מַעֲשֵׂה שַׁבָּת וְלִפְנֵי עִוֵּר

חֲכָמִים אָסְרוּ לֵהָנוֹת מִמְּלָאכָה שֶׁיְּהוּדִי עָשָׂה בְּשַׁבָּת. מִי שֶׁעָשָׂה מְלָאכָה בְּמֵזִיד – אָסוּר לוֹ לֵהָנוֹת מִמֶּנָּה לְעוֹלָם, וְלַאֲחֵרִים מֻתָּר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת. מַאֲכָל שֶׁבִּשְּׁלוּ בְּשַׁבָּת – אָסוּר לֶאֱכֹל בְּשַׁבָּת, גַּם לֹא לְשֵׁם עֹנֶג שַׁבָּת.

מִי שֶׁעָבַר לְיַד הַקִּיר, נִשְׁעַן עָלָיו וּבְלִי שׁוּם כַּוָּנָה הִדְלִיק אוֹר – נִקְרָא "מִתְעַסֵּק", וּמֻתָּר לֵהָנוֹת מִן הָאוֹר. אֲבָל מִי שֶׁהִדְלִיק מִתּוֹךְ הֶרְגֵּל, כְּמוֹ בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ – זֶה שׁוֹגֵג, וְאָסוּר לֵהָנוֹת.

הַתּוֹרָה אָמְרָה: "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" – אָסוּר לַעֲזֹר לְאָדָם לַעֲבֹר עֲבֵרָה. לָכֵן לֹא נוֹתְנִים לְמִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵר שַׁבָּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּשַׁבָּת בַּמְּכוֹנִית אוֹ בָּרַדְיוֹ שֶׁלָּנוּ. וְנֶהָג שֶׁעוֹצֵר בְּשַׁבָּת וְשׁוֹאֵל עַל הַדֶּרֶךְ – לֹא מַדְרִיכִים אוֹתוֹ, וּמִתְנַצְּלִים בְּנִימוּס.

הַתּוֹרָה אוֹסֶרֶת לָשִׂים מִכְשׁוֹל לִפְנֵי עִוֵּר – וַחֲכָמִים לָמְדוּ: אָסוּר לְהַכְשִׁיל אָדָם בַּעֲבֵרָה, וְאָסוּר לַעֲזֹר לְמִי שֶׁעוֹבֵר עֲבֵרָה. לָכֵן מְכוֹנַת מַשְׁקָאוֹת שֶׁרֹב הַקּוֹנִים בָּהּ יְהוּדִים – צָרִיךְ לְהַפְסִיק אֶת פְּעֻלָּתָהּ לִפְנֵי שַׁבָּת.