הבן איש חי כתב[1] שיש מצווה ללכת לטייל בארץ ישראל למקום שיש בו פרדסים ונמצאים שם פירות חשובים טובים ומתוקים ומשובחים במאד, אם כוונתם לשם שמיים בשביל חיבוב ארץ ישראל.

כתב הרב מרדכי גרוס שליט''א[2]: רצוי שבדרכים ילמדו מקראות ומאמרי חז"ל הק' ממעלות וסגולות ארץ ישראל השייכות לחלק החומר שבה. וישתדל להבחין בצד הרוחני שבטיול, לראות מעלותיה ותכונותיה של ארץ ישראל, וכן להכיר את גבולותיה של ארץ ישראל ונחלות השבטים. כשרואה נוף מיוחד וכדו' יראה בזה מעשי ה', ויתבונן בנפלאות הבריאה של הקב"ה.

בטיול כדאי להתבונן בנס הנפלא של קיום ההבטחה (דברים ל ה): "וֶהֱבִיאֲךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ". כיצד? ארץ שהייתה שוממה עד לפני כמאה וחמישים שנה, היום מתקיים בה (ישעיהו נא ג) - "כִּי נִחַם ה' צִיּוֹן נִחַם כָּל חָרְבֹתֶיהָ וַיָּשֶׂם מִדְבָּרָהּ כְּעֵדֶן וְעַרְבָתָהּ כְּגַן ה' שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יִמָּצֵא בָהּ". וכאשר רואים את זה, יש לנו תפקיד לתת "תּוֹדָה וְקוֹל זִמְרָה".


 

[1]. שו"ת תורה לשמה (סימן תיח): שאלה: אנכי העבד זכני השי"ת וקבעתי דירתי בארץ הקדושה תוב"ב צפת תוב"ב, והנה רחוק מן העיר באיזה שעות יש מקום אחד אשר גם הוא מארץ ישראל אשר גם בשאר ארצות המגדלות פירות טובים יש לפירות אלו שבח ויתרון, והנני שואל ממעכ"ת אם ארצה לילך בזמן גידול הפירות למקום ההוא ואשב שם איזה ימים כדי לאכול מפירות הטובים שבו, אם יש בזה איזה פקפוק ממידת חסידות ללכת ממקום למקום מהלך איזה שעות בשביל אכילה והנאה של מותרות הגוף, כי כל אכילה זו היא בכלל מותרות נחשב, או אולי שרי גם לפי מידת חסידים משום חיבוב ארץ ישראל כי פירות הם של א"י ויש מצוה בהליכה לשם לאכול מפירות החשובים של א"י. יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה. 

 

תשובה: גם לפי מדת חסידים לית בהא פקפוק וחשש דכן מצינו בגמרא דערובין דף ל' אמר רבב"ח כי הוה אזלינא בתריה דרבי יוחנן למיכל פירי דגנוסר כי הוינן בי מאה הוה מנקטינן לכל חד וחד מאה מאה, ולכל מאה מנייהו לא הוה מחזיק להו צנא בת תלתא סאוי, והוה אכיל להו לכולהון וכו' ע"ש, הרי מפורש שהיו הולכין רבי יוחנן וסיעת מרחמוהי מאה רבנן ממקום למקום, כדי לאכול פירות מתוקים וטובים, וכל הליכתם בשביל זה, שכן מוכח מן הלשון, ובודאי הם היו מכוונים בזה והנה ודאי כולם היו חסידים וקדושים נמצא ד"ז הוא משנת חסידים ולית ביה פקפוק.

   

[2]. ספר מנוחת אמת פרק ז.  

   

טיול רגלי

במסע הרבנים בראשותם של מרן הרב קוק והגרי"ח זוננפלד למושבות השומרון והגליל בחורף תרע"ד הגרי"ח זוננפלד ירד מהעגלה מזמן לזמן כדי ללכת ברגליו על אדמת הארץ משום חיבת א"י[1].

וכך כתב בהנהגות ופסקים להגרי"ח זוננפלד: רבינו הרבה ללכת רגלי על אדמת ארץ ישראל ונימוקו עמו שהליכה זו על אדמת הקודש חביבה עליו.

עוד מסופר על רבינו שהיה יוצא מעיר העתיקה בירושלים דרך שער שכם וחוזר דרך שער יפו כדי לקיים מה שנאמר שם סובו ציון והקיפוה[2]. וכך היה המנהג הקדום בירושלים לסובב את החומה בימי חול המועד כדי לקיים מה שנאמר סובו ציון והקיפוה ספרו מגדליה[3].

אהבתו של האדמו"ר מסדיגורא ר' אברהם יעקב  זי"ע בעל ה'אביר יעקב', נינו של ר' ישראל מרוז'ין,  לארץ ישראל היתה רבה ועצומה. גדולה היתה שמחתו בראותו את ארץ ישראל ההולכת ונבנית. רבנו היה עומד פעמים רבות ומשקיף על הנוף של ארץ האבות. כאשר היה נוסע בימי הקיץ למנוחה בהרי הכרמל, הקפיד שלא לומר שהוא נוסע לחיפה, אלא שהוא נוסע להר הכרמל, כי שם התהלך אליהו הנביא, וקדושתו חופפת על המקום. פעם אחת בשהותו בכרמל התרגש עד מאוד ואמר לחסידיו: "מה גדולה היא הזכות לצעוד באותו מקום שאליהו הנביא הסתובב בו וקידש שם שמים בהכריזו: ה' הוא האלוקים!"


 

[1]. ספר אלה מסעי עמ' 217 

   

[2]. בספר איש על החומה ח"ב עמ' 181 

   

[3]. וקמת ועלית עמ' 52