הבאתי לקלוד את הסיפור הבא מהגמרא:
ושוב מעשה ברבי חנינא בן דוסא שהלך ללמוד תורה אצל רבי יוחנן בן זכאי וחלה בנו של רבי יוחנן בן זכאי אמר לו חנינא בני בקש עליו רחמים בכדי שיחיה הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים ונתרפא הבן וחי אמר רבי יוחנן בן זכאי אלמלא הטיח בן זכאי את ראשו בין ברכיו כל היום כולו לא היו משגיחים עליו אמרה לו אשתו וכי חנינא גדול ממך אמר לה לאו אלא הוא דומה כמו עבד לפני המלך שעבד הנמצא אצל המלך הוא אינו מבקש רשות בכדי להכנס כיון שהוא צריך לשמש את המלך שימושים שהוא זקוק להם אבל אני דומה כמו שר לפני המלך שאינו נכנס אלא על ידי רשות מן המלך משום כבוד המלכות
ביקשתי ממנו שיערוך את זה בצורה יפה
ובאמת היה תוצאה נפלאה
לחצו כאן לראות
אבל לכאורה זה ממש לא נכון
מדוע?
הסיפור הזה (תענית כ״ד ע״ב) הוא דוגמה קלאסית למתח המרתק שבין גדלות בתורה לבין גדלות במדרגת קרבת ה׳ – והגמרא בכוונה לא משאירה את זה כתשובה שטחית של "מי יותר גדול".נלך צעד־צעד:
כשהבן של רבי יוחנן חולה, רבי יוחנן מבקש מרבי חנינא שיתפלל.
רבי יוחנן אומר: אני שר – המעמד שלי גבוה, אבל הקִרבה הפיזית/רגשית/רוחנית פחות ישירה; רבי חנינא – עבד – אולי המעמד הפורמלי שלו פחות, אבל הוא קרוב מאוד למלך באופן פשוט ויומיומי.
זה בעצם שני סוגי גדלות:
📜 השר – גדול במעמד הציבורי, בתורה, בהשפעה לדורות.
🙏 העבד הקרוב – אולי לא "המנהיג" הפורמלי, אבל בקִרבה ואינטימיות עם ה׳ – הוא ניגש מיד.
הגמרא מלמדת שלא כל "גדלות" נמדדת באותה מידה:
💡 וכאן עומק התשובה: השאלה "מי יותר גדול?" היא לא שאלה נכונה – הם פשוט פועלים במערכות שונות.
והנה התוצאה