לנהוג קדושה באדמתה


לנהוג קדושה באדמתה

בספר 'חשוקי חמד' (כתובות עמ' תרסד). מובא בשם הגר"י זילברשטיין: "שמעתי שהיו צדיקים שלא ירקו על אדמת ארץ ישראל מתוך חביבות קדושתה, וכמו שרבי אבא היה מנשק כיפי דעכו, ופרש"י מחמת חיבת הארץ וקדושתה שהיתה חביבא עליו, ומחזר שלא יצא שם רע על הדרכים.

כשסיפרתי דבר זה לגיסי הגר"ח קניבסקי שליט"א ושאלתיו האם זו הנהגה הראויה ליעשות, העיר מדברי הגמרא ברכות (כד, א) שם נאמר 'אמר רבי חנינא אני ראיתי את רבי שגיהק ופיהק ונתעטש ורק', ופרש"י ש'רק על גבי קרקע', הרי שרבינו הקדוש רק על גבי הקרקע למרות שגר בארץ ישראל, ולכאורה מכאן יש קושיה על הנהגת הצדיקים?

גיסי הגר"ח קניבסקי שליט"א השיב שאין ראיה מהנהגת רבינו הקדוש, מכיוון ששם היה מדובר באמצע התפילה כמבואר בגמ' שם, ולכן לא רצה להפסיק ולהבליע את הרוק בבגדו, אבל יתכן שאם לא היה זה באמצע התפילה, היה מקפיד להבליע הרוק בבגדו, או ללכת לצדדים כדי שלא לירוק על אדמת הקודש.

על שום מה הרב בוכה

מדמויות ההוד שהקימו עולה של תורה ומוסר בארץ ישראל המתחדשת, היה הגאון רבי אליהו לופיאן  זצ"ל, שנודע בהיותו זהיר בכל פעולה שעשה, שתהיה מתוך מחשבה והחלטה, ולעולם לא עשה פעולות סתם כבדרך אגב, בלי לשים לב. מוחו הגאוני וחושיו המחודדים מעולם לא נתנו לרגש להשתלט על מעשיו…

דווקא לכן, הפתעה רבה ציפתה לבני ישיבתו, ישיבת 'כנסת חזקיהו' בכפר חסידים, כאשר ביום מן הימים, לפתע ראו את רבם הנערץ יושב מצונף בפינתו, ובוכה בכי תמרורים. בלחישות מנומסות ניסו לברר אם קרה אסון לא ידוע, או צרה התרגשה על בית רבם, אך כל התלמידים וגם בני משפחתו משכו בכתפיהם, איש לא הבין מה לדמעות הללו בעיצומו של יום…

לבסוף, אזר מאן דהו אומץ, ניגש אל הרב ושאל: "ילמדנו רבינו, על שום מה הרב בוכה? קרה משהו? אולי נוכל לסייע?" – – –

"לא ולא", החווה רבי אליהו בידיו, ואחרי הפצרות נעתר והסביר: "מיום עלותי לארץ הקודש, מהרגע בו דרכו כפות רגליי על עפרה המרומם של ארץ ישראל, נזהרתי שלא לירוק חלילה על אדמת קודש זו. הן אני נמצא בטרקלינו של מלך, בארץ אשר עיני השם בה כל העת, במקום בו כל רגב אדמה קדוש ונשגב – וכי יעלה על הדעת לירוק במקום כזה?!

"היום", נאנח רבי אליהו והמשיך, "היום זה קרה. בחוסר תשומת לב רגעית, ירקתי על האדמה, ביזיתי את אדמתה של ארץ ישראל! אני שבור וכאוב על הענין, ובודק בנפשי ומפשפש בחדרי לבי, אם אני חווה ירידה רוחנית תלולה אשר הובילה אותי לאבד מתחושת קדושתה של הארץ, אם משהו בנשמתי נפגם, עד שקדושת הארץ כבר לא פיעמה בלבי באותה עוצמה, וכבר לא נמנעתי מלירוק עליה…"

הסיפור, המופיע בהקדמת הספר 'לב אליהו', מבהיר ומפנים בנו את המסר: ארץ ישראל היא לא מקום מגורים, ארץ ישראל היא מקום קדוש, שגם גרים בו. הבה נפנים את המסר הזה ונחדדו בליבנו, כי אם נזכור ונחוש ונחיה את קדושת הארץ בכל עת ורגע – נהיה מוגנים ושמורים בחממה של ארץ ישראל, נרגיש זכים וטהורים בסתר צל כנפיו של ארצו המובחרת של בורא עולם! (מהספר 'פניני פרשת השבוע' - הרב קובלסקי)