל ׳בית הלוי׳, ושל רבי חיים מבריסק. במקום ללמוד ב׳חדר׳, למד גמרא באופן פרטי עם אביו, רבי משה סולובייצ'יק, וכבר בגיל 13 העלה על הכתב חידושי תורה רבים. בהמשך למד פילוסופיה באוניברסיטת ברלין, ובשנת ה'תרצ״א (1931) עברית לבוסטון שבארצות הברית. לאחר פטירת אביו בשנת ה״תש״א (1941)בחר וכנס בראש ״ישיבה יוניברסיטי׳, תפקיד שבו שימש למעלה מארבעים שנה.

הרב סולובייצ'יק היה אחד המנהיגים העסקיים ביותר של יהדות ארצות הברית. חלק גדול מה שפעתו נבע מהשיעורים המרתקים שהעבירו והמאמרים שכתב, הן בתחום הלמדנות הן בתחום המחשבה. בתחום הלמדנות יש בידינו רק מאמרים מעטים שכתב בעצמו, ועוד סיכומים רבים של שיעורים שכתבו תלמידיו. ראויים לציון שני כרכי הספר ׳ ִשעורים לזכר אבא מרי׳, המסכמים את השיעורים שהעבירו הגרי״ד מדי שנה בפני קהל רב. לזכר אביו. שיעורים אלו עוסקים בעיקר בענייני ׳אורח חיים׳ ומצליחים למצוא עומק למדני מרשים בתחומים אלו ולהוסיף לו נופך מחשבתי. בתחום הפילוסופיה ומחשבת ישראל יש בידינו כמה מאמרים יסודיים שכתב הרב סולובייצ׳יק בעצמו, כדוגמת ׳איש ההלכה׳ ו׳איש האמונה הבודד׳, ועוד מאמרים ושיעורים רבים שעלו על הכתב ויצאו בספרים שונים כמו ׳על התשובה׳, ׳דברי הגות והערכה׳, ׳אדם וביתו׳ ועוד. זכיתי לקבל תורות רבות של הרב סולובייצ׳יק בעניינים למדניים, הלכתיים ומחשבתיים דרך חתנו, מו״ר הרב ליכטנשטיין זצ״ל. הגרי״ד היה מחובר מאוד לעולם ההלכה וחי אותו בצורה אמיתית ומיוחדת. במאמרו ״וביקשתם משם״ הוא מספר על הרגשתו בזמן לימוד תורה: ״כשאני יושב ללמוד הנני נמצא תיכף ומיד בחברת חכמי המסורה. היחס בינינו הוא אישי. הרמב״ם מימיני, רבנו תם משמאלי, רש״י יושב בראש ומפרש, רבנו תם מקשה, הרמב״ם פוסק, הראב״ד משיג. כולם הם בחדרי הקטן, יושבים סביב לשולחני. המה מביטים עלי בחיבה, משתעשעים עמי בסברא ובגמרא, מעודדים ומחזקים אותי כאב . . . אין עסק בדברי תורה רק עניין פורמלי טכני המתגשם בהמצאות וחילוף ידיעות. הוא חוויה כבירה של התיידדות של דורות הרבה . . . אלה שמסרו את התורה ואלה קיבלו מזדמנים לפונדק היסטורי אחד״ (איש ההלכה – גלוי ונסתר, עמ׳ אותה. 232).

הרב סולובייצ׳יק גדל בסביבה חרדית, אולם לאחר השואה ותקומת מדינת ישראל החל לתמוך במפעל הציוני, מתוך הבנה שהשגחה העליונה הכריעה בעד עמדה זו, שכן עם ישראל ועולם התורה ניצלו בזכות הקמת המדינה, ו״לו היו . . . גאוני עולם וצדיקי עליון חיים ִאתנו היום, היו גם הם רואים את הנס הא־להי בתקומת המדינה והיו נותנים שיר ושבח לקדוש. ברוך הוא״ (חמש דרשות, עמ׳ 22).

הרב סולובייצ׳יק נפטר בשנת ה׳תשנ״ג (1993).

הלכות צניעות לגברים

החשיבות הגדולה ללבוש בגדים צנועים נכונות גם לבנים וגם לבנות. נכון הדבר שאצל בנות יש כללי צניעות מוגדרים (ראו עמ׳ 161), אולם גם לבנים קיימים כללי צניעות.

למה יש גם כללי צניעות לבנים? כפי שכתבנו לעיל (עמ׳ 148), אדם שמתלבש בצורה חשופה העשויה להביא להרהורים, גורם לכך שבמקום לתקשר בצורה פנימית וטהורה, הוא מתקשר בצורה חיצונית ושקרית. במקום להתרכז בבניין הפנימי והעמוק, הוא מתרכז בצורה החיצונית. על זו הדרך, גם בגדים צנועים מכבדים את מי שלובש אותם, ומאפשרים קשר נכון עם ה' ועם הסובים אותנו. אני מתלבש בצורה לא צנועה, בלי לשים לב פוגע בעצמו ו״מוכר״ את הגוף שלו למי שאומד מולו.

לכן, אף שגדרי צניעות שונות הלכתית בין בנות לבנים (הן מצד פרטי הדין והן מצד תוקף הדין), בגלל מבנה הגוף השונה, ובגלל שונות באופי המשיכה בין גברים לנשים, הרי שמצד עומק הדברים — הלכות צניעות לבנים בדיוק כמו לבנות! לכן, גם בנים צריכים למצוא בגדים יפים ונאים שמכבדים אותם ומקדמים את הסביבה שלהם, ולא בגדים חשופים שמקדמים את הסביבה בצדדים החיצוניים והגופניים והופכים אותם לחלק מרכזי בקשר. כפי שנראה להלן, המשימות בנושאי הצניעות אינן מוטלות על הבנות יותר מאשר על הבנים. גם לבנים ישנים גדולות מאוד בתחומים אלו, פרט לענייני הלבוש (הסתכלות, הרהור, הוצאת זרע לבטלה וכדומה).

השולחן ערוך (או״ח ב׳, ב) כותב (גם נגד לבנים) שיש לשים לב שלא להסתובב ללא בגדים אפילו כשהאדם נמצא לבדו בחדר. כפי שהסברנו לעיל, אין אנו מתביישים בגופנו, אך אנו שומרים עליו ונותנים לו את הכבוד הראוי, לא רק מפני זרים גם בפני השכינה וגם אלא בפני עצמנו. המשנה ברורה (שם בכל הסימן, ובעיקר בס״ק א) מרחיב מאוד בפירוט כללי צניעות לבנים, ומדגיש שיש לשים לב שלא לגלות בשרו ללא צורך אפילו מסתובב בבית. לכן, למשל, בן לא יסתובב בבית ללא גופיה, פרט לחדר האמבטיה וכדומה:

וכן צריך ליזהר תמיד מחמת טעם זה שלא במקום הכרח מגלות מבשרו, אפילו מעט, כל מה שדרכו להיות מכוסה בבגדים לעולם. אבל מותר לגלות ידו עד קוב״דו וצוארו עד החזה.

אם כן, גם בנים מעט צריכים מגילוי גופם, אפילו במקום שאמורים להיות עם בגדים (אך גם באמבטיה מותר כמובן לגלות).

כאשר נמצאים בבים, בנהר או באגם, ניתן להוריד את החולצה, אם זו דרך הבנים באותו מקום (משנה ברורה שם). אולם כאשר עוזבים את הנהר, יש לחזור ולהתלבש (שם). כך למשל כאשר הולכים לטייל, ובשלב מסוים מגיעים למקום אפשר להיכנס ללמים, מותר לבנים חולצה בזמן הכניסה ללמים, אך כאשר ממשיכים בטיול יש לחזור ולהתלבש כרגיל. בכל מקרה, יש לשים לב איך מתנהגים כאשר ישנן בנות במקום! פעמים רבות אמרו לי בנות שהן נמצאות במקום מסוים, ופתאום מגיעים לבנים, בגדים מורידים, ולעיתים נשארים בלבוש מינימלי מאוד, שלא נעים להן. יש לשים לב גם לסביבה הקיימת לידנו, גם מבחינת התחשבות אנושית וגם מצד כללי הצניעות (ובפרט, שדבר זה מעורר גם אצל הבנים הרהור, הביומית שהבנות מסתכלות כשהן כמעט ללא בגדים).

רבי יהושע ישעיה נויבירט

]שמירת שבת כהלכתה[

נולד בשנת ה׳תרפ״ז (1927) בגרמניה. בזמן השואה עבר עם משפחתו תלאות רבות וניצל ממוות בדרך נס מספר פעמים (ראו שמירת שבת כהלכתה, מהדורת תש״ע, עמ׳ 33– 39). בין השאר התחבא עם הוריו ואחיו בהולנד בחדר אחד כמעט שלוש שנים. בשנת ה׳תש״ו (1946) הצליח לעלות על אוניית מעפילים ולהגיע לארץ. לצערו הרב הוא נאלץ לעלות על האונייה בשבת, וכשעשה כן קיבל על עצמו שאם יזכהו ה׳, הוא. 'יעשה משהו עבור השבת'. הרב נויבירט גר בירושלים, למד בישיבת ׳קול תורה׳ והקים ישיבה לצעירים וישיבה גבוהה בשכונת ׳בית וגן׳.

את חובו לשבת פרע כמה שנים אחר כך, כאשר אין בנמצא ספר המפרט את הלכות שבת המצויות באופן מסודר לפי נושאים ובשפה שווה לכל נפש, והחליט לכתוב ספר כזה בעצמו. ואכן, ספרו ׳שמירת שבת כהלכתה׳, שיצא בכמה מהדורות, נוח מאוד שימוש ומשלב את ההלכות הקלאסיות עם המציאות המודרנית.

לאחר למצוא עניינים מצוין, אפשר כמעט כל הלכה בהלכות שבת בצורה נוחה ויעילה. אחד הדברים החשובים בספר זה הוא שרבים מפסקיו מבוססים על דבריו של פוסק הדור, רבי שלמה זלמן אויערבך זצ״ל. כמעט ואין עמוד בספר שדבריו אינם מוזכרים מיוחדים בו, ואף נכתב כרך שבו הערותיו על הספר. בספר עצמו ישנן הערות רבות חשובות מאוד, ודבריו נידונים רבים בספרים רבים שנכתבו אחריו. הרב נויבירט נפטר בשנת ה׳תשע״ג (2013).