חברה מעורבת, וצניעות בטיולים

חברה מעורבת

קשר בין בנים לבנות

שיחה של בנים עם בנות

שנינו במסכת אבות (פ״א מ״ה):

יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר: . . . ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו, קל וחומר באשת חברו. מכאן אמרו חכמים: כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם לרעה, ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנום.

הנחיית המשנה, שלא להרבות שיחה עם האישה, באה לידי ביטוי קיצוני אצל ברוריה, אשתו של רבי מאיר. הגמרא (עירובין נג:)מספרת, שרבי יוסי הגלילי פגש את ברוריה, ושאל אותה: "איזו דרך נלך ללוד?". ענתה לו ברוריה: ״גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים ׳אל תרבה שיחה עם האישה׳?! היה לך לומר ׳באיזה ללוד׳!״. כלומר ברוריה טוענת כלפי רבי יוסי הגלי שהיה עליו לקצר את דבריו ולשאול רק "באיזה ללוד".

למרות הקיצוניות שבדברי ברוריה, שמם היא השיחה עם האישה, מסתבר יותר, שהאיסור של שיחה עם נשים נובע מהתוצאות של השיחה ולא מעצם השיחה, שהרי מצאנו לרבים מגדולי ישראל, בתנ״ך ובחז״ל ועד

גדולים שבימינו, הם מדברים עם נשים

כל כך. כך כותב שו״ת יביע אומר (ח״ו או״ח סימן י״ג) בשם ספר דרך פקודיך: מצינו לתלמידי חכמים יראי ה׳ שישקלו בפללס דבריהם שלא להרבות שיחה עם האשה, ונראה לי על פי מה שכתב הלבוש, שבזמן הזה שהנשים מורגלות בינינו, אין כאן הרהורי עבירה כל כך . . . ודוקא בזמנם שלא היו רואים אשה בחוץ שכל כבודה בת מלך פנימה, ובראיית אשה מיד באים לידי ההרהור מחשבה שבלב, מה שאין כן עתה שהנשים עוסקות במשא ומתן, ומורגלות בינינו, ואין האדם מתפעל בראייתן ובשיחתן לבוא לידי ההרהור.

אז מסתבר שהבעיה איננה עצם הדיבור בין גברים לנשים, אלא טיב השיח.44 לאור זאת נראה שמותר לאיש ואישה לשוחח, בתנאי שאין זו שיחה של תווה או של קלות ראש. ובניסוח אחר: שיחה בין איש לאישה מותרת בתנאי שיחה

שאיננה יוצרת קשר רגשי אלא מעשהת במישור השכלי. מעין זאת כותב שו״ת משפטי עוזיאל (ח״ד, חו״מ, סימן ו׳):45 הסברא נותנת לומר דכל כנסיה רצינית ושיחה מועילה אין בה משום פריצות, וכל יום ויום אנשים נפגשים עם נשים במשא ומתן מסחרי, ונושאים ונותנים, ובכל זאת אין שום פרץ ושום צוחה. אפילו היותר פרוצים בעריות, לא יהרהרו באיסור בשעה שעוסקים ברצינות במסחרם. ולא אמרו רבותינו ״אל תרבה שיחה עם האשה״ אלא בשיחה בטלה שלא לצורך, ושיחה כזו היא הגוררת עון, אבל לא שיחה של ויכוח בעניינים חשובים וציבוריים. ואין הישיבה במחיצה וכפיפה אחת לשם עבודת הציבור, שהיא עבודת הקודש, רגילה לעבירה, ומביאה לידי קלות ראש.

כמובן שהשאלה העיקרית היא מהו המינון הנכון של השיחה. גם אם השיחה מעסקת במישור השכלי, הרי שאם היא אורכת זמן רב ובתדירות גבוהה — לא אפשר להתעלם מכך שהיא תוצרת גם קשר רגשי, וצריך לשים לב. דירוג שנזכיר את לשון השולחן ערוך (אבה״ע כ״א, א), המדגיש שגברים ונשים צריכים להתרחק זה מזה ולא ליצור קשר רגשי בשום דרך:

צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד. ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ואסור לשחוק עמה, ראשו נגדה או להביט ביופיה. אפילו להריח בבשמים אסור . . . ואסור להסתכל בבגדי צבעונים של אשה שהוא מכירה, אפילו אנחנו עליה, שמא יבא להרהר בה. פגע אשה בשוק, אסור להלך אחריה, אלא רץ ומסלקה לצדדין או לאחריו.

כמו כן יש להדגיש שהסברה שהמציאות השתנתה נאמרה רק לגבי שיחה, אך לא להתנהג ללבוש, לנגיעה או לרוב הלכות צניעות, שבהן יש הגדרות אובייקטיביות שרירות וקיימות בדורנו בדיוק באותו אופן שבו קיימות בעבר.

׳נורמליות׳ ומגבלות

אנו מרגישים שהמגבלה על שיחה עם נשים פוגענית ליצירת קשר נורמלי עם סביבתנו, אולי יש גם פגיעה בדרך ארץ. אולם מרן הרב קוק זצ״ל (מידות הראי״ה, צניעות)למידע שיש כאן עיקרון חשוב:

מדת האהבה והידידות, בכל הסימנים והדיבורים הנוחים, היה ראוי להיות שווה בין המינים. אבל מפני יקרת ערך הצניעות נדחית מדת דרך ארץ ממקומה, עד שלא תשאל בשלום אשה. הצנוע מכיר כי לא מפני שנאה על המין הוא מתרחק ועושה גדרים, כי אם מפני התכלית הכללית היפה.

מצד אהבת הבריות שלנו, היינו רוצים שיהיה קשר מלא בין בנים לבנות, שתהיה חיבה ואחווה. אולם מצד שני, אנו יודעים שבאופן זה נפגום בנתונים

ובשמירה על הדחפים והכוחות שיש בנו

להופיע בצורה של תאווה). אנו יודעים שדווקא קשר מלא בין בנים לבנים יביא לקשר חיצוני ולא נכון. לכן, אין לנו ברירה, ואנו יוצרים הרחקות. לא יכולים להיות קשרים בין בנים ובנות, כדרך שיש בין בנים ובנים ובין בנות ובנות. צריך ליצור את ההרחקה הנכונה בין בנים לבנות, כדי שנוכל לדבר בצניעות בין בנים לבנות. לשמור על הצד האנושי מחד, ועל הלכות צניעות מאידך.

לכן, אמנם בנים ובנות יכולים לשוחח זה עם זה (כאמור באופן שהשיחה מבחנת בשאלות מעשיות או שכליות, ולא באופן שהשיחה יוצרת קשר רגשי), אבל ברור, שבן ובת לא יצאו יחדיו לסרט או לבילוי, כיוון שדבר זה מפתח קשר רגשִי.

טיב הקשר בין בן לבת לא יכול להיות כמו קשר בין שני חברים או שתי חברות. קשר זה יכול להיות רק מערכת השכלית, ולא מערכת הרגשית (כל האמור מעט שיחה ומפגש שנועדו למטרת נישואין).

בדורנו לצערנו יש פריצת גבולות בתחומים אלו לא רק בקרב נוער אלא גם בקרב אנשים נשואים. לכן חשוב להדגיש את המובן מאליו - אסור שיהיה קשר חברי ורגשי בין בן לבת שאינו למטרת נישואין, וקל וחומר שצריך להיזהר מקשר רגשי וחברי של גבר עם אישה נשואה או של גבר נשוי עם אישה פנויה.

שמירה על הצניעות

כפי שכתבנו, פשוט בשיחה עם נשים (דהיינו להתיר שיחה עם אופי שכלי ולא רגשי) נאמרה דווקא לגבי שיחה. לגבי ג הניצות האחרים (איסור נגיעה, ייחוד, צניעות הלבוש וכו׳), מבואר בפוסקים שאלו איסורים עצמיים, ואי. אפשר לשנותם כלל. בעניינים יש הנחיות ברורות, שחובה להקפיד עליהן, ומי שאינו מקפיד על כך פוגע פגיעה בעולם ההלכה, בצניעות של עצמו, בכבוד של עצמו, בצניעות של החברה, ובמערכת הקשר מיוחדת שאמורה להיות רק בינינו אשתו.

כמובן שיש להקפיד על עקרונות אלו תמיד, אבל במיוחד יש להקפיד עליהם בני נוער ובתנועות נוער. גדרי החברה המעורבת מורכבים, ופעמים רבות המציאות

היא שלא עומדת בתנאי ההלכה. חשוב לזכור, שהפרדה יכולה לשמור על עולם ההלכה ועומק יותר, גם בקבוצה של הבנים וגם בקבוצה של הבנות.

חבר וחברה

לאור הדברים שראינו, בוודאי שאין מצב של חבר וחברה שלא למטרות נישואין. דבר זה בעייתי הן מחמת האיסורים שעליהם כנראה עברו חלילה הזמן (כגון הרהורים או נגיעה), והן מפני שעצם המציאות של אהבה בין בן לבת שלא למטרות נישואין — פסולה (כך אמר מו״ר הרב ליכטנשטיין זצ״ל).

קשר בין בן לבת נכון ומתאים רק כאשר הוא במגמת נישואין (וכאשר מתכוונים זאת בעתיד). אם נוצרה כבר מציאות של חבר וחברה - אם ישנו סיכוי טוב שיתפתח לחתונה, יש מקום להמשיך בו (לאחר התייעצות) גם אם החתונה לא רלוונטית בעתיד הקרוב. אבל אם אין סיכוי סביר לחתונה, יש לדאוג להפסקת הקשר.

סיכום

מותר לבנים לשוחח עם בנות, אולם, צריך לדאוג שהשיחה תהיה במישור שכלי או מעשי ולא תיצור ִקרבה רגשית. אז ברור שיש לאסור מציאות של חבר וחברה, שלא למטרות נישואין.

ִקרבה רגשית בין בן לבת שלא למטרות נישואין, טומנתובה סכנות רבות. ראשית, תחושות כאלה אמורות ללוות זוג נשוי בלבד. שנית, גם אם המגמה הכללית היא נישואין, הרי שהקשר מתחיל מוקדם מדי, נוצר קשר רגשי בלי כיסוי רוחני מתאים. כשגדלים, מחליטים שהפערים הרוחניים הם יכולים להתחתן, ואז מפח הנפש גדול (ולצערי חזיתי פעמים רבות, אצל חבר'ה מעולים). בנוסף, קשר רגשי בין בן לבת אקסל להוביל לאיסורים של הרהור ונגיעה, במיוחד כאשר מדובר בקשר ארוך (גם אם הוא למטרת נישואין). בנגיעה של חיבה (ורוב הנגיעות במציאות הן נגיעות של חיבה) יש איסור חמור, שכפי שכתבנו לעיל להלכה זו איסור תורה.

האם ניתן בכללי צניעות ביציאה לטיולים?

ההליכה לטיול מאפשרת לנו רוגע, שחרור, הנאה. זה דבר חשוב ומשמח, הנות לנו כוחות ומאפשרים לנו "להיטען" מחדש ולהתאוורר לאחר שנת לימודים או תקופה לחוצה. פרט לכך, טיול בארץ ישראל הוא דבר נפלא, זכות גדולה, דבר מרום.

יש כאלו הסבורים שכאשר יוצאים לטיול אפשרי בכללי הצניעות. הלבוש אין אותו לבוש, המקומות נמצאים במקומות שבהם הם מראות אסורים וכדומה. אולם היא האמת שדווקא כאשר יוצאים מהשגרה, דווקא כאשר יוצאים מהבית, צריך להקפיד יותר בכללי הצניעות. הגמרא (ברכות כט:) אומרת שמי שיוצא לדרך, צריך לומר תפילת הדרך:

כל היוצא לדרך צריך להתפלל תפלת הדרך. מאי תפלת הדרך? יהי רצון מלפניך ה׳ אלהי שתוליכני לשלום ותצעידני לשלום ותסמכני לשלום . . .

למה לא אומרים תפילת הדרך גם בתוך העיר? לשאול שאלה זו במיוחד היום, כאשר יש חשש של תאונות גם בעיר. ובכן, ברור גם בתוך העיר צריך להתפלל ולבקש מה״ה שישמור עלינו מפני הסכנה. אולם חז״ל תיקנו דווקא תפילה ל״יוצא לדרך״. דווקא כאשר אדם יוצא ממקומו ונמצא ״בדרך״, בטיול - הוא צריך שמירה מיוחדת. בתפילת הדרך הבקשה היא לא רק על שמירה פיזית, אלא גם ״ותשלח ברכה במעשה ידנו״, ובנוסף בקשה למצוא חן וחסד ״בעיניך ובעיני כל רואינו״. כאשר אדם יוצא ממסגרת, כאשר אדם יוצא מן העיר, הוא צריך שמירה מיוחדת. דווקא כאן יש חשש לרפיון בכללים, יש חשש לטעויות ולנפילות. לכן, דווקא בטיול צריך לשמור על כללי צניעות מלאים. יש לשים לב לכללי ייחוד (כאשר נמצא במקומות לא עוברים אנשים, או לפעמים בטרמפים במקומות מבודדים, חשוכים), יש לשים לב לדיבור, לשפה (ולזכור גם שצריכים אנו נוהגים בצורה נעימה וישרה, גם בתוך הטיול! בוודאי לשמור על ארץ ישראל נקייה ויפה). צריך ללכת בלבוש צנוע לפי כללי ההלכה. דבר זה אמור גם לנכון לבנים וגם לבנות (בהתאם לכללי צניעות הלבוש המפורטים לעיל)!

גם אם מסלול שנראה מתאים (ולא חוף מעורב למשל), עשוי להיות מראה בעייתי או דבר אחר שלא מתאים לאדם שומר תורה ומצוות (ובאמת לא מתאים לכל אדם, אולם לא כולם יודעים זאת.

להביט למקום אחר, ואם יש צורך אף לשנות את המסלול.

צריך הדרושות מהאדם כוחות נפש רבים, מאמצים ואף ויתורים.

חשוב לזכור בנקודות קושי ש״לפום צערא אגרא״ (אבות פ״ה מכ״ג) — לפי רמת הצער בעבודת הבורא, כך רמת השכר.

נטייל בארץ ישראל, נשמח בארץ המדהימה שיש לנו, אבל נזכור לשמור על כללי הצניעות, לשמור על כללי ההלכה, ששומרים עלינו ומאפשרים לנו להתקרב