שנת שמחה לבונה בית


שנת שמחה לבונה בית

נאמר בתורה (דברים כ, ה): "מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן  יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ... וּמִי הָאִישׁ אֲשֶׁר אֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָהּ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יִקָּחֶנָּה". ואיננו יודעים מה הדין בנה בית - וחנכו, נטע כרם - וחללו?

לשם כך כתבה התורה (דברים כד, ה): "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה לֹא יֵצֵא בַּצָּבָא וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר נָקִי יִהְיֶה לְבֵיתוֹ שָׁנָה אֶחָת וְשִׂמַּח אֶת אִשְׁתּוֹ אֲשֶׁר לָקָח". למדו חז"ל (משנה סוטה ח, ד) שנושא אשה לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא, לכן גם בונה בית וחנכו, נטע כרם (או חמשה עצי פרי) וחללו במשך שנה נקי לביתו.

ושמח את ביתו

בחתן יש שני צווים: א. לא יצא בצבא ולא יעבור לכל דבר. ב. ושמח את אשתו. ויש לדון האם בונה בית וחנכו נוטע כרם וחיללו התרבו לשני הדברים או רק לגבי הפטור של לא יצא בצבא?

הרמב"ם כתב בהקדמה להלכות מלכים: "להיות מארס ובונה בניין ונוטע כרם שמחין בקנינם שנה תמימה ומחזירין אותן מן המלחמה". מבואר דעתו, שהתרבו לשני הדברים.   

דבקות בארץ ישראל

שמחה זו אינה רק בשביל להודות לה' על הבנין, אלא כשם שהמקור ממנו נלמד מצוות שמחה בבונה בית וחנכו היא האשה החדשה שלקח, כך גם הטעם דומה לטעם שיש במצווה לשמוח עם האשה.

ידועים דבריו הנפלאים של החינוך (מצווה תקפ"ב) בטעם מצוות ושמח את אשתו, שבורא עולם חפץ בעולם בו איש ואשה חיים באחדות, לשם כך צווה על החתן לשבת עם האשה שנה שלמה, כדי להרגיל הטבע עמה ולהדביק הרצון אצלה ולהכניס ציורה וכל פעלה בלב. ע"ש דבריו הנפלאים.

כשם שיש מצווה להדבק באשה כך גם יש מצווה להדבק בארץ ישראל, לשם כך ציוותה התורה על הבונה בית בארץ ישראל, לשבת בביתו שנה שלימה ולשמוח ולהדבק בארץ ישראל[1].

[1]. ראה פרטי הדינים והמקורות לכך בסוף ספרנו בית ראובן.  

   

וועד השמחה

בעל ספר 'חרדים' מספר, על מנהג שנהגו בזמנו, הם היו מתכנסים פעם בחודש להודות להקב"ה על הזכות לגור בארץ ישראל, והיו שרים שירים על ארץ ישראל, את השיר שהם היו שרים ניתן לראות בימינו תלוי במצבת אבן במקום ההתכנסות שלהם, הלא הוא בדרך העולה צפת בקברו של ר' יהודה בר אלעי. את השיר ופירושו ועוד הרבה שירי ארץ חמדה תוכל למצוא בחוברת שחיברנו 'לכו נרננה'.

מצוות שנת השמחה לא דנו בה בכל הדורות, שכן הם גרו בחו"ל והמצווה נאמרה רק לבונה בית בא"י (רמב"ם מלכים ז, יד). עלינו מוטל להחזיר מצוות שמחה זו למקומה. כשם שיש ועד הדיור של שכונה, כך ראוי להקים ועד הדיור למצוות השמחה, כל חודש לארגן התכנסות של שמחה, בה יתנו דרשות על הזכות הגדולה לבנות בית בארץ ישראל, שזוהי המצוות עשה בקום ועשה היחידה כמעט שיש לנו, יושבי הארץ, שכבר נולדו בארצנו הקדושה. לאחר הדרשה והכיבוד (כמובן) יפצחו כולם בריקוד של שמחה, כשמחת בית השואבה.